ג'אי סינג השני
| לידה |
3 בנובמבר 1688 אמבר, רג'סטאן, האימפריה המוגולית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
21 בספטמבר 1743 (בגיל 54) ג'איפור | ||||||
| שם מלא | מהרג'ה סוואי ג'אי סינג השני קצ'ווהא | ||||||
| מדינה | האימפריה המוגולית | ||||||
| דת | הינדואיזם | ||||||
| שושלת קצ'ווהא | |||||||
| |||||||
ג'אי סינג השני (3 בנובמבר 1688 – 21 בספטמבר 1743) הידוע בכינויו Sawai Raja Jai Singh היה השליט ה-29 של ממלכת אמבר (לימים ממלכת ג'איפור), בן לשושלת של שבט הקצ'ווהא הרג'פוטי, מייסדה של עיר הבירה החדשה והמבוצרת של ממלכתו, ג'איפור, בשנת 1727. הוא נולד באמבר ונהיה לשליט אמבר בגיל 11 לאחר מות אביו, רג'ה בישאן סינג ב-31 בדצמבר 1699.[1]
בתחילת דרכו, ג'אי סינג שימש כ"מנסבדר", כלומר, כבעל דרגה בשירות האימפריה המוגולית. הקיסר המוגולי אורנגזב העניק לג'אי סינג הצעיר את התואר "סוואי", "אדם וחצי", כלומר, מי שעולה פי אחת ורבע על בני דורו ומכאן כינויו "סוואי ג'אי סינג".
מאוחר יותר בחייו, עם דעיכת כוחה של האימפריה המוגולית, בייחוד לאחר מותו של אורנגזב, ג'אי סינג החל להפגין יותר ויותר עצמאות מההגמוניה המוגולית המוסלמית. הוא החליף את שפת המנהל מפרסית לסנסקריט וחזר לבצע טקסים הינדואיים וודיים שהפגינו את ריבונותו ביניהם הווג'אפיה והאשוואמדה, טקס הקרבת הסוס, טקס עתיק שלא נערך מאות שנים לפני ג'אי סינג.[2][3] הוא העביר את בירת ממלכתו מאמבר לעיר ג'איפור שהוקמה לאחרונה ב-1727, והקריב שני קורבנות אשוואמדה, פעם אחת ב-1734, ושוב ב-1741.[4]
המצב עם עלייתו לשלטון
כשג'אי סינג עלה לכס המלוכה באמבר, הוא התקשה לממן חיל של 10,000 פרשים. מצב זה נוצר במהלך 96 השנים הקודמות, רובה מקבילה לשלטונו של אורנגזב. במהלך תקופה זו, מלכי ג'איפור העדיפו דיפלומטיה על פני נשק במגעיהם עם המוגולים, היות שממלכתם שכנה בסמיכות לדלהי אגרה.
התמודדויות עם המוגולים המאוחרים יותר
מותו של אורנגזב (1707) סיבך את מצבו של ג'אי סינג. פטרוניו, בידאר בחט ואביו עזאם היו בצד המפסיד במאבק הירושה המוגולית. סוואי ג'אי סינג יצר ברית עם מדינות הראג'פוט של מיוואר (בקשרי חיתון) ומרוואר על מנת ליצור ברית נגד הקיסר המוגולי בהאדור שאה הראשון. בהאדור שאה מינה את ג'אי סינג למשול במחוזות החשובים אגרה ומאלווה. ב-1710, ג'אי סינג עזב את מחנה הקיסר ללא אישורו וכתגובה הקיסר שלל ממנו את שלטונו והעבירו לאחיו למחצה, ביג'אי סינג, אף כי הדבר לא היה מקובל, שכן למעמד הרג'פוטים הייתה זכות מולדת ובלתי ניתנת לשלילה, על אזור הולדתם ללא תלות בחסדי הקיסר, ה"ווטן" (watan). עם מותו של בהדור-שאה והחולשה שנוצרה במרכז הכוח בדלהי, ג'אי סינג נכנס לאמבר בראש צבאי, הדיח את אחיו וכלא אותו תוך שהוא מקבע את מעמדו כשליט הבלתי מעורער של ממלכתו.
הרפורמה הדתית של ג'אי סינג
כחלק מהתנתקותו מהשלטון המרכזי בדלהי, ג'אי סינג שאף לחזור לשורשים הדתיים שלו, להינודאיזם אורתודוקסי יותר. הוא זימן לחצרו כהני דת, ברהמינים רבים, שייעצו לו בענייני דת, בייחוד ברהמינים מבנגל.
הוא שם דגש על קיום הדהרמה, הסדר הקוסמי, באמצעות קיום טקסים וודיים שלא נערכו מאות שנים, כגון הוג'אפיה, הקרבת המיץ ה"מקודש" והאשוומדה, הקרבת הסוס, טקס אותו ג'אי ערך פעמיים, בציפייה כי הטקסים יביאו, בסופו של דבר, לביאתו של וישנו, בתור האווטאר שלו, קאלקי. ג'אי סינג תפש את עצמו כשליט הינדואי שחי במעבר שבין ה"קאלי-יוגה", כלומר התקופה הרעה ביותר, לבין ה"סאטיה-יוגה", תקופת הזוהר בה וישנו בכבודו ובעצמו.
לצד השקפת העולם הדתית, לג'אי סינג היו מטרות פוליטיות ברפורמה שלו. בימי הזוהר של האימפריה המוגולית, כוחו של מלך מקומי כמו ג'אי סינג, נבע מקשריו עם הקיסר, הן באופן סמלי, הן באופן צבאי והן באמצעות קשרי חיתון. משדעך כוחו של הקיסר, ג'אי סינג נאלץ למצוא הצדקה אחרת לשלטונו, הצדקה דתית המבוססת על מלך המקיים את הדהרמה. הרפורמה נתקלה בקשיים רבים, כיוון שמרבית האוכלוסייה בממלכתו, בפרט הברהמינים שבה, היו וואישנוויסטים, כלומר, ראו את ב וישנו את האליל הראשי ודגלו בבהקטי, דבקות באליל, והתנגדות לקורבנות לצד ברהמינים שאוויסטים, חסידי שיווה. אף הוואישנוויסטים בממלכתו נחלקו לכיתות שונות ומסוכסכות. ג'אי סינג שאף ליצור האחדה, הומוגניזציה, של הדת בממלכתו לפי ראות עיניו, כך שתשרת הן את השקפתו הדתית והן את מטרותיו הפוליטיות ותתרום ליציבות שלטונו. הרפורמה התנהלה בימי חייו אך ככל הנראה זכתה להצלחה מוגבלת ונזנחה בידי יורשיו לאחר מותו ב-1743.
אסטרונומיה ומדע
ג'אי סינג היה חובב מושבע של מדע, בפרט אסטרונומיה ומתמטיקה. הוא יזם תרגום לסנקריט של עבודות שונות של אירופאים, במיוחד מיווניות, למשל של המדענים היוונים אוקלידס ותלמי.
הוא יזם בניה של מצפי כוכבים ברחבי הודו כולה, בפרט בעירו, ג'איפור ובעיר הבירה, דלהי. חלק ממצפי הכוכבים הללו עדיין פעילים במאה ה-21 ובעלי דיוק מרשים ביחס לתקופת בנייתם.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Andrew Topsfield (2000). Court Painting in Rajasthan. Marg. p. 50. ISBN 978-81-85026-47-3.
- ^ Ajay Verghese (2016). The Colonial Origins of Ethnic Violence in India. Stanford University Press. p. 64. ISBN 978-0-8047-9817-4.
- ^ Yamini Narayanan (2014). Religion, Heritage and the Sustainable City: Hinduism and urbanisation in Jaipur. Routledge. p. 106. ISBN 978-1-135-01269-4.
- ^ Catherine B Asher (2008). "Excavating Communalism: Kachhwaha Rajadharma and Mughal Sovereignty". In Rajat Datta (ed.). Rethinking a Millennium: Perspectives on Indian History from the Eighth to the Eighteenth Century : Essays for Harbans Mukhia. Aakar Books. p. 232. ISBN 978-81-89833-36-7.
