בניין (שפה)
במערכת הפועל של השפה העברית ושאר השפות השמיות, בניין הוא פרדיגמה דקדוקית, כלומר, מערכת נטייה שבה משובץ השורש וניתן להטות אותה לזמן (עבר, עתיד, בינוני וציווי), לגוף (ראשון, שני ושלישי), למין (זכר ונקבה) ולמספר (יחיד, רבים וזוג). המאפיין העיקרי של בניינים הוא שאם השורש, הגוף והבניין (ולעיתים נדרשת גם הצורה) ידועים - נטיית הפועל מתקבלת באופן "אוטומטי", למשל, השורש יש"ב, גוף נסתר והבניין התפעל יוצרים ביחד את הפועל "התיישב".
שוני צורני בין בניינים יכול להיות שוני בתנועות בלבד (קרוי "שוני פנימי") או תוספות של עיצורים (קרוי "שוני חיצוני"). לצד השוני הצורני בין הבניינים, בדרך כלל הבניין גם נושא משמעות, בעיקר מתוך הנגדה לבניינים אחרים. כך למשל, בניין "הֻפעל" בעברית נושא משמעות סבילה (פאסיבית) ביחס לבניין ״הפעיל״ (לדוגמה: הלביש - הֻלבש) ואילו משמעות הפעלים בבניין ״הפעיל״ עצמו היא ״פעל על זולתו״ (לדוגמה: לבש - הלביש). למעשה, סוג השוני הצורני מרמז גם על סוג קשרי המשמעות בין הבניינים. למשל, הקשר בין זוג הבניינים "הפעיל" ו"הֻפעל" זהה לקשר בין זוג הבניינים "פִּעֵל" ו"פֻּעַל" והרמז הצורני לזה הוא שינוי הניקוד בלבד בין "הפעיל" ו"הֻפעל" כמו גם בין "פִּעֵל" ו"פֻּעַל". בעברית המודרנית, קשר זוגי כזה לא קיים בין בניין קל לבניין נפעל משום שבניין נפעל הושאל לעברית מהארמית הבבלית והחליף בניין אחר, שכן קיים קשר כזה.
במערכת השם, המורפמה המקבילה לבניין היא המשקל. על ידי שיבוץ של שורשים לתוך המשקל מתקבלים שמות עצם. אלא, שבניין הוא סוג מיוחד של מורפמה שמאופיינת בכך שאיננה עומדת בפני עצמה, אלא חייבים לצרף אליה מורפמה אחרת, שהיא השורש. יתר על כן, ההתלכדות של הבניין עם השורש אינה רק על ידי חיבור (כמו של: מדע+ָן = מדען), אלא על ידי שזירה מלאה של שתי המורפמות אחת בתוך השנייה, ולכן יש הקוראים לבניין ולשורש "מורפמות שזורות".
אבולוציה
בשפות רבות לא שמיות ישנה סדרה של תוספות, שאפשר להוסיף לפועל אחד, כדי להפוך אותו לפועל אחר בעל משמעות אחרת. דוגמאות מאנגלית: He operates, פירושו "הוא פועל" ולעומת זאת He cooperates, פירושו "הוא משתף פעולה". He locks, פירושו "הוא נועל" ולעומת זאת He unlocks, פירושו "הוא משחרר נעילה". דוגמה מצרפתית: il marie, פירושו "הוא מחתן" ולעומת זאת il se-marie, פירושו "הוא מתחתן". בשתי השפות גם יחד, קיימת גם התוספת re, בתחילת פועל, שמוסיפה את רעיון החזרתיות למשמעות הפועל. מעצם קיומן של תוספות כאלו, התפתחה מערכת הבניינים של השפות השמיות.
אחד ההבדלים המשמעותיים ביותר בין קיום תוספות משנות משמעות, בשפות לא שמיות, לבין מערכת הבניינים בשפות השמיות הוא, שבשפות השמיות, הוא, שבמערכת הבניינים השמיים יש גם שינוי בין בניין לבניין בעזרת שינוי תנועות הפועל (הפעיל - הופעל) ולא רק בהוספת תוספות. הבדל משמעותי שני הוא שבמערכת בניינים, לכל הפעלים, בבניין אחד יש תנועות אחידות. לעומת זאת, קשה למצוא קשר בין התנועות של כל הפעלים באנגלית או בצרפתית, שמתחילים בתחילית re. ההבדל המרכזי השלישי הוא שבשפה, שיש בה מערכת בניינים, אחוז הפעלים, שנוצרים בעזרת שינוי פעלים אחרים הוא גדול בהרבה מאשר בשפה, שאין בה מערכת פעלים. ניתן להסביר את המעבר מעצם קיומן של תוספות, המשנות משמעות לפעלים למצב בו כל הפעלים מצייתים לחוקי מערכת בניינים מסודרת.
ראשית, שינוי בין בניין לבניין על ידי שינוי תנועות הפועל בלבד הוא פיתוח מאוחר, שלא היה קיים כלל באם כל השפות השמיות. בפרוטו-שמית היו הרבה מאד בנייני פועל והרבה שילובים שלהם - דהיינו, הייתה אפשרות לשבץ שורשים בשתי תבניות בניין בו זמנית ואפילו בשלוש. ובכול זאת, לא היו בה בניינים "פנימיים". כל הבניינים בשפה הפרוטו-שמית נוצרו בהוספת עיצורים או בהכפלת עיצורים (דגש חזק בעברית או שאדה בערבית) של בניינים קודמים. (אם ניכנס לפרטים, הבניינים הֻפְעַל, פֻּעַל ו-فَاعَلَ הם חדשים מבחינה אבולוציונית וצורתו המקורית של פיעל הייתה כמו פָּעַל, רק עם דגש בע' הפועל).
שנית, אחידות התנועות לכול הפעלים מאותו בניין התפתחה מעצם אחידות התנועות לכול הפעלים בכלל, בשפה הפרוטו-שמית. בשפה זו היו, מלכתחילה, רק שלוש תנועות (A, I, U) ושינוי תנועותיו של פועל, שימש בשפה זו לשינות תצורת זמן וליצירת צורת הציווי.
שלישית, ההסבר לאחוז הגבוה של הפעלים, שנוצר בשינוי פעלים אחרים, או למעשה, בהוספת תוספות לפעלים אחרים, נעוץ בזה, שהשפות השמיות, כמו גם שפות מזרח תיכוניות עתיקות, שלא היו שמיות, הן שפות צירופיות. דהיינו, האנשים במזרח התיכון הקדום העדיפו ככלל ליצור מילים בעזרת צירופי מילים וחלקי מילים. כשם, שכינויי השייכות בשפות השמיות הן תוספות לשמות העצם ומיליות יחס רבות הן תוספות למילים וגם צורות הריבוי וההטייה לנקבה הן תופסות למילים, כך גם רבים מהפעלים היו פעלים קודמים עם תוספות.
עם התפתחות השפות השמיות, מערכת הבניינים של כל אחת מהן השתנתה. ההליך המרכזי בשינוי זה היה ירידה במספר הבניינים. לצדו של הליך זה היו גם הליכים מסוימים של הוספת בניינים, של שינוי צורתם של בניינים ושל שינוי במשמעותם. שינויי משמעות כללו הרחבת משמעות, שנבעה בין השאר מאובדן בניינים, צמצום משמעות או אימוץ משמעות שונה מזו המקורית. דוגמאות:
- אובדן בניינים שגרר הקטנה באוצר המילים: בעברית נותר רק בניין בודד עם פעולה חזרתית, בניין התפעל, שהוא צורת החוזרתיות של פיעל ובערבית נותר רק בניין סביל אחד, הבניין המקביל לנפעל, שהוא הצורה הסבילה של בניין קל. על כן, בעברית, שורש שאין לו נטייה בפיעל, אין לו גם נטייה בחזרתית - אי אפשר, למשל, לומר "שאל את עצמו" במילה אחת (בערבית אומרים זאת "אִסְתַאַלַ"). באותו אופן, בערבית, את מרבית השורשים אי אפשר להטות לפועל סביל וצורת הדיבור הסביל כמעט ונעלמה בכלל מן הערבית. יתרה מזאת, בניגוד לאכדית, למשל, לא בעברית ולא בערבית השתמר איזה שהוא בניין, שמורה הן על סבילות והן על חזרה בו זמנית. בשתי השפות האלו, אי אפשר לומר במילה אחת "אולץ להתלבש", "אולץ להתפשט", "אולץ להתחסן", "אולץ להתגרד" או "אולץ להתפטר" (המילה "התפוטר" לא נחשבת למילה תקנית).
- איחוד משמעות של בניינים בשל אובדן בניינים: משמעותו המרכזית של בניין הפעיל היא גרם לפעולה (הלביש), בדומה לבניין أَفْعَلَ - אַפְעַלַ בערבית ואילו משמעותו המשנית היא שינוי מצב (הסמיק, השמין) בדומה לבניין إِفْعَلَّ - אִפְעַלַּ. הבדל הצורה המרכזי בין שני הבניינים הערביים הוא הדגש החזק בלמד הפועל. בעברית, הדגשים חזקים בבניינים נעלמו. על כן, אפשרי בהחלט, שבניין הפעיל העברי הוא איחוד של שני בניינים קודמים לו, ששרדו בערבית.
- שינויי משמעות בניינים: בניין פיעל העברי ובניין فَعَّلَ - פַעַּלַ הערבי היו בעבר זההי צורה ומשמעות. לשנייהם היה דגש חזק בעין הפועל, משמעותם המרכזית הייתה פעולה אינטנסיבית ומשמעותם המשנית הייתה גרימה. אולם, פיעל, לצד איבוד הדגש החזק זכה במשמעויות משניות נוספות ואילו فَعَّلَ - פַעַּלַ הצטמצם למשמעות הגרימה. משמעות הפעולה האינטנסיבית, בערבית, עברה אל בניין فَاعَلَ - פַאעַלַ, תוך שגם בניין זה משנה את משמעותו. בניין فَاعَلَ - פַאעַלַ שרד בערבית וגם לשונות אתיופיה. בלשון זו, משמעותו של בניין فَاعَلَ - פַאעַלַ הייתה "עשה בכוונה". אולם, בערבית, היא השתנתה אל המשמעות האינטנסיבית ושינוי זה גרר הפסקת השימוש ב-فَعَّلَ - פַעַּלַ לביטוי אינטנסיביות.
דוגמאות למערכות בניינים בשפות אחדות
- בניינים בעברית; שבעת הבניינים העיקריים בעברית הם: פָּעַל (מכונה גם "קל"), נִפְעַל, הִפְעִיל, הֻפְעַל, פִּעֵל, פֻּעַל, הִתְפַּעֵל. דוגמה לביניין נדיר יותר: שִׁפְעֵל. מבחינה צורנית, הבניינים נבדלים זה מזה בתוספות שלפני פ' הפועל, בתנועות של אותיות הפועל (פָּעַל/פִּעֵל) והבניין הִפְעִיל שונה מהאחרים גם אורך התנועה של ע' הפועל (חיריק מלא במקום תנועה קצרה).
- בניינים בלשון חז"ל; מערכת הבניינים בלשון חז"ל דומה לזו של העברית המקובלת, אך משתנה מעט, מתקופה לתקופה, בהתאם להשפעותיהן של השפות השמיות האחרות. אחד השינויים הבולטים הוא קיומו של בניין "נִתְפָּעַל".
- בניינים בערבית; בערבית ספרותית ישנם עשרה ביניינים עיקריים וחמישה משניים. לחלק מבנייני השפה הערבית קל למצוא בניינים דומי משמעות בעברית (התפעל, בעברית, דומה ל"תפאעל" בערבית) ולחלק קשה למצוא. מבחינה צורנית, ההבדלים בין הבניינים העיקריים בשפה הערבית נוצרים גם באופן בו הם נוצרים בעברית וגם בדרכים נוספות. הדרכים הנוספות הן תוספת דגש לע' הפועל ותוספת עיצור אחרי ע' הפועל. בערבית המדוברת הפלסטינית, השתמרו שמונה מעשרת הבניינים העיקריים של הערבית הספרותית.
- בניינים באכדית; באכדית 13 בניינים, שמבחינת משמעותם, לחלקם קל למצוא בניינים מקבילים בעברית או בערבית ולחלקם קשה. מבחינה צורנית, הם נבדלים בתנועות עצמן, באורך התנועות, בתוספות עיצורים לפני אות השורש הראשונה ובתוספת הברה שלמה (ההברה ta או הבהברה tan) אחרי אות השורש הראשונה.
- בניינים בארמית:
- בניינים ארמית גלילית; מערכת הבניינים של הארמית הגלילית היא פשוטה יחסית. היא מכילה שישה בניינים: פְּעַל (מקביל לבניין קל בעברית), פַּעֵל (מקביל לבניין פִּעֵל בעברית), אַפְעֵל (מקביל לבניין הפעיל בעברית), אֶתְפְּעֵל (סביל של פְּעַל), אֶתְפַּעַל (סביל של פַּעֵל), אֶתַּפְעַל - נדיר מאד (סביל של אפעל).
- בניינים בארמית סורית מודרנית; בארמית הסורית המודרנית, כמו בגלילית יש שישה בניינים עיקריים. בניינים אלו דומים לבנייני הארמית הגלילית בתצורתם, אולם, שלושת הבניינים האחרונים שינו את משמעותם מסבילות להדדיות.
