בריגדת ארהארדט
בריגדת ארהארדט (בגרמנית: Marinebrigade Ehrhardt, מילולית בריגדת-הצי ארהארדט) הייתה בריגדת פרייקור בכוח של כ-6,000 חיילים בפיקודו של סרן (Korvettenkapitän) הרמן ארהארדט שהתקיימה מסיום מלחמת העולם הראשונה ועד דיכוי הפוטש של קאפ במרץ 1920.
היסטוריה
מיד עם תום מלחמת העולם הראשונה בתבוסה גרמנית נטלו פועלי נמל בצפון גרמניה חלק בהפיכה הקומוניסטית הכושלת בראשות קרל ליבקנכט שנקראה "מרד הספרטקיסטים". חיילי הצי, שהיו מוותיקי המלחמה ומובטלים, גויסו לדכא את המרד ולהשתלט מחדש על הנמלים המורדים, משימה שהסתיימה בראשית 1919. הלחימה גיבשה קבוצה של כ-6,000 חיילי צי נלהבים ולאומנים מבסיס הצי בקיל תחת פיקודו הכריזמטי של הרמן ארהארדט, שנקראה מאז "בריגדת ארהארדט". הבריגדה נטלה לה כסמל את צלב הקרס[1].
באביב 1919 נשלחה הבריגדה לדכא את הרפובליקה הסובייטית הבווארית תוך שפיכות דמים וקרבות רחוב מרים.
לאחר חתימת חוזה ורסאי ב-28 ביוני 1919, היה דינה של הבריגדה להתפרק כחלק מפירוק המסגרות הלוחמות הגרמניות בהתאם להסכם הכניעה. במרץ 1920 התקבלה פקודת נשיא רפובליקת ויימאר, פרידריך אברט ושר ההגנה שלה גוסטב נוסקה לפירוק היחידה. אנשיה פנו לבן בריתם הגנרל ולטר פון ליטוויץ, מפקד הרייכסווהר בברלין. הוא פנה לשר ההגנה ולנשיא הרפובליקה על מנת שיעצרו את הפירוק אך נענה בשלילה. לנוכח הפירוק של המיליציות ניתן האות לניסיון ההפיכה. בריגדת ארהארדט העמידה בראש ניסיון ההפיכה את ד"ר וולפגנג קאפ, מנהיג לאומני בולט ממזרח פרוסיה אשר תכנן להשתלט על השלטון בחודשים שקדמו לפוטש, והחלה לצעוד לעבר ברלין. בבוקר ה-13 במרץ השתלטו כוחות אלה בשילוב עם כוחות רייכסווהר בפיקודו של ליטוויץ על הבירה ללא התנגדות ממשית.
שר ההגנה נוסקה פנה למפקדי הצבא כדי שידכאו את המרד, אך אלה סירבו לעשות כן, באמרם ש"רייכסווהר לא יורה על רייכסווהר". בלית ברירה נמלטה הממשלה לדרזדן ולאחר מכן לשטוטגרט. ב-10 בבוקר הכריז קאפ שממשלתם של הקאנצלר גוסטב באואר והנשיא אברט חדלה להתקיים, ושהוא מכהן כקאנצלר בפועל.
כשם שהשתמשו שנה קודם לכן בכוחות הימין כנגד השמאל, כן פנו עתה אברט, באואר ונוסקה לכוחות השמאל לעזרה כנגד הימין. השלושה פרסמו מיד קריאה לעם לפתוח בשביתה כללית על מנת להציל את הרפובליקה ולמנוע את חזרתו של וילהלם השני לקיסרות. ההיענות לקריאתם הייתה מלאה והשביתה שפרצה שיתקה את המשק כולו, פרט למזרח פרוסיה. כמעט כל חלקי המדינה התייצבו מאחורי אברט. גם ברלין שותקה על ידי השובתים ומהר מאד התברר שמשטרו של קאפ לא יוכל להתקיים נוכח התגובה הפופולרית הזו. ב-17 במרץ התפטר קאפ מתפקידו בתואנה שהשיג את מטרותיו כאשר הכריזה הממשלה הגולה על עריכת בחירות כלליות. אולם ברור היה לכל כי השביתה היא שהביאה להתפטרותו ולכישלון הפוטש. למחרת שבה הממשלה לברלין וקאפ נמלט לשוודיה.
בעודם עוזבים את ברלין ב-18 במרץ, נתקלו כוחות הצבא הנסוגים בהמון רב המלווה אותם בקריאות בוז ולועג לכישלונם. הכוחות האחרונים שיצאו משער ברנדנבורג היו אנשי בריגדת ארהארדט, למשמע קולות צחוק ולעג של ילדים הסתובבו מספר חיילים אל הקהל וירו אל עבר האזרחים. היריות גרמו למהומה רבה, לפציעות ולאבידות בנפש.
ארהארדט נמלט מגרמניה אך שב אליה ב-1923, רוב חיילי הבריגדה שפורקה המשיכו בחייהם כרגיל ולימים השתלבו רבים מהם (אך לא ארהארדט עצמו) במפלגה הנאצית. באוגוסט 1933 שולבו ותיקי היחידה וחיילים נוספים כחטיבה באס אס עם מדים וסמלים מובחנים, אך עד מהרה פורקה המסגרת הנפרדת והחיילים שולבו באס אס ללא סימון מיוחד[2].
לקריאה נוספת
- אוטו פרידריך, לפני המבול, ברלין 1933-1918, ירושלים: הוצאת כרמל, 2010
קישורים חיצוניים
- בריגדת ארהארדט (בגרמנית)
הערות שוליים
