ג'וי אדמסון
| לידה | אופבה, שלזיה, אוסטריה-הונגריה (כיום אופבה, צ'כיה) |
|---|---|
| פעילות בולטת | סופרת, אמנית, חוקרת טבע ופעילה למען בעלי חיים. |
| ידועה בשל | ספרה, לחופש נולדה |
| בן זוג |
ויקטור פון קלרוויל (1935–1937) פיטר באלי (1938–1944) ג'ורג' אדמסון (1944–1980) |
פרדריקה ויקטוריה "ג'וי" אדמסון (באנגלית: Joy Adamson, 20 בינואר 1910 - 3 בינואר 1980) הייתה חוקרת טבע, אמנית וסופרת. ספרה, לחופש נולדה,[1] מתאר את חוויותיה בגידול גורת אריות בשם אלזה. הספר תורגם לשפות רבות, ובהמשך הופק סרט קולנוע באותו שם, המבוסס על הספר, שזכה בפרס אוסקר[2].
ביוגרפיה
אדמסון נולדה לוויקטור וטראוט גסנר מאופבה, שלזיה, אוסטריה-הונגריה (כיום אופבה, צ'כיה), השנייה מבין שלוש בנות. הוריה התגרשו כשהייתה בת עשר, והיא עברה לגור עם סבתה, דמות שהשפיעה עליה רבות.
אדמסון נישאה שלוש פעמים בפרק זמן של עשר שנים. נישואיה הראשונים היו לוויקטור פון קלרוויל, ששלח אותה לאפריקה כדי שתמצא להם מקום בטוח לחיות בו במלחמת העולם השנייה. מאוחר יותר, היא פגשה והתחתנה עם הבוטינאי פטר באלי, שנתן לה את הכינוי "ג'וי". את בעלה האחרון, ג'ורג' אדמסון, פקח שמורות, פגשה בספארי בשנות הארבעים. הם התגוררו יחד בקניה. בתקופה המאוחרת של נישואיהם חיו בנפרד, אף על פי שלא התגרשו או נפרדו רשמית, בין השאר משום שתחומי העניין שלהם היו שונים: בעוד שג'ורג' התמקד בעבודתו עם אריות, ג'וי רצתה להתמקד בעבודה עם צ'יטות. עם זאת, נשארו השניים ביחסים טובים.
ב-3 בינואר 1980, התגלתה גופתה של אדמסון בשמורה הלאומית שבא בקניה על ידי העוזר של אדמסון, פיטר מורסון. תחילה הוא הניח בטעות שהיא נהרגה על ידי אריה, וכך גם דווח בכלי התקשורת. חקירת משטרה מצאה שהפצעים על גופה של אדמסון היו עמוקים מדי ולא אופייניים לפציעה על ידי בעלי חיים, ולכן הגיעו למסקנה שהיא נרצחה. פול אקאי, פועל לשעבר שהועסק על ידי אדמסון נמצא אשם ברצח ונידון למאסר עולם. הוא חמק מעונש מוות משום שהשופט פסק כי ייתכן שהיה קטין בעת שבוצע הפשע.
אלזה וגוריה
ג'וי אדמסון ידועה בעיקר הודות למאמצי השימור שלה הקשורים לאלזה הלביאה. ב-1956 שהו אדמסון ובעלה במחוז הצפוני מזרחי בקניה, במסגרת עבודתו של בעלה כפקח בשמורה. במהלך עבודתו ירה והרג לביאה משום שסיכנה אותו ואת עמיתו. לאחר הירי גילה אדמסון שהלביאה גוננה על הגורים שלה שנמצאו בקרבת מקום. הוא לקח את הגורים הביתה, והזוג גידל אותם למשך תקופה קצרה שבסופה הועברו שני הגורים הגדולים ביותר לגן החיות ברוטרדם, משום שהתקשו לגדל את השלושה יחד. הקטנה ביותר, שקיבלה את השם אלזה, גודלה על ידי בני הזוג.
לאחר תקופת מה החליטה אדמסון להחזיר את אלזה לחופשי במקום לשלוח אותה לגן חיות, והיא בילתה חודשים רבים באימונים כדי ללמדה כיצד לצוד ולשרוד בכוחות עצמה. בסופו של דבר הפך התהליך למוצלח, ואלזה הייתה האריה הראשון שחזר חזרה לטבע, יצר קשר לאחר חזרתו והביא צאצאים בטבע. לאחר שנולדו לאלזה גורים שמר בני הזוג מרחק מאלזה וגוריה, אך עדיין היו קרובים מספיק כדי לתעד את חייהם.
בינואר 1961 מתה אלזה ממחלה הנובעת מקרציה. שלושת הגורים הצעירים שלה הפכו למטרד ונהגו לטרוף בהמות של חקלאים מקומיים. בני הזוג אדמסון, שחששו שהחקלאים המקומיים יהרגו את הגורים, הצליחו ללכוד אותם והעבירו אותם לטנזניה, שם הובטח להם בית בפארק הלאומי סרנגטי.
כתיבה ופרסום
אדמסון שלחה את הספר על אלזה לכמה מוציאים לאור, עד שבסופו של דבר נקנה הספר על ידי הרוויל פרס, חלק של בית ההוצאה לאור הארפר-קולינס. ההוצאה הראשונה הודפסה ב-1960. הספר הפך לרב-מכר, והיה במשך 13 שבועות בראש רשימת ספרי רבי המכר של הניו יורק טיימס, וכמעט שנה הופיע ברציפות באותה רשימה במקומות שונים. הצלחתו של הספר נבעה הן מהסיפור הייחודי וכן הודות לתצלומים הרבים שתיעדו את חייה של הלביאה לאורך כל הדרך. צילומים רבים עיטרו גם את הספרים הבאים שבאו בעקבותיו. לחופש נולדה קיבל ביקורות חיוביות מהמבקרים. אדמסון עבדה בשיתוף פעולה כדי לקדם את הספר, מה שתרם לפרסומה הבינלאומי. בעקבות הפופולריות של הספר יצא ספרה הבא, "חיים בחופש", שעסק באלזה וגוריה ו"לנצח חופשיה", שסיפר את סיפור שחרורם של שלושת הגורים של אלזה: גופה, ג'וזפה ואלזה הקטנה.
לצד עיסוקה בכתיבה עסקה אדמסון רבות במגוון פרויקטי שימור, ואת עשר שנותיה האחרונות בילתה במסעות ברחבי העולם, בהרצאות על הסכנות העומדות בפני חיות הבר באפריקה וכן בגיוס כספים עבור חיות בר. ספר של ציוריה, "אפריקה של ג'וי אדמסון" יצא לאור בשנת 1972. בנוסף לאלזה, היא שיקמה צ'יטה ונמר אפריקאי. פיפה הצ'יטה גודלה כחיית מחמד, וניתנה לאדמסון בגיל של שבעה חודשים בתקווה שתחזור לטבע בהמשך. לפני מותה של פיפה היא המליטה ארבעה גורים. אדמסון כתבה את הספרים The Spotted Sphinx ו"האתגר של פיפה", ספרים אודות פיפה וגוריה. בהמשך, הגשימה אדמסון שאיפה בת שנים רבות, והשיגה בשנת 1976 גורת נמרים אפריקאית שענתה לשם פני. פני הייתה בת שמונה שבועות כשסייר של ג'ורג' אדמסון מצא אותה. פני המליטה שני גורים, ואדמסון כתבה אודותיה את ספרה האחרון "מלכת שבא".
בנוסף, במשך שנים רבות הייתה אדמסון פנליסטית בתוכנית רדיו פופולרית של ה-BBC בשם "עשרים שאלות". בנוסף לספריה של ג'וי אודות חתולים גדולים, ספר של עבודות האמנות שלה פורסם כאוטוביוגרפיה בשם "הרוח המחפשת". האוטוביוגרפיה השנייה של ג'ורג' אדמסון, "השמחה והגאווה שלי" (משחק מילים על המילה "joy", כינויה של אדמסון), פורסמה בשנת 1986.
קישורים חיצוניים
- מכתבים שנכתבו על ידי ג'וי אדמסון
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ בתרגום הראשון לעברית ב-1964, בהוצאת י. מרכוס, נקרא הספר בעברית, "לחופש יולד סיפורה של לביאה"
- ^ מאיר שניצר, מלודרמה מלוקקת, חדשות, 24 באוגוסט 1989
