ברנרדו בלוטו
 | |
| פרט של דיוקן עצמי כשגריר ונציאני (בערך 1765) | |
| לידה | ונציה, הרפובליקה של ונציה |
|---|---|
| פטירה | ורשה, האיחוד הפולני-ליטאי |
| תחום יצירה | ציור |
בֶּרנַרְדוֹ בֶּלוֹטוֹ (באיטלקית: Bernardo Bellotto; 30 בינואר 1721 – 17 בנובמבר 1780)[1] היה צייר נוף עירוני איטלקי[2] (באיטלקית: vedutista), ויוצר הדפסים בתצריב , הידוע בזכות ציורי הנוף של ערי אירופה שלו – דרזדן, וינה, טורינו וורשה. הוא היה תלמידו ואחיינו של קאנאלטו (כינויו של ג'ובאני אנטוניו קאנאלה) הנודע ולפעמים השתמש בשמו המהולל של האחרון, וחתם בתור ברנרדו קאנאלטו.[1] בגרמניה ובפולין קרא לעצמו בלוטו בשמו של דודו קאנאלטו. זה גרם לבלבול מסוים, אולם עבודתו של בלוטו קודרת יותר בצבעה מזו של קאנאלטו וסגנון הציור שלו של עננים וצללים מקרב אותו לציור ההולנדי.
הסגנון של בלוטו התאפיין בייצוג מפורט של נופים אדריכליים וטבעיים, ובאיכות הספציפית של התאורה של כל מקום. סביר שבלוטו, ואומנים ונציאנים אחרים של הוודוטה, השתמשו בקמרה אובסקורה כדי להשיג דיוק מעולה של נופים עירוניים.[3]
ביוגרפיה
בלוטו נולד בוונציה, בנם של לורנצו אנטוניו בלוטו (Lorenzo Antonio Bellotto) ופיורנצה קאנאלה (Fiorenza Canal), אחותו של קאנאלטו המפורסם, ולמד בבית המלאכה של דודו.[4]
בשנת 1742 הוא עבר לרומא, שם ציור ודוטה של אותה עיר. בשנים 1744 ו-1745 הוא נסע לצפון איטליה, שוב צייר ודוטה של כל עיר. בין היתר עבד עבור קרלו אמנואלה השלישי, מלך סרדיניה מבית סבויה.[4]
מ-1747 עד 1758 עבר לדרזדן,[1] בעקבות הזמנה של אוגוסט השלישי, מלך פולין. הוא יצר ציורים של הערים דרזדן ופירנה (אנ') וסביבותיהן.[4] כיום הציורים הללו משמרים זיכרון של יופייה לשעבר של דרזדן, שנהרסה בהפצצות במהלך מלחמת העולם השנייה.
המוניטין הבינלאומי שלו גדל, ובשנת 1758 הוא נענה להזמנה מהקיסרית מריה תרזה להגיע לווינה,[4] שם צייר נופים של המונומנטים של העיר.
בשנת 1761 עזב בלוטו את וינה ועבר למינכן, שם שהה כמעט שנה. במכתב לבת דודתה מריה אנטוניה, דוכסית בוואריה, שיבחה הקיסרית מריה תרזה את ההישגים האמנותיים של בלוטו בחצר הווינאית. מסיבה זאת, הוא נשכר על ידי המשפחה השלטת של בוואריה להכין ציורים. הוא צייר נוף פנורמי של מינכן ושתי וודוטות של ארמון נימפנבורג עבור מקסימיליאן השלישי יוזף, הנסיך הבוחר מבוואריה.[5] בסוף 1761, חזר בלוטו לדרזדן.
כאשר אוגוסט השלישי, מלך פולין, שהיה גם הנסיך הבוחר של סקסוניה, שבדרך כלל התגורר בדרזדן, מת ב-1763, הפכה עבודתו של בלוטו פחות חשובה בדרזדן. כתוצאה מכך, הוא עזב את דרזדן כדי לחפש עבודה בסנקט פטרבורג בחצרה של יקטרינה השנייה, קיסרית רוסיה. אולם בדרכו לסנקט פטרבורג, קיבל בלוטו ב-1764 הזמנה מהמלך החדש של פולין סטניסלאב פוניאטובסקי להיות צייר החצר שלו בוורשה מ-1768.[6]
כאן הוא נשאר כ-16 שנים, למשך שארית חייו, כצייר החצר של המלך, עבורו צייר נופים רבים של הבירה הפולנית וסביבותיה עבור הטירה המלכותית בוורשה, השלמה לציורים ההיסטוריים הגדולים שהוזמנו על ידי פוניאטובסקי ממרצ'לו בצ'ארלי (אנ'). ההזמנות הראשוניות שלו כללו עיטור מצויר של טירת אויזדוב (אנ') בין השנים 1767 ל-1770, שחדר עבודה שבו צויר קמרון מדומה הוא הדוגמה היחידה שנשתמרה לעיטור רב שאבד ב-1784 במהלך הפיכת הטירה לקסרקטין צבאי.[6]
בשנת 1769 הצייר ובנו לורנצו (1744–1770) השלימו משימה מלכותית גדולה נוספת - ארבע עשרה נופים של רומא העתיקה והאפיפיורית, המבוססים על אוסף התצריבים של ג'ובאני בטיסטה פיראנזי שכותרתם Vedute di Roma (תמונות נוף של רומא).[6] האוסף התפזר בתחילת המאה התשע עשרה וכיום ניתן לצפות בציורים השונים במוזיאונים שונים ברוסיה – "הפורום הרומי כפי שניתן לראות מגבעת הקפיטולין לדרום-מזרח ופיאצה דלה רוטונדה עם הפנתאון" (מוזיאון לאומנויות יפות במוסקבה), "נוף של פיאצה נאבונה (מוזיאון המדינה בגורקי), נוף של בזיליקת סנטה מריה מג'ורה (מוזיאון לאמנות בחברובסק) ובאוספים פרטיים.[6]
ציוריו של ורשה, 26 ודוטות שצוירו בשנים 1770–80 כדי לייפות את מה שנקרא חדר פנורמה (לימים חדר קאנאלטו) בטירה המלכותית בוורשה ולאחר מכן הועברו לרוסיה, הוחזרו לממשלת פולין ב-1921[7] שימשו בבנייה מחדש של העיר לאחר הרס כמעט מוחלט על ידי חיילים גרמנים במהלך מלחמת העולם השנייה.[1]
ציוריו המוקדמים של בלוטו נושאים מאפיינים בולטים של סגנונו של דודו, והפכו אישיים ומיוחדים יותר בשנים מאוחרות יותר עם השראה ברורה של ציור נוף הולנדי עם צביר עננים, צללים ועלווה עשירה.[1] הצבע שלו קר יותר ומאופיין באפור פלדה.[1]
התקופה האחרונה של עבודתו של האמן מוערכת כנבדלת מהשלבים המוקדמים יותר תוך דגש על מיידיות ההתבוננות, חתירה לטיפול גנרי בדמויות שאינן העיקר בציור הנוף (staffage),[6] יכולת ללכוד את אווירת המקום[4] ושינוי גלוי בציורים שלו שהופכים צבעוניים יותר עם גוונים חמים יותר.[6] בפעם הראשונה הוא גם לקח על עצמו לצייר נושאים היסטוריים, כולל "הכתרתו של סטניסלב אוגוסט" (1778) למלך ו"כניסתו של יז'י אוסולינסקי לרומא ב-1633" (1779) בהזמנת יוזף מקסימיליאן אוסולינסקי (אנ').[6] בלוטו יצר אסכולה של ציור שהמשיכה ופותחה מאוחר יותר על ידי זיגמונט פוגל ומרצ'ין זלסקי.[6]
ברנרדו בלוטו מת בוורשה בשנת 1780 ונקבר בכנסיית קפוצ'ין ברחוב מיודובה.[6]
לאחיו הצעיר קראו פייטרו בלוטו (1725 - בערך 1805) ולאחר שיתוף פעולה עם קאנאלטו ואחיו, עבר לצרפת, שם נודע כ"לה סייר קנאלטי"(le Sieur Canalety) ו"פייטרו בלוטי די קנאלטי" (Pietro Bellotti di Caneletty).
קישורים חיצוניים
- ברנרדו בלוטו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- 17 artworks by or after Bernardo Bellotto at the Art UK site
- Biography and Gallery
- Bernardo Bellotto in the "A World History of Art"
- Bernardo Bellotto in the "WikiArt"
- Gallery of Canaletto's paintings, in particular many views of Dresden and Warsaw
- How Bellotto's illustrations were used as inspiration to rebuild Warsaw's Old Town
- National Trust images of the collection at Petworth house
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 17 artworks by or after Bernardo Bellotto at the Art UK site
- ^ "Bernardo Bellotto | Italian painter".
- ^ "Bernardo Bellotto". National Gallery collection catalogue. National Gallery of Britain.
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 "Bernardo Bellotto 1722 – 1780". Museo Correr exposition information (באיטלקית). Fondazione Musei Civici Venezia. 16 באוקטובר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Canaletto: Bernardo Bellotto paints Europe, Catalogue and exhibition at Alte Pinakothek in Munich
- ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 6.5 6.6 6.7 6.8 Ochnio, Monika (2002). "Bernardo Bellotto zwany Canaletto". culture.pl (בפולנית).
- ^ "Seria dwudziestu dwóch widoków Warszawy". www.zamek-krolewski.pl. אורכב מ-המקור ב-25 ביוני 2014. נבדק ב-25 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה)
