בריכת ישראל
 | |
| בריכת ישראל, במאה ה-19 |
בריכת ישראל (שם מקוצר מבריכת בני ישראל) הייתה בריכת אגירה ציבורית בפינה הצפון-מזרחית של הר הבית ליד שער השבטים.
המאגר נבנה ככל הנראה בימי בית שני בידי הרומאים, ושימש גם כהגנה, בתור חפיר, על הכותל הצפוני של הר הבית. הוא מוכר למקומיים בשמו זה (בִּרְכֶּת ישראיל או בִּרְכֶּת ישראין) לכל המאוחר כבר במחצית המאה ה-19, אז חדל לשמש כמאגר מים והיה למזבלה.
עם הקמת הבריכה, על אפיק נחל בית זיתא, יצאו משימוש בריכות הצאן שבהן השתמשו לאגירת מים במאות שלפני הספירה.
השימוש בבריכת ישראל החל במאה ה-1, בתקופה זו הגיע אורכה ללמעלה מ-150 מטרים ורוחבה כ-15 מטרים, ועל פי ההערכות נאגרו בה כ-30,000 ממ"ק.
ב-1936 סכרו הבריטים את אפיק הנחל, מתחת לדרך הגישה לשער השבטים וסתמו את הבריכה שהפכה למזבלה והייתה למפגע תברואתי. הבור התמלא והוא מכונה כיום (2019) כיכר אל ע'זאלי, ובו חניון ונקודה לפינוי אשפה.
לקריאה נוספת
- אלונה ורדי (עורכת), מדריך ישראל החדש, כרך 12: ירושלים, עמ' 92.
קישורים חיצוניים
