בלנקה קנאלס
| לידה |
17 בפברואר 1906 חיויה, פוארטו ריקו |
|---|---|
| פטירה |
25 ביולי 1996 (בגיל 90) חיויה, פוארטו ריקו |
| מדינה | פוארטו ריקו |
| ידועה בשל | מהפכנית לעצמאות פוארטו ריקו |
| תקופת הפעילות | 1931–1996 (כ־65 שנים) |
| מקצוע | עובדת סוציאלית, מורה |
| מפלגה | המפלגה הפוארטו ריקנית הלאומית |
בלנקה קנאלס (בספרדית: Blanca Canales; 17 בפברואר 1906 - 25 ביולי 1996) הייתה מורה ופעילה לאומנית פוארטו ריקנית. קנאלס הצטרפה למפלגה הפוארטו ריקנית הלאומית ב-1931 ועזרה לייסד את ארגון "בנות החירות", אגודת הנשים של המפלגה.
כמנהיגת המפלגה הלאומית בעיר חיויה, היא החביאה כלי נשק בביתה, ששימשו במרד בשנת 1950 נגד שלטון ארצות הברית באי. היא הנהיגה את התקוממות חיויה, וכוחותיה החזיקו בעיר במשך שלושה ימים עד שהובסו בידי הכוחות האמריקאיים.
חיים מוקדמים
קנאלס נולדה בעיר חיויה (Jayuya) שבפוארטו ריקו. היא הייתה אחותו הצעירה של הסופר והפוליטיקאי נמסיו קנאלס. משפחתה הייתה פעילה פוליטית, ואביה היה חבר במפלגת איחוד פוארטו ריקו, אשר פעלה למען עצמאות מארצות הברית. כילדה, ליוותה קנאלס את אביה לפעולות פוליטיות ופיתחה אהבה לנאומים, דגלים ומצעדים.
ב-1924 נפטר אביה, והיא עברה עם אמה לעיר פונסה, שם סיימה את לימודי התיכון. ב-1930 סיימה תואר ראשון באוניברסיטת פוארטו ריקו, אחריו המשיכה ללמוד עבודה סוציאלית.
המפלגה הלאומית
עוד בזמן לימודיה, השתתפה קנאלס בכנס שערך נשיא המפלגה הפוארטו ריקנית הלאומית, פדרו אלביסו קמפוס, והתרשמה מעקרונות העצמאות שהוא הטיף להם. כשחזרה לחיויה בסיום לימודיה, ב-1931, הצטרפה למפלגה ופעלה לארגון אגודת הנשים של המפלגה, "בנות החירות".
במהלך שנות ה-30 היו עימותים גוברים בין הממשל הפוארטו ריקני שמינתה ארצות הברית לבין הלאומנים. ב-1936 נעצר קמפוס, וב-1937 אירע טבח פונסה, במהלכו ירו כוחות המשטרה במשתתפים בתהלוכה לזכר הסחר בעבדים באי ובמחאה נגד מעצרו של קמפוס. המשטרה הרגה 21 אזרחים ופצעה יותר מ-200. רוב ההרוגים נורו בגבם. קמפוס שוחרר מהכלא רק ב-1947.
קנאלס הייתה פעילה באופן שוטף משנות ה-30 ועד ההתקוממות ב-1950. חלק מהזמן עיקר פעילותה היה בגיוס כספים עקב נסיעותיה המרובות במסגרת עבודתה. בעת ההתקוממות, הייתה הדמות המובילה בפעילות הלאומנית בחיויה, שמרה בביתה את מסתור הנשק של המהפכנים, ואף אירחה בביתה את נשיא המפלגה.
חוק איסור הפרסום הפוארטוריקני ותחילת ההתקוממות
ב-21 במאי 1948, הועבר בסנאט הפוארטוריקני חוק שמטרתו להגביל את זכויותיהם של הלאומנים מבחינת חופש תנועה וחופש פרסום. בין היתר, החוק - שנקרא בספרדית Ley de la Mordaza והידוע גם כחוק 53 - הפך לפשע כל פרסום או הפצה של תכנים שנועדו להתנגד לממשל שתחת שליטה אמריקאית. העונש המרבי שקבע החוק היה 10 שנות מאסר וקנס בגובה 10,000 דולר.
ב-21 ביוני 1948 נשא פדרו אלביסו קמפוס נאום נגד החוק, בו טען שהוא אינו חוקתי ומפר את חופש הביטוי הקבוע בתיקון הראשון לחוקת ארצות הברית. לאירוע נהרו לאומנים מכל רחבי פוארטו ריקו, גם לשמוע את דברי קמפוס, וגם למנוע את מעצרו.
החקיקה וההתנגדות לה הציתו את תחילת תכנון המהפכה המזוינת בידי הלאומנים, שתכננו את מהפכתם לשנת 1952, עת הסנאט האמריקאי היה עתיד להסדיר את הסטטוס של פוארטו ריקו כנכס אמריקאי על פי חוק. בתקופה זו, החלה המשטרה לפעול ביתר שאת לדיכוי הפעילים לעצמאות פוארטו ריקו, וב-26 באוקטובר 1950 ניסו שוב לעצור את קמפוס, שהצליח להימלט. בינתיים, סגרו כוחות משטרה רבים על ביתו בסן חואן. ביום המחרת, ירו שוטרים על קבוצת פעילים, והרגו ארבעה מהם. בתגובה, כמה ימים מאוחר יותר, ב-30 באוקטובר, יצאה הפקודה לתאי המהפכה להתקומם מיד בערים פונסה, חיויה, מאיאגואס, נרנחיטו, ארסיבו, אוטואדו וסן חואן.
התקוממות חיויה
כמתוכנן, בבוקר ה-30 באוקטובר 1950, המנהיגים הלאומניים בחיויה, שכללו את קנאלס, בן דודה אליו טורסולה, וקרלוס איריסארי - הוציאו את הנשק שהוסתר בביתה של קנאלס בבאריו קואבי, וחימשו את קבוצת הלאומנים שהתייצבו במקום. הם הובילו את הקבוצה במתקפה על תחנת המשטרה, ולאחר מכן השתלטו גם על בית הדואר, הציתו אותו, וחתכו את כל כבלי הטלפונים. קנאלס הובילה את המתקוממים לכיכר העיר, ושם הניפה את דגל פוארטו ריקו (פעולה שהייתה אסור על פי חוק), והצהירה על פוארטו ריקו כעל רפובליקה חופשית.
כשקיבלה קנאלס ידיעה שאיריסארי נפצע, הבהילה אותו לבית החולים באוטואדו, העיר השכנה.
הלאומנים הצליחו להחזיק בעיר למשך שלושה ימים, עד שהותקפו אווירית בידי כוחות חיל האוויר האמריקאי, וקרקעית בידי ארטילריה וכוחות רגליים אמריקאיים ושל המשמר הלאומי של פוארטו ריקו. הם נכנעו כשאלה הגיעו לגבולות העיר כדי למנוע הרס נוסף של חיויה ואובדן חיים.
בהתקוממות נהרג שוטר אחד ונפצעו שלושה אחרים. למרות שלא הייתה זו קנאלס שירתה בשוטר ההרוג, היא הואשמה ברציחתו, ונידונה בשל כך למאסר עולם ועוד שישים שנה.
כליאה ושחרור
ביוני 1951 הועברה קנאלס לבית הכלא הפדרלי אלדרסון בווירג'יניה המערבית. לכלא זה הועברה גם המהפכנית לוליטה לברון ב-1954, לאחר שהשתתפה בירי חמישה חברי קונגרס. ב-1967, לאחר 17 שנים בכלא, זכתה קנאלס לחנינה מאת מושל פוארטו ריקו, רוברטו סאנצ'ס וילייה. היא המשיכה בפעילותה למען עצמאות ארצה עד יום מותה.
מורשת
קנאלס נפטרה בביתה, אשר היה בית ילדותה, בשנת 1996.
את ביתה הפכו למוזיאון על שמה. שמה גם מופיע על לוח אבן שהוצב למרגלות אנדרטה לזכר ההתקוממות בחיויה.
קישורים חיצוניים
