בת-שבע (חברה)
  | |
| חלון הראווה של חנות בת-שבע בתל אביב-יפו | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| מייסדים | בת שבע דה רוטשילד |
| תקופת הפעילות | 1958–? |
| מנכ"ל | ברוך רובינסון |
| אנשי מפתח | עדינה ברגר (מנהלת אמנותית) |
"בת-שבע" או "בת-שבע חברה לאומנויות בע"מ" הייתה חברה לייצור ומכירה של מוצרי אומנות ישראליים, שהוקמה על ידי בת שבע דה רוטשילד.
היסטוריה
חברת "בת-שבע" הוקמה בשנת 1958 על ידי בת שבע דה רוטשילד, במטרה לעודד את העיצוב המקומי ולספק פרנסה לאומנים ישראלים ולשווק תוצרת ישראלית בחוץ לארץ.[1] בתחילה עסקה החברה רק בהפקת מוצרי אומנות ועיצוב, שאותם הזמינה מאמנים ואומנים מקומיים במדיה כגון קרמיקה, זכוכית עץ, מתכת ועוד. היא שיווקה את הפריטים במגוון של חנויות בארץ ובעולם, ובהם חנויות "משכית". בשנת 1967 הפסיקה החברה לעסוק באופנה והתרכזה בייצור חפצי חן ועיצוב.[2] בשנת 1968 שווקה החברה את תוצרתה ב-70 חנויות בארץ וברחבי העולם.[3]
בתחילה, ניהלה רוטשילד את החברה ממשרד בתוך חנות "משכית", שמוקמה ברחוב פרוג 9 (פינת פרישמן) בתל אביב-יפו. את החנות שכרה רוטשילד עבור "משכית" כתרומה. בשנת 1961, עם כניסתה של "משכית" לקשיים, פינתה החברה את החנות וחברת בת-שבע פתחה במקום זה חנות וגלריה הנושאת את שמה.[4]
בחנות הציגה באופן קבוע את מגוון המוצרים של החברה, לצד 5–6 תערוכות מתחלפות בשנה. בתערוכות אלו קידמה בת-שבע אמנים בראשית יצירתם האמנותית. בשנת 1961, לדוגמה, ארגנה רוטשילד את התערוכה הראשונה של עמנואל בר-טל. תערוכה זו התקיימה בחנות טיפאני בניו יורק וזכתה להצלחה. ב-1964 נערכה בגלריה תערוכה ראשונה של עבודות מאת דוד פלומבו, במסגרת התארגנות שנקראה "קבוצת גרניט".
בשנת 1967 עמד מחזור המכירות של החברה על 650,000 לירות ישראליות והיצוא שלה עמד על 40,000 דולר.[5]
בסוף שנות ה-60 פתחה החברה מחסן ואולם תצוגה בניו יורק[6] במשך השנים הציגה החברה תערוכות זמניות ברחבי המדינה. בשנת 1970 חנכה סניף שני של החברה בבית הארחה של קיבוץ איילת השחר.[7]
החברה נסגרה, כנראה, בסוף שנות ה-80 או בראשות שנות ה-90[דרושה הבהרה]. בשנת 1993 נמחקה מרשימת החברות.
בשנת 1968 כתב רן שחורי על תרומתה של בת-שבע להתחלת ביסוס מושג ה"עיצוב" בישראל על ידי התנהלותה כנגד טעם השוק.[8] פעילות זו ביקשה להעביר בהדרגה את ייצור הכלים מייצור ארטיזני-ייחידי, אל ייצור תעשייתי-המוני, שיאפשר רווחה כלכלית של הענף.[8]
תערוכות
- 1963 – אריאל בר-טל (זכוכית) (תיעוד התערוכה בארכיון הסרטים הישראלי)
- 1963 – תערוכה בפסאז ראסקו בבאר שבע. השתתפו: גופר קרמיקה (קרמיקה) וחנה הד (זכוכית) ועוד (תיעוד התערוכה בארכיון הסרטים הישראלי)
- 1964 – קבוצת גרניט: שרה גבאי (פסיפס), שלמה גבאי (מתכת), יונה פלומבו (תכשיטים ומתכת), דוד פלומבו (מתכת)
- 1964 – מרים אלוף (קרמיקה)
- 1964 – תכשיטים: ביאנקה אשל גרשוני, רעיה גלבוע, חנה בכר, מרים לייברידר, אליזבט בטר, רחל פריזר, יהודית שור, אולה סטרנר מזרחי[9]
- 1965 – שמחה ו. לובל (עבודות בעץ)
- 1966 – ג'ין מאייר (קרמיקה)
- 1966 – גאולה גופר גונז (באטיק)
- 1966 – יהוודית מאיר ויוכבד מרקס (קרמיקה)
- 1966? -אריק סמית (באטיק)
- 1966 – ניסים מזרחי (תכשיטים)
- 1966 – עידית עדי, (קרמיקה)
- 1967 – מנורות אמנותיות אריאל בר-טל, חנה בהרל, רחל הלר, נורה ונעמי, איתן אראל, תום ון דן ברג, יהודית מאיר ויוכבד מרקס
- 1968 – תערוכה ניידת לרגל 10 שנים לחברה
- 1968 – מרבדי ישראל (חברה של ויצו לשטיחים)
- 1969 – אריאל בר-טל (זכוכית)
- 1969 – חנה פינס (קרמיקה)
- 1971 – בוטיק תיימני: רקמות ותכשיטים בעיוב מסורתי, רקמות של נעמי שער [1]
- 1971 – איזי בן יעקב [2]
- 1970 – כרזות אמנותיות (תיעוד התערוכה בארכיון הסרטים הישראלי)
- 1976 – דוד מוריס (קרמיקה)
- 1977 – שטיחי קיר אמנותיים: קלמן שמי ומשה שק
גלריה
-
עבודות זכוכית של סטודיו אריאל בר-טל (שנות ה-50 של המאה ה-20) -
עבודות זכוכית מתוצרת "בת-שבע"(שנות ה-50 של המאה ה-20) -
עבודות זכוכית מתוצרת "בת-שבע" (שנות ה-50 של המאה ה-20) -
מודעה למשחק "מוזאיקון" (1960) -
כדי זכוכית מתוצרת "בת-שבע" (1963-1961) -
כלי קרמיקה בייצור "חרסה" שנמכרו בחנות (תצלום: בוריס כרמי) -
חלון ראווה -
חלון ראווה -
חלון ראווה
קישורים חיצוניים
- עדה כהן, "חברת בת שבע" - מנוף לייצור חפצי אמנות, הארץ, 26 בנובמבר 1959
- כ-4.5 מליון דולר - ייצוא חפצי-חן, הצופה, 24 באוגוסט 1961
- בת שבע מעודדת אמנות שימושית, הארץ, 23 במרץ 1961
- עדינה אלמוג-פרלמן, חברת בת שבע למלאכת מחשבת, חרות, 3 באפריל 1961
- עליזה הולדהיים, על אמנות נפיחת הזכוכית בישראל: ראיון עם הברונית בת-שבע דה רוטשילד, הארץ, 7 ביוני 1962
- מתנות לחג, הארץ, 13 בספטמבר 1963
- ארבעה מציגים חפצי נוי, דבר, 3 בנובמבר 1964
- מאשה שפירא, אמנות הכלים היפים, על המשמר, 31 במרץ 1966
- דיאנה לרנר, באטיק ב"בת-שבע", הארץ, 24 במאי 1966
- רעיה נבו, התנור והג'ונגל של עידית, דבר, 5 בספטמבר 1966
- רן שחורי, עשור ל"בת שבע", הארץ, 9 בפברואר 1968
- "בת שבע" - בת עשר, הארץ, 22 בפברואר 1968
- מרים גורן, האישה שמאסה ב"ירוקת": עשר שנים לחברת בת-שבע, דבר, 5 בפברואר 1968
- רות קירש, 17 ימי אור וזול בבת שבע, היום, 13 בדצמבר 1968
- תמר זאבי, בת-שבע בת עשר, הארץ, 4 בפברואר 1968
- ציירי הזכוכית, הצופה, 25 בפברואר 1969
- "בת שבע" מפתחת אומנויות בארץ, דבר, 3 בדצמבר 1969
- אולי כהן, כרזות אמנותיות ב"בת שבע", למרחב, 9 באפריל 1970
- חברות קיבוצים התרשמו מזכוכית "בת שבע", למרחב, 18 בפברואר 1971
- איה אקשטיין, "בת שבע" חוגגת 19, מעריב, 2 בינואר 1977
- בת-שבע לאמנויות, על המשמר, 18 בינואר 1977
הערות שוליים
- ↑ ראו: עדה כהן, "חברת בת שבע" - מנוף לייצור חפצי אמנות, הארץ, 26 בנובמבר 1959; וגם: העיצוב ואני, מרכז ההסברה, שבוע העיצוב, 1967,ללא מספרי עמודים
- ↑ ראו: בת שבע עוברת כולה לייצור חפצי שי ונוי, הארץ, 22 בנובמבר 1967
- ↑ ראו: תמר זאבי, בת-שבע בת עשר, הארץ, 4 בפברואר 1968
- ↑ ראו: בת-שבע מול "משכית", הארץ, 7 בדצמבר 1961
- ↑ ראו: "בת שבע" - בת עשר, הארץ, 22 בפברואר 1968
- ↑ ראו: "בת שבע" מפתחת אומנויות בארץ, דבר, 3 בדצמבר 1969
- ↑ ראו: רחוב דיזנגוף בלב הגליל העליון, דבר, 19 בינואר 1970
- ^ 8.0 8.1 ראו: רן שחורי, עשור ל"בת שבע", הארץ, 9 בפברואר 1968
- ↑ ראו: רעיה נבו, שמונה צורפות מציגות ב"בת-שבע", דבר, 22 בדצמבר 1964
בת-שבע (חברה)42404876Q137272939