חידושי תורה
חידושי תורה הם חידושים תורניים על תורה שבכתב או תורה שבעל-פה. החידושים מתבססים על הוכחה לוגית או על סברא, ולעיתים הם יכולים להיות על דעתו האישית של המחדש אותם.
הביטוי "חידוש" (בעגה הישיבתית נהגה במלעיל) מתייחס לרוב לתובנה מפתיעה וחדשה, שלעיתים עשויה שלא להתקבל לולא המחדש הוא רב או תלמיד חכם מפורסם, או היותה הסבר בלתי צפוי וכוללני המסביר כמה קושיות. היחס ליצירת חידושי תורה הוא חיובי כבר בחז"ל. מקובל לראות בחידושי תורה את אחד מהמאפיינים לתיאור אדם כתלמיד חכם; ואצל עילויים הוא מאפיין בולט, וחלק מהעיצוב התורני הייחודי לאותה אישיות.
אופי וסגנון החידוש משתנה בין תקופות, ארצות מוצא, בתי מדרשות וישיבות.
היחס ליצירת חידושי תורה
בחז"ל
חידושי התורה מוזכרים בתלמוד לחיוב, ומובאים בו דברי רבי יהושע בן חנניה כי ”אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש”[1]. בספרי האחרונים הובאה אמרה מפורסמת, המצוינת כאמרת חז"ל, לפיה ה' הראה למשה כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש[2] בתלמוד ירושלמי, מסכת פאה, פרק ב', הלכה ד' ועוד[3] מופיעה אמרה דומה לפיה ”אפילו מה שתלמיד ותיק עתיד להורות (/לומר) לפני רבו כבר נאמר למשה בסיני”.
הצדקתם והצורך והחובה בהם
רבי אריה לייב הלר, בהקדמה לספרו "קצות החושן", כותב כי ה' נתן את התורה לישראל אף על פי ששכל האדם מוגבל ואינו מסוגל להגיע לאמת הטהורה, ואמיתת התורה היא למעשה כפי הכרעת חכמי ישראל[4].
רבי דוד הלוי סגל, בחיבורו "טורי זהב", כותב כי ”האדם מצווה בכל עת ללמוד חידושים בתורה” ו”כל עת ורגע מוטל עליו לעמול בתורה ולחדש בה, כפי יכולת שלו”[5].
רבי יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק רואה את חידוש חידושי התורה כחיוב עבור החכם. גם בענף ההלכה הוא רואה את הצורך בחידוש, ועל אף שהוא שולל בו את השינוי והתיקון, מכל מקום הוא רואה את החידוש בחיוב ואף כחיוב תמידי-קיומי להלכה ולתורה בכלל. כך הוא גם רואה את הראשונים והאחרונים כמחדשים גדולים, העולים בשדות מחשבה רבות מעל יתר מחקרי האדם[6].
מעלת החידושים ופעולותיהם הרוחניות
בספר הזוהר נאמר כי על כל חידוש תורה שמתחדש על ידי מי שמשתדל בתורה, יוצר ה' רקיע, ובשעה שאדם מחדש דבר תורה, אותו דבר התורה עולה לפני ה', וה' מנשק את דבר התורה, ומעטר אותו ב-70 עיטורים, ודבר התורה משוטט ב-70,000 עולמות ועולה ל"עתיק יומין"[7]. בזוהר מופיע גם שיש נשמות ששורות על כל אחד מעם ישראל מדי שבת, ואותן נשמות עולות לאחר השבת ועומדות לפני ה', וה' שואל אותן איזה חידוש תורה חוּדש בעולם הזה; זו שאומרת לפניו חידוש תורה, עושה שמחה בשמים, וה' מכנס את הפמליה שלו ומשמיע את החידוש, כשלבסוף ה' חותם על כך[8].
רבי יוסף חיים מבגדאד מדייק מדברי הזוהר כי העיקר זה אמירת החידוש בפיו. על פי זה הוא כותב כי מעלת וסגולת חידוש דברי התורה בשבת היא גם כאשר החידוש נוצר במחשבה ביום חול, ובשבת אמר אותו המחדש לראשונה[9]
רבי חיים מוולוז'ין מביא דברים זהים לדברי הזוהר, ומרחיב על פעולת חידושי התורה בעולמות עליונים, שכל מילה של חידוש - ה' מנשק ומעטר אותה, ונבנה ממנה עולם שלם חדש[10]. הוא מציין גם כי בדבר זה יש מעלה לאדם על פני מלאך, שאף אם הייתה ניתנת התורה למלאכים, לא היו יכולים הם לחדש בה דבר[11].
רעיון זהה לדברי הזוהר מובא אצל רבי ישעיה הלוי הורוביץ בספרו שני לוחות הברית, כי בכל דור החכמים מחדשים חידושי תורה, וה' לומד את הדברים ומציין את החידושים בשם אלו שחידשו אותם[12]
הגבלות
חז" במשנה אמרו כי ה"מגלה פנים בתורה שלא כהלכה", אין לו חלק לעולם הבא, ואפילו אם יש בידו תורה ומעשים טובים[13]. לפי כמה מהמפרשים הכוונה למי שמחדש חידושים המנוגדים למשמעות הפשוטה או שמעוות אותה, ובעיקר כאשר הדברים מנוגדים להלכה[14].
רבי אריה לייב הלר כותב בהקדמתו לספר "קצות החושן" כי מעלתם והצדקתם של חידושי תורה הן בכפוף לחתירת שכל האדם לאמת[4]. כך גם הרב אברהם יצחק הכהן קוק בספרו "אורות התורה" מתנה את חידושי התורה בישרות שכלית, בהתאם למוסר וביראת שמים; והוא מציין כי המתנגדים לכך הם מחמת שבאים "לשמור את העמדה של היסוד הטוב והישר בדרך החידוש", אך הוא כותב כי זו "יראת שווא", ו"צריך לנצחה ולהתהלך ברחבה"[15].
לימוד בלא חידושי תורה
למרות היחס החיובי והייחודי שניתן לחידושי תורה, כתבו אישי וגדולי תורה - ובפרט מהציבור הליטאי, בו הובלטה חשיבות החידושים - כי לא מוכרחים לכרוך את לימוד התורה בחידוש חידושי תורה, וניתן לגדול לתלמיד חכם על ידי הבנה נכונה ומקיפה של הלימוד, גם בלא לחדש בו חידושי תורה[16]. בדומה לכך כתב רבי אברהם ישעיהו קרליץ (ה"חזון איש") כי כל הבנה חדשה שמתגלית בלימוד נחשבת לחידוש[17], וכן כתב במכתב לשואל שאין עליו לשאוף לחידושים ארוכים, ושעל ידי השקידה ניתן להגיע לחדש חידושים[18].
כתיבת חידושי תורה
מעבר לעצם החידוש במחשבה, צוינה חשיבות לכתיבת חידושי התורה. בספר חסידים נאמר כי מי שהתחדש לו דבר תורה ואינו כותב זאת, גוזל הוא את מי שגילה לו (=ה'), משום שלא התגלה לו זאת אלא כדי שיכתוב את הדבר[19].
בתלמוד מובא כי חידושי תורה, שיש חשש שיישכחו אם לא ייכתבו, לא היו בכלל האיסור של דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכתבן[20]. כך גם למרות שנאסרה הכתיבה בחול המועד, מותר לאדם לכתוב חידוש תורה ששמע, מחשש שמא ישכח אותו[21]. האחרונים הוסיפו כי אף מותר לכתחילה לחדש חידושי תורה ולכתוב אותם (בכתב עגול), וכך מעיד רבי דוד הלוי סגל על חותנו רבי יואל סירקיש שכתב את חיבוריו גם בחול המועד[5].
תפוצת חידושי התורה
בספר פלא יועץ הפליג במעלת כתיבת חידושי התורה ומאידך העונש של מי שאינו כותבם:
וכל אשר יחדש יכתוב ידו בספר ואל יהי בז להם... שהרי כתבו המפרשים שעכשיו שאין בית המקדש קיים ואין קרבנות, הכותב חידושי תורה מכפר עליו כאילו הקריב קרבנות, ואסמכוה אקרא "עולה וחטאה לא שאלת אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי" (תהילים מ, ז). וכתבו גם כן שעתיד אדם ליתן את הדין על שגילו לו חידושי תורה ולא כתבם, שלא גילו לו אלא על מנת שיכתבם ויהנו ממנו ולמטי ליה הנאה שיהיו שפתותיו דובבות בקבר
— פלא יועץ ערך חדוש
במשך הדורות נכתבו ספרי חידושים רבים, החל מימי הראשונים, שנכבתו ונאספו בספרים, רבים מהם נכתבו על התלמוד בבלי, למשל חידושי הרשב"א חידושי הריטב"א חידושי הרמב"ן ועוד רבים. וכן בתקפות האחרונים,: חלק מספרי החידושים נכתבו לפי סדר הש"ס כגון חידושי רבי עקיבא איגר חידושי הגרנ"ט חידושי רבי שמואל, מהם נכתבו על הרמב"ם כגון חידושי רבנו חיים הלוי, ואחרים על סדר השולחן ערוך כגון ספר קצות החושן ועוד. אמנם לעיתים ספרי החידושים אינם לפי סדר מסוים, וכוללים אגודת חידושים שונים, למשל ספר קובץ שיעורים אמרי משה ועוד רבים. חלק מספרי החידושים נכתבו על סדר החומש, כגון ספר משך חכמה ועוד.
בתוכנת אוצר החכמה ישנם יותר מאלף חמש מאות ספרים ששמם מכיל את המילה חידוש.
כמו כן בחלק מהישיבות והכוללים, יוצאים לאור מדי תקופה קובץ תורני המכיל חידושי תורה של התלמידים והאברכים.
מקובל לקרוא כיום לכתיבת חידוש העסק בנושא מסוים 'חבורה' (בעגה ישבתית נהגה במלעיל).
כיום ישנם כמה ארגונים המעודדים כתיבת חידושי תורה, כגון ארגון וכתבתם, המעינק מדי שנה פרסים כספיים לכותבי החידושים הנבחרים. כמו כן ישנה תחרות החיבור התורני מטעם מפעל הפיס, אף בו מקבלים הזוכים פרס כספי.
מושגים ומטבעות לשון
בקרב ספרי ההחידושים מצויים מטבעות לשון שונות מהם:
- ולולא דבריו - לשון ענווה, כאשר המחבר רוצה לחדש דבר מה, בניגוד לדעת מי שקדם לו
- מקום הניחו לי להתגדר בו - פתגם מצוי בספרות התורנית שמשמעותו שלא קדמו אדם בחידוש זה על אף פשיטותו, והניחו לי מהשמיים שאחדש את החידוש'.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ד"ר אריה סטריקובסקי, החידוש כערך וכחובה, הוצאת מחלקת הפרסומים של משרד החינוך, ניסן תש"ס
- הרב יהודה חיון, מעלת כתיבת חידושי תורה, באתר שטייגען
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ג' עמוד א'.
- ^ רבי משה אלשיך, אלשיך, שמות, פרק כ', ד"ה וכל העם, ומשלי, פרק כ"ב, פסוק ט"ז, ושיר השירים, פרק ג', פסוק ו'; רבי משה אלמושנינו, פרקי משה על אבות, פרק ו'; רבי משה מאט, מטה משה, עמוד התורה, שער ב - באיכות הלימוד; רבי ישעיה הלוי הורוביץ, של"ה, עשרה מאמרות, מאמר שני, אות מ"ח; רבי חיים בן עטר, אור החיים, ויקרא, פרק י"ג, פסוק ל"ז; רבי אריה לייב הלר, בהקדמה לספר קצות החושן; רבי שניאור זלמן מלאדי, ספר התניא, קונטרס אחרון, ד"ה ולהבין; תוספות יו"ט על מסכת אבות פרק א' משנה א, ועוד.
- ^ ראו בויקרא רבה, פרשה כ"ב, פסקה א' (וכן בקהלת רבה, פרשה א', פסקה ב' וקהלת רבה, פרשה ה', פסקה ב'
- ^ 4.0 4.1 רבי אריה לייב הלר, בהקדמה לספר קצות החושן.
- ^ 5.0 5.1 רבי דוד סגל, טורי זהב, אורח חיים, סימן תקמ"ה, ס"ק י"ג.
- ^ רבי יוסף דוב סולובייצ'יק, 'איש ההלכה - גלוי ונסתר, עמ' 205–207.
- ^ זוהר, הקדמה, דף ד', עמוד ב'.
- ^ ספר הזוהר, חלק ג, דף קע"ג, עמוד א'.
- ^ רבי יוסף חיים מבגדאד, תורה לשמה, תשובה צ"ח.
- ^ רבי חיים מוולוז'ין, נפש החיים, שער ד', פרק י"ב.
- ^ רבי חיים מוולוז'ין, נפש החיים, שער ו', פרק א'.
- ^ ישעיה הלוי הורוביץ, שני לוחות הברית, פרשת וזאת הברכה, תורה אור, אות ח'.
- ^ משנה, מסכת אבות, פרק ג', משנה י"א.
- ^ רבי שמעון בן צמח דוראן, מגן אבות, אבות, פרק ג', משנה י"א; פירוש א' ברבי עובדיה מברטנורא, ברטנורא, אבות, שם; רבי יום-טוב ליפמן הלר, תוספות יום טוב, אבות, שם.
- ^ הרב אברהם יצחק הכהן קוק, אורות התורה, פרק ט', אות ה', ירושלים ת"ש, עמ' מ"ד.
- ^ רבי יעקב ישראל קניבסקי, חיי עולם, פרק י"א, עמ' פ"א; רבי אלעזר מנחם מן שך, קונטרס הדרכה לבן ישיבה, בני ברק, ניסן תשמ"ח.
- ^ רבי אברהם ישעיהו קרליץ, קובץ אגרות, חלק ב', אגרת י"א.
- ^ רבי אברהם ישעיהו קרליץ, קובץ אגרות, חלק א', אגרת ד'.
- ^ ספר חסידים, סימן תק"ל.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת תמורה, דף י"ד עמוד ב'.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקמ"ה, סעיף ט'.
