בסי אברמוביץ' הילמן
| לידה |
15 במאי 1889 רוסיה הצארית לינובה (ליד גרודנו) |
|---|---|
| פטירה |
23 בדצמבר 1970 (בגיל 81) ארצות הברית ניו יורק |
| בן זוג | הילמן |
| צאצאים | סאלי (סלמה) ופילואין |
בסי (בת שבע) אברמוביץ' הילמן (באנגלית: Bessie (Bas Sheva) Abramowitz Hillman; 15 במאי 1889 – 23 בדצמבר 1970) הייתה סוציאליסטית ומנהיגת פועלים יהודיה-אמריקאית. היא הובילה את שביתת פועלי התעשייה הגדולה בשיקגו בשנת 1910, אשר הובילה לייסוד של האיגוד עובדי ההלבשה המאוחדים של אמריקה ((Amalgamated Clothing Workers of America (ACWA).
תחילת דרכה
בת שבע אברמוביץ' נולדה בשנת 1889 בלינובה, עיירה הסמוכה לגרודנו, בתחום המושב ברוסיה (כיום בבלארוס), למשפחה יהודית. היא הייתה הרביעית מבין עשרת ילדיהם של עמנואל אברמוביץ', סוכן מכירות, ושרה רבינוביץ', בעלת אכסניה. לינובה הייתה שטעטל, ובאופן טיפוסי ליישוב מסוג זה, פעלו בה מספר ארגוני צדקה למען יתומים ועניים שנוהלו על ידי נשים. ליבונה לא סבלה מכל הגזירות הצאריסטיות נגד יהודים, אך הייתה מוקפת קהילות אשר סבלו מאפליה ופוגרומים. אברמוביץ' עזבה את המקום בגיל צעיר לחפש עבודה במקום אחר ברוסיה, אך חזרה כעבור מספר חודשים. בשנת 1905, בגיל 15, היא היגרה לארצות הברית יחד עם שניים מבני דודיה.[1] הדחף שלה לעזוב היה בעיקר כדי להתחמק משידוך. כשהגיעה לאליס איילנד, פקיד הדביק לה את השם "בסי".[2]
קריירה
שיקגו
כשהגיעה לארצות הברית, והיא דוברת רק יידיש ורוסית, היא עברה לגור באכסניה בשיקגו שבבעלות קרובי משפחה, והחלה לעבוד כתופרת כפתורים במפעל הביגוד "Hart Schaffner & Marx". בלילות למדה בהאל האוס, בית קהילתי לסיוע למהגרים ממזרח אירופה שהקימה הפעילה ג'יין אדמס. היא חסכה את כספה, ועמו סייעה לשתי אחיותיה הצעירות להגר לשיקגו בשנת 1907. הן גם חיו באכסניה והרוויחו כסף בתפירת עניבות פרפר.
שביתת 1910
אברמוביץ' פוטרה מעבודתה לאחר שארגנה מחאה נגד תנאי העסקת העובדים במקום ושכרם הזעום. מכיוון שמעבידיה שמו אותה ברשימה שחורה ולא יכלה למצוא עבודה, היא השתמשה בשם בדוי כדי לחזור לעבוד באותה החברה. בספטמבר 1910, בתגובה להרעה בתנאים במקום העבודה, היא הובילה קבוצה של 16 נשים ביציאה מופגנת מהמפעל. בהתחלה, העובדים האחרים לעגו לנשים, אך אט-אט השביתה שלהן צברה תאוצה ומשתתפות. עד אמצע אוקטובר, מרבית מ-8000 עובדות המפעל הצטרפו לשביתה, וכך גם עובדות ממפעלים אחרים מתעשיית הביגוד. התנועה השיגה תמיכה ומימון מפדרציית העובדים של שיקגו, ג'יין אדמס והאל האוס, וליגת איגודי הפועלות, אשר שכרו את אברמוביץ' כמארגנת עובדים רשמית.
עם הזמן, גם גברים הצטרפו לשביתה, אשר צמחה לממדים של כ-40,000 שובתים, והתעשייה אכן הושבתה. אחד הגברים שהצטרפו לשביתה, ואשר הפך לאחד ממנהיגיה, היה סידני הילמן. בין אברמוביץ' להילמן התפתחה חברות שהפכה עם הזמן לקשר זוגי.
השביתה כללה מספר מקרי אלימות, משום שהמפעל שכר את שירותיהם של "בלשים" פרטיים (דוגמת פינקרטון), אשר הרגו חמישה שובתים.
הרקע לשביתה
באותה תקופה של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, התעוררו שביתות עובדים רבות, שכן לא היו חוקים המסדירים תנאי עבודה, ובמסגרת הצמיחה התעשייתית בד בבד עם הגירה גדולה לארצות הברית, נוצר מצב של תעשיות שלמות הנשענות על עבודה בשכר זעום, עם שעות ארוכות, וללא ימי חופש או תנאים סוציאליים אחרים. תעשיית הביגוד הייתה משמעותית במיוחד עבור נשים, שהיו הרוב המוחץ של העובדים בה, ובנוסף לתנאי העבודה הקשים הנוהגים באופן כללי, אף סבלו מאפליה מגדרית, והרוויחו אף פחות מן הגברים. בשיקגו, תעשיית הביגוד הייתה השלישית בגודלה מבחינת מספר עובדים, והמעבידה הגדולה ביותר של נשים. השביתה שפרצה שם ב-1910 באה בעקבות שביתות דומות, כמו התקוממות ה-20,000, שביתת הנשים הגדולה בניו יורק בהובלתה של קלרה למליך, ושביתות אחרות בקליבלנד ובפילדלפיה.
סיום השביתה
בהתחלה, איגוד עובדי ההלבשה (UGW), איחוד איגודים לאומי, תמך בשביתה. אך האיגוד הגדול לא קרא לשביתה כללית, ועם הזמן המפעל הצליח לגייס עובדי קבלן, מה שהחליש את כוח השובתים. בדצמבר 1910 UGW פרשו מהשביתה לגמרי, וכתוצאה, איגודי הנשים שהמשיכו לתמוך בה עודדו את השובתים להגיע להסכם. סידני הילמן פתח במשא ומתן עם המפעל, ושכנע את ההנהלה לקבל את מרבית דרישות השובתים, כולל הכרה באיגוד עובדים חדש (סניף 39 של UGW), והסכם לפתור סכסוכי עבודה עתידיים באמצעות בוררות.
עובדי ההלבשה המאוחדים של אמריקה
ב-1914, השתתפה אברמוביץ' כצירה בכנס הארצי של UGW. חילוקי דעות בין נציגי הארגון השמרני לבין הפעילים הרדיקלים יותר הובילו לכך שמספר פעילים התפצלו מהארגון, ביניהם אברמוביץ', והקימו את עובדי ההלבשה המאוחדים של אמריקה ((Amalgamated Clothing Workers of America (ACWA). אברמוביץ' נבחרה לוועד המנהל, והובילה את הקמפיין לגייס את הילמן כנשיא האיגוד. הילמן, מספר חודשים קודם לכן, לקח תפקיד בניו יורק עם ליגת איגודי הפועלות, אך הוא נענה להזמנה והיה לנשיא הראשון של האיגוד החדש. וכך, במהלך 1915, שוב נלחמו השניים צד בצד בשביתה כללית בתעשיית הביגוד.
ב-1914 התארסו השניים, אך שמרו זאת בסוד. שניהם חיו בדחק כלכלי ואת המעט שהיה להם שלחו למשפחותיהם (הילמן היה מהגר מליטא). בתקופה שבה לא היה נהוג שאישה נשואה תעבוד, לא היה נראה להם שנישואים הם על הפרק באותה העת. את אירוסיהם חשפו לציבור ב-1 במאי בשיקגו של 1916. הם נישאו ב-3 במאי.
הם עברו לניו יורק, שם הוקם המטה של האיגוד החדש. מאותו היום ועד מותו של סידני הילמן ב-1946, עבודתה הרבה של בסי באיגוד נעשתה כמתנדבת.
ניו יורק
בניו יורק נולדו שתי בנותיהם – פילואין בשנת 1917, וסלמה ב-1921. בשנים אלה הילמן המשיכה לעבוד למען ליגת איגודי הפועלות מהבית, והיא חזרה לעבודה פעילה ב-1924. היא ארגנה פועלות בפנסילבניה, אוהיו, מדינת ניו יורק, קונטיקט, ועוד מקומות.
ב-1937 מונתה הילמן למנהלת חינוך באיגוד עובדי המכבסות בניו יורק, שהייתה חלק מאיחוד ACWA. היא הקימה תוכניות תרבות בנוסף לתוכניות מנהיגות, אשר דרכם קיבלו אמנים שנכללו ברשימות שחורות פוליטיות הזדמנויות להופיע. באיגוד המכבסות היו גם הרבה עובדים לא-לבנים, ובדרך זו נכנסה הילמן גם לפעילות למען זכויות האזרח, נושא שנשאר מרכזי בחייה עד למותה.
במהלך מלחמת העולם השנייה, סידני הילמן פעל כדי לחזק את הקשרים בין איגודי העובדים לבין האדמיניסטרציה של פרנקלין רוזוולט, ובסי הייתה בין המנהיגים של פעילות זמן-מלחמה באיגוד. היא מונתה על ידי מושל ניו יורק הרברט להמן למועצה המייעצת של לשכת ניהול המחירים בניו יורק.
כשסידני נפטר בשנת 1946, הוא לא הוריש למשפחתו כמעט דבר, שכן התעקש על אורח חיים שאינו עולה על זה של חותך בדים באיגוד שלו. ACWA מינה את בסי לסגנית יושב ראש הארגון, והיא הייתה לאחראית על התוכנית החינוכית של האיגוד. היא הייתה נואמת בכנסים, מארגנת תוכניות לימודי קיץ עבור מנהיגים מקומיים, והייתה לדמות מרכזית בכנסים של האיגוד, וכן למשפיעה ומעודדת למאמצים מצד האיגוד למען זכויות אזרח, שלום וצדק כלכלי.
במהלך השנים שירתה הילמן בוועדות זכויות האזרח של AFL-CIO (American Federation of Labor and Congress of Industrial Organizations), פדרציית האיגודים הגדולה בארצות הברית, וכן במועצות של מגוון מחבריו, בוועדה של שירותי החינוך של איגודי ארצות הברית, בוועד לחקיקה למען עובדים, בוועד לרווחת הילד של ניו יורק, באגודה האמריקאית לאומות המאוחדות, ובמועצה המייעצת לכוחות הביטחון לענייני נשים.
היא מונתה על ידי הנשיא ג'ון קנדי לוועדה הנשיאותית למעמד האישה, וב-1961 מונתה על ידי אלינור רוזוולט לכהן בוועדה נשיאותית מייעצת לעניין דיני עבודה לנשים.
חייה האישיים ומותה
משפחת הילמן הייתה חילונית במכוון. סידני אמנם פיתח חברות קרובה עם הרב הרפורמי הציוני סטיבן שמואל וייז, אך הגביל את השפעתו לנושאים פוליטיים. אך בני הזוג הילמן דבקו בזהותם היהודית, דיברו יידיש בביתם, וחגגו את החגים היהודיים. הפעילות הרבה שעשו במהלך מלחמת העולם השנייה הייתה במידה גדולה כהתנגדות לנאצים ולשואה המתרחשת באירופה. ב-1947 נסעה בסי כחלק ממשלחת לאירופה כדי ללמוד את נושא האזרחים העקורים.
בסי הילמן אברמוביץ' המשיכה את פעילותה באיגוד עד מותה ב-23 בדמצבר 1970, בניו יורק. היא הייתה בת 81.
בנותיה סאלי (סלמה) ופילואין ונכדיה המשיכו בדרכי הוריהם בפעילות למען עובדים ולשימור המורשת של תנועת העובדים.[3]
לקריאה נוספת
- Litoff, Judy Barrett; McDonnell, Judith, eds. (1994). "Hillman, Bessie Abramowitz". European Immigrant Women in the United States: A Biographical Dictionary. Taylor & Francis. pp. 142–143. מסת"ב 0824053060.
- Arnesen, Eric, ed. (2007). "Hillman, Bessie Abramowitz". Encyclopedia of U.S. Labor and Working-Class History G–N. New York, NY: Taylor & Francis Group, LLC. מסת"ב 9780415968263.
- Pastorello, Karen (2008). A Power Among Them: Bessie Abramowitz Hillman and the Making of the Amalgamated Clothing Workers of America. University of Illinois Press. מסת"ב 9780252032301.
- Cobble, Dorothy Sue (2011). The Other Women's Movement: Workplace Justice and Social Rights in Modern America. Princeton University Press. מסת"ב 9781400840861.
הערות שוליים
- ^ Ramirez, Antonio (20 במרץ 2009). "Bessie Abramowitz Hillman". Jewish Women: A Comprehensive Historical Encyclopedia. Jewish Women's Archive.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Leah Berkenwald, 10 Things You Should Know About Bessie Abramowitz Hillman, Jewish Women's Archive
- ^ Philoine Fried and Delia Gottlieb Interview "Reminiscing About the ACWA While Viewing 5743 P Images", Cornell University Library, 2007
