בית הקול

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בית הקול
תמונה אנדוסקופית של בית הקול
הסבר אנטומי של בית הקול

בֵּית הַקוֹל (או תֵּבַת קוֹל[1]. בלועזית: Larynx, לָרִינְקְס) הוא איבר בגרונם של יונקים ובעלי חוליות רבים אחרים, הממוקם בקדמת הצוואר מעל קנה הנשימה באזור בו מתפצל הגרון לקנה הנשימה והוושט. בית הקול עשוי תשעה חלקי סחוס, ביניהם מכסה הגרון, סחוס התריס, וסחוס טבעתי, שקשורים יחד על ידי רצועות של שרירים ומרופדים בקרום רירי.

באנטומיה של הלרינקס ניתן לראות 9 סחוסים: 3 גדולים [thyroid, cricoid, epiglottic] ו-3 זוגות קטנים [arytenoid, corniculate, cuneiform].

בית הקול משמש למעבר אוויר מן הלוע אל הריאות ובו מאוחסנים מיתרי הקול המרפדים את שני צדיו. בית הקול אחראי גם על יצירת הצלילים האנושיים, על גובה הקול ועוצמתו. מידת הקִרבה בין מיתרי הקול השונים משתנה בהתאם למרחב של בית הקול והיא שקובעת אם נוצר בסיס החיתוך עבור העיצורים הסדקיים או שמופקות הקוליות והמנושפות של העיצורים הנחתכים בבסיסי חיתוך אחרים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Gray490.png ערך זה הוא קצרמר בנושא אנטומיה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
סמל המכלול גמרא 2.PNG
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0