ג'וזף הנרי שארפ
 |
ג'וזף הנרי שארפ (באנגלית: Joseph Henry Sharp; 27 בספטמבר 1859 - 29 באוגוסט 1953) היה צייר אמריקאי וחבר מייסד של אגודת האמנים בטאוס. הנשיא תיאודור רוזוולט הזמין אותו לצייר את דיוקנאותיהם של 200 לוחמים אינדיאנים ששרדו את קרב ליטל ביגהורן.
ראשית חייו
שארפ נולד בברידגפורט, אוהיו ב-27 בספטמבר 1859 להורים מהגרים איריים. אביו היה סוחר במקצועו. מילדות, שארפ היה מוקסם מכל מה שקשור לאינדיאנים האמריקאים. כילד, שארפ כמעט טבע בתאונת שחייה, האירוע פגע לצמיתות בשמיעתו, ובהדרגה הוא נעשה חירש לחלוטין. כתוצאה מכך היה עליו ללמוד לקרוא שפתיים ונשא עמו משטח כתיבה.[1]
אביו של שארפ נפטר כשהיה בן שתים עשרה. זמן קצר לאחר מכן החל הילד לעבוד בבית חרושת בכדי לסייע בפרנסת משפחתו. בגיל 14, איבוד השמיעה הפך את המשך לימודיו לבלתי אפשרי. הוא עזב את בית הספר ועבר לגור בסינסינטי, שם התגורר עם דודו ועבד לפרנס את עצמו ולשלוח כסף לאמו. הוא למד זמן קצר בבית הספר לעיצוב מקמיקן, ואז נרשם לאקדמיה לאמנות בסינסינטי. [2]
בשנת 1881 נסע שארפ לאירופה, שם למד במשך שנה באקדמיה המלכותית לאמנויות באנטוורפן, בלגיה.
הוא חזר לארצות הברית ובשנת 1883 עשה את מסעו הראשון למערב ארה״ב, ביקר במדינות ניו מקסיקו, אריזונה, קליפורניה וויומינג, שם החל לשרטט את אנשי השבטים הפואבלו, אומטילה, קליקיטאט ואחרים.[3]
בשנת 1885 נסע שוב לאירופה עם ג'ון האוזר, אמן נוסף מסינסינטי, שלמד איתו באקדמיה המלכותית לאמנויות יפות במינכן. שארפ למד גם באקדמיה ז'וליאן בפריז, ובשנות ה-1890 אצל פרנק דובנק באיטליה.
קריירה אמנותית
שארפ חזר לסינסינטי שם התחתן עם אדי ולימד באקדמיה לאמנות בסינסינטי. בתקופה זו הוא צייר דיוקנאות של חברי הקהילה המקומית. בשנת 1890 הקימו שארפ ו-12 אמנים נוספים מסינסינטי את מועדון האמנות של סינסינטי. [4]
בשנת 1893 ערך את מסעו השני למערב בחברת ג'ון האוזר, שלמד עמו באירופה. הם ביקרו בפעם הראשונה בטאוס, ניו מקסיקו, שארפ דיווח למגזין "הרפרס וויקלי" על החיים של האינדיאנים בפאבלו טאוס. הרי סנגר דה כריסטו והתרבות הילידית המקומית עוררו את התלהבותו, אותה חלק עם עמיתיהם ארנסט בלומנשיין וברט פיליפס באקדמיה ז'וליאן בשנה לאחר מכן.
שארפ המשיך ללמד בסינסינטי עד 1902. בתקופה זו בילה גם במונטנה, שם צייר סצנות של חיי הילידים ודיוקנאות של בני שבטי המישורים. בשנת 1900 הוצגו דיוקנאות אלה בוושינגטון הבירה. מוסד הסמיתסוניאן קנה אחד עשר מהדיוקנאות שהוא צייר.
הנשיא תיאודור רוזוולט, התעניין בציוריו והזמין אותו לצייר דיוקנאות של 200 לוחמים אינדיאנים ששרדו את קרב ליטל הורן. כדי להיות מסוגל להישאר באזור, שארפ כנראה עשה הסדר פרטי עם סמואל ריינולדס, סוכן הנציבות האינדיאנית של ארצות הברית במונטנה, וקיבל אישור לבנות בקתת עץ על אדמות ממשלה. זה היה סמוך למקום המפגש של שני נהרות. [5]
פיבי הרסט (אמו של ויליאם רנדולף הרסט) קנתה 80 מציוריו של שארפ של הילידים האמריקאים. הקניה איפשר לו להפסיק ללמד לעבור לבקתה ולהתמסר לציור. הרסט הזמינה 75 דיוקנאות נוספים שכללו דמויות משבטי המישורים הגדולים. (כל אוסף הרסט של 155 מציוריו של שארפ נתרם בסופו של דבר לאוניברסיטת קליפורניה, ברקלי.)
שארפ המשיך לבלות את הקיץ בניו מקסיקו, ובשנת 1909 רכש קפלה לשעבר בטאוס לשימוש כסטודיו.
בתגובה לנוף ולאור החדשים של ניו מקסיקו, שארפ החל לשנות כמה מהטכניקות הציור שלו. בשנת 1915, הפך שארפ לאחד מששת החברים המייסדים של אגודת האמנים של טאוס, שהוא היה הבכיר והמנוסה ביותר. הם עבדו כקואופרטיב מכירות לפיתוח טאוס כקהילה אמנותית מוכרת. הם המשיכו כחברה עד 1927.
החל משנת 1930, שארפ נסע מספר פעמים להוואי יחד עם אשתו השנייה, לואיז. בעודו בהוואי, שארפ צייר רק להנאתו. לבקשתו של בעל גלריה מקומי, שארפ הסכים להציג כמה מעבודותיו.
מוות
שארפ סגר את הסטודיו בטאוס כשהיה בן 93 כדי לנסוע לקליפורניה. הוא התכוון לחזור לטאוס בשנה שלאחר מכן, אבל חלה ומת בפסדינה, קליפורניה, ב-29 באוגוסט 1953.
במהלך חייו ייצר שארפ כ-10,500 יצירות אמנות, כולל ציורי שמן, תחריטים, מונוטיפים, פסטלים וצבעי מים. מתוך עבודות אלה 7,800 הם של אינדיאנים, כולל 3,200 פורטרטים. הוא היה היסטוריון של המערב, כמו גם צייר, ועזר לשמר את התיעוד של אורח חיים שהשתנה.
גלריה
.jpg)
_-_Tepees_on_the_Prairie_(c.1902).jpg)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ JH Sharp Paintings, Highest Prices Paid, Specializing in Joseph Henry Sharp, jhsharp.com
- ^ Peters, Gerald III, ed. (1998). The Taos Society of Artist: Masters and Masterpieces. Gerald Peters Gallery.
- ^ Dawdy, Doris Ostrander (1974). Artists of the American West: A Biographical Dictionary. Chicago: Sage Books. p. 211.
- ^ Jeffrey Weidman, Oberlin College Library, Artists in Ohio, 1787-1900: A Biographical Dictionary, Kent State University Press, 2000, מסת"ב 978-0-87338-616-6. (באנגלית)
- ^ Newby, Rick (2004). The Greenwood Encyclopedia of American Regional Cultures: The Rocky Mountain Region. Greenwood Publishing Group. pp. 37–38
