בלקן בולגריאן איירליינס
 | |||||
| מטוס בלקן מדגם Tu-154 | |||||
| נתונים כלליים | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| תקופת הפעילות | 29 ביוני 1947 – 2002 (כ־54 שנים) | ||||
| משרד ראשי | סופיה, בולגריה | ||||
| בעלות |
ממשלת בולגריה (1947–2001) כנפיים אחזקות (2001–2002) | ||||
| נתוני חברת תעופה | |||||
| |||||
| |||||
בלקן בולגריאן איירליינס (בבולגרית: Балкан) הייתה חברת תעופה בבעלות ממשלתית, וחברת התעופה הלאומית[1] של בולגריה בין השנים 1947 ו-2002.
במהלך שנות ה-70, החברה נהייתה חברת תעופה אירופאית משמעותית. החברה נתקלה באי-יציבות פיננסית לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי במרכז ומזרח אירופה. החברה הצליחה להמשיך בפעילות, לאחר שעברה הפרטה שנויה במחלוקת בתחילת המאה ה-21, אך עם זאת הכריזה על פשיטת רגל ב-2002. בולגריה אייר הפכה ליורשת של בלקן בדצמבר 2002.
היסטוריה
שנים מוקדמות
בבולגריה נוסדה חברת תעופה קצרת יומין ב-1927, "בונאבאד", אך המדינה לא יכלה להשרות לעצמה להשקיע בתובלה אווירית מודרנית עד אחרי סוף מלחמת העולם השנייה. ב-1946, משרד התחבורה והתקשורת גיבש מנהלה לתקשורות אווירית.
המנהלה השיקה באופן רשמי שירותים תחת השם נתיבי אוויר בולגריים (בבולגרית: Български въздушни линии) לראשונה ב-29 ביוני 1947 במטוס Ju 52 בטיסה מסופיה דרך פלובדיב לבורגס. קווים נוספים נוספו מי דלאחר מכן. עד סוף השנה, המנהלה הזמינה כמה מטוסים מתוצרת סובייטית מדגם ליסונוב Li-2 שהיו גרסה של הדאגלס DC-3 ועד 1968 שירתו בחברה לפחות 13 כאלו.[2]
שנות ה-60
ב-1962 החברה החלה לבצע טיסות עם מטוסי האיליושין Il-18, זאת וגם התרחבות תעשיית התיירות הבולגרית החלו לשווק את שמה של החברה באירופה ובמפה העולמית. עד אמצע שנות ה-60, תיירות הייתה תעשייה חשובה שהביאה מטבע זר עבור בולגריה. לא הרבה אחר כך, ועד של חברת מסחר מקומית החליטו להקים עסק תעופה משלהם אשר כלל חבילות נופש וטיסות צ'ארטר לבולגריה תחת השם בולאייר (Булер). אף על פי שהחברה החדשה ניסתה לרכוש מטוסי סילון מדגם קרוול, בולאייר לבסוף מצאה עצמה קונה רק מטוסי איליושין Il-18 תחת לחץ פוליטי סובייטי ובולגרי. המטוסים טסו בין מדינות מערב-אירופאיות להבאת תיירים ליעדי נופש בולגריים.
חברת התעופה הלאומית רכשה שלושה מטוסים מדגם טופולב Tu-134 בסוף 1967.
שנות ה-70
במרץ 1970, בלקן שירתה 22 מדינות באפריקה, אסיה, ואירופה ועוד 9 יעשדים מקומיים. באותו זמן, צי החברה כלל מטוסים מדגמי אנטונוב An-2, An-10, An24B, איליושין Il-14 ואיליושין Il-18, טופולב Tu-134. ב-18 בינואר 1972, מטוס מדגם איליושין התרסק ועלה בלהבות בזמן ניסיו נחיתה בנמל התעופה ציריך קלוטן בערפל, רק שני נוסעים שרדו את ההתרסקות. במהלך 1971, בלקן היית ההחברה הראשונה מחוץ לגבולות ברית המועצות שתפעלה את הטופולב Tu-134. ב-21 בדצמבר, תאונה נוספת של מטוס איליושין במהלך המראה גרם למותם של 28 נוסעים.[3]
כשכלכלות הגוש המזרחי החלו באופן הדרגתי להיכנס לתהליך סטגנציה בשנות ה-70, בלקן המשיכה לצמוח. ב-1974 רשת היעדים של החברה הייתה באורך 119,900 קילומטרים.[4] עד סוף שנות ה-70, החברה הייתה משנעת 3 מיליון נוסעים בשנה, יותר מכל חברת תעופה מהגוש המזרחי (חוץ מאירופלוט) באותה תקופה.
שנות ה-80
ב-1986, בלקן אורגנה מחדש כחלק מתהליך כולל בכלכלה הסוציאליסטית של בולגריה כניסיון להפוך את החברה ליותר פרודוקטיבית.
בלקן הצטרפה ליאט"א ב-1988, והפכה לחברה ה-175 בארגון. ב-10 בנובמבר 1989, מנהיג בולגריה באותה תקופה, טודור ז'יבקוב הוסר מהשלטון ובולגריה החלה להתרחק מהגוש המזרחי. בתוך כשנה, בלקן אורגנה מחדש שוב.
שנות ה-90
באמצע 1991, בלקן חכרה שני מטוסים מדגם בואינג 767-200ER מאייר פראנס על מנת להתחרות עם חברת התעופה "ג'ס אייר" בקווים לצפון אמריקה ודרום אסיה. באותו זמן בלקן גם קיבלה כמה מטוסים מדגם איירבוס A320 מאוריקס. המטוסים הישנים של החברה, מתוצרת ברית המועצות, נשאר בצי המטוסים גם לאחר קבלת המטוסים החדישים.
שנות ה-90 היו עידן של דעיכה בבלקן. חברת התעופה סבלה ממעבר בולגריה לכלכלת שוק. מנהלים לשעבר של תעשיות בבעלות המדינה החלו ליצור חברות פרטיות כדי לספק את התעשיות שהם ניהלו פעם (במחירים גבוהים), וחברות פרטיות אחרות ניסו לקנות את התוצרת שלהם (במחירים נמוכים). המטרה הייתה לשלוט גם במכירות וגם באספקה, וכתוצאה מכך הכלכלה הבולגרית נכנסה למיתון עמוק. בגלל המיתון וגורמים אחרים, התיירות במידנה נפגעה והמסחר גם הוא, דבר שפגע בחברה.
במרץ 1995, לבלקן היה צי של ארבעה מטוסי איירבוס A320, שלושה מטוסי אנטונוב An-12, ארבע עשרה An-24, שלושה בואינג 737-500, שני בואינג 767-200ER, שישה איליושין Il-18, חמישה טופולב Tu-134, חמישה עשר טופולב Tu-154B ושבע Tu-154M. בזמן זה לחברה היו 3889 עובדים ורשת היעדים של החברה כללה 52 יעדים. ב-1998 מטוסי הבואינג 767 הוחזרו לאייר פראנס ומטוסי ה-A320 הועברו לחוכרים אחרים. המטוסים הישנים של החברה החלו להראות את גילם וממשלת בולגריה הראתה רצון לגייס כספים עבור קניית איירבוס A310 כדי לשמר את שירות הטיסות לטווח-הארוך, אך לא יצא שום דבר לבסוף מיוזמה זו.
בסוף 1998, החברה הייתה מוכנה להימכר לחברת אחזקות הנקראת בלקן אייר, אשר הורכבה ממשקיעים בולגרים ואמריקאים, אך עסקה זו לבסוף הושהתה. במהלך כל העשור היו שמועות על אינטרס של משקיעים בבלקן. השמועות האלו בדרך כלל כללו חברת תעופה רוסית או גרמנית אשר תהיה מוכנה לקנות את החברה. לבסוף, שתי חברות ישראליות - חברת ההשקעות זאבי וכנפיים-ארקיע (הבעלים של ארקיע) קנו 75% ממניות בלקן בולגריאן באמצע 1999 עבור 150,000 דולרים בהתחייבות להשקיע 100 מיליון דולר בחברת התעופה בעשור הקרוב. ארקיע לבסוף פרשה מההסכם ולאחר מכן ב-2001 החברה הכריזה על פשיטת רגל.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ "Синдиците на "Балкан" издадоха заповед за прекратяване на полетите на авиокомпанията" [An order to stop all Balkan flights was issued] (בבולגרית). Econ.bg. 30 באוקטובר 2002. ארכיון מ-8 ביולי 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Gradidge 2006, p 167
- ^ "Sofia crash". Flight International: 13. 6 בינואר 1972. ארכיון מ-26 ביולי 2012.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Air Transport". Flight International: 325. 27 בפברואר 1975. ארכיון מ-26 ביולי 2012. נבדק ב-26 ביולי 2012.
Balkan Bulgarian Airlines is now flying over 74,500 route miles and carried 443,000 charter passengers last year.
{{cite journal}}: (עזרה)
