בצלאל לנדוי
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מצבת קברו של בצלאל לנדוי ב"חלקת גליציה" בבית הקברות בהר הזיתים. בתחתיתה הכיתוב: ע"פ צוואתו לא נכתב עליו שום תוארים
בצלאל לנדוי (י"ד בטבת תרפ"ד[1], 22 בדצמבר 1923 - ט"ז באייר תשנ"ו, 5 במאי 1996) היה סופר והיסטוריוגרף חרדי ירושלמי פורה.
נולד ללוי יצחק לנדא, חי ונפטר בירושלים. הוא אחיו הצעיר של הלמדן הירושלמי הרב משה יהושע לנדא, מתלמידי החזון איש. חיבר עשרות ספרים ומאמרים, והיה בעל טור קבוע בעיתון "המודיע" במשך עשרות שנים. בנו יעקב אהרן לנדוי מילא את מקומו בכתיבת טורים ב"המודיע" (נפטר ביום ט"ז באייר תשע"ו).
ספריו נושאים בדרך כלל אופי היסטוריוגרפי; מלבדם כתב גם מבואות רבים לספרים, שהיה שותף לעריכתם.
מספריו
- הבעש"ט ובני היכלו: דרך חייו ופעלו לדורו ולדורות. בני ברק: נצח, תשכ"א.
- הרבי רבי אלימלך מליזענסק: דרך חייו ופעלו לדורו ולדורות. ירושלים: אור החסידות, תשכ"ג.
- הגאון החסיד מווילנא: זה ספר תולדות רבינו אליהו זצ"ל, הוא הגר"א. דרך חייו ופעלו לדורו ולדורות. ירושלים: אושא, תשכ"ה.
- הגאון מטשעבין[2]: רישומי זיכרון לדרך חייו ופעלו, בתוספת אגרות קודש וחידושי תורה מכת"י שלא נדפסו. ירושלים: אושא, תשכ"ז.
- בן שלוש עשרה למצוות, ירושלים, תשנ"ו.
- קובץ מאמרים ותדפיסים, תשל"ג.
- להודות ולהלל, בענייני חנוכה. ירושלים, תשנ"ח.
- מסע מירון, שירי בר יוחאי ואסופת מאמרים בענייני ל"ג בעומר והילולא דרשב"י במירון. ירושלים, תשכ"ו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ לפי: גצל קרסל, לכסיקון הספרות העברית, ח"ב, 288. לפי כתבת האבל על פטירתו בעיתון המודיע, יום לאחר פטירתו, י"ז באייר תשנ"ו, תאריך הלידה הוא שנה קודם לכן, י"ד בטבת תרפ"ג.
- ^ רבי דב בריש וידנפלד.
