בית שמואל אזרחי-בריסקר
בית שמואל אזרחי-בריסקר הוא מבנה בשכונת רחביה בירושלים, ברחוב הקרן הקיימת מס' 19, בפינת גן הכוזרי, למול הגימנסיה העברית רחביה ובסמוך לבית המוסדות הלאומיים.
היסטוריה
בית זה נבנה עבור שמואל בריסקר שעלה לארץ בשנת 1911 במהלך העלייה השנייה, התגורר בירושלים ועבד כספר.
בריסקר היה מראשוני רוכשי המגרשים ברחביה, אולם לא היה בידו התקציב לבניית ביתו, ולכן הגיע להסכם עם גדוד העבודה אשר הקים את שכונת רחביה - לפיו יספר את חברי הגדוד הבונים את בתי השכונה בלא תשלום ושיצטבר חוב מספיק יבנו את הבית. מסיבה זו נהג בריסקר לומר כעל ביתו כי הוא "עומד על חוט השערה"[1].
הסופר יהודה האזרחי מתאר בספרו את ביקורו הראשון במגרש עליו נבנה המבנה:
"הורי יצאו בשבת בבוקר לטיול - פיקניק אל מחוץ לעיר. אבי לבש את חליפת השבת, כונתנתו לבנה וצווארונו גבוה ומעומלן ורכוס במהודק לצוואר, ענוד עניבה. אכן, משום שהיו אלה ימי קיץ, הייתה החליפה בהירה, ומגבעתו מגבעת קש עגולה, שטוחה וקשה... בידו אחז מקל, שהרי אין איש אירופי יוצא מפתח ביתו אל הרחוב בלא מקל בידו. אמי לבשה שמלה לבנה, אף היא רכוסה עד צוואר, צווארונה עטור תחרה, שרווליה ארוכים, והשמלה ארוכה עד לקרסוליים, על פי אפנת הימים ההם. כובע קש בהיר, ששוליו ענקיים, הגן על פניה מפני השמש. ארוחת היום נארזה בסל קלוע... הם העדיפו לטפסל אל השבילים המובילים לראטיסבון, לעבור ליד מחנה האוהלים של "גדוד העבודה" ומשם ואילך אל שדות הסלעים והקוצים.
"בואו ילדים!" זירזנו אבי.
"לאן?" שאלנו.
"לג'ינג'ירייה". אמר.
הגענו לקבוצת סלעים, שאינה שונה במאומה מהסלעים האחרים הפזורים על הגבעות החשופות מסביבה. אבי הניף את מקלו, המיועד מעיקרו לצעידה אלגנטית ברחובות אודיסה, כלפי הקוצים המזדקרים בחוצפה בין האבנים, ופינה בהם שטח קטן. אמי פרשה עליו מפה לבנה. משום שכולנו היינו לבושים בגדי שבת - אחי הבכור ענוד עניבת קטיפה פרפרית, ואני מתהדר בצווארון מלחים כחול- לבן - פרשה אמי אף מטפחות על הסלעים...
אבי הסביר לדור הצעיר: "כאן המגרש שלנו. והנה כאן נבנה את הבית."
אחר כך, בתום הסעודה, נפנו הורי לסיור בשטח ולדיון בבעיות מיקומם של המרפסת הגדולה והמרפסת הקטנה, המדרגות, וחדר הכניסה והחדרים, גן החזית וגן העורף, ומיני הזיות אחרות כגון אלה...
ולבסוף... התחלנו כולנו חוזרים, מאובקים ושזופים ושבעי רצון, מביתנו הדמיוני, בית האוויר שכולו שבת, אל החולין של העיר."
— יהודה האזרחי, עיר אבן ושמים, תל אביב 1968, עמ' 72 - 73
המבנה, שנבנה בסגנון הבינלאומי (אולם כיתר בנייני השכונה הוא מצופה אבן), נחנך בשנת 1924 והיה אחד מראשוני הבתים שהיו בשכונת רחביה.
עוד קודם למעברו לשכונת רחביה זכתה מספרתו של בריסקר להצלחה רבה, והפכה למעשה לאתר התכנסות של אנשי עת וחברה הירושלמים, ובה הסתפרו עובדי המוסדות הלאומיים שעבדו בבית המוסדות הלאומיים הסמוך. חיים נחמן ביאליק כתב על מספרה זו, שנהג להסתפר בה:
"ירושלים מצטיינת בשני מוסדות ציבור נכבדים: ספריה לאומית ומספרה לאומית"
בשנת 1931, הורד גג הרעפים של המבנה ונוספה לו קומה נוספת. בסוף שנות ה-30 נפתחו בקומה הראשונה שלוש חנויות ונוספה קומה שלישית למבנה, ובשנות ה-80 נוסף למבנה אגף אחורי ובו ארבע קומות.
לקריאה נוספת
- אמנון רמון, "דוקטור מול דוקטור גר" שכונת רחביה בירושלים, הוצאת יד בן צבי, ירושלים 2006
- שמואל אזרחי בריסקר, בניתי בית, ירושלים, תשל"ה
- יהודה האזרחי, עיר אבן ושמים, תל אביב, 1968
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בית האזרחי |
הערות שוליים
- ^ שמואל אזרחי בריסקר, בניתי בית, ירושלים, תשל"ה, בעמ' 71.
