ברדלס

ברדלס
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	טורפים
משפחה:	חתוליים
סוג:	ברדלס
מין:	ברדלס ערבות
שם מדעי
Acinonyx jubatus
תחום תפוצה
תפוצת הברדלס

ברדלס בדרום אפריקה

בַּרְדְּלָס או צִ'יטָה; שם מדעי: Acinonyx jubatus) הוא מין טורף יחיד בסוג ברדלס השייך למשפחת החתוליים שעדיין קיים היום. בנוסף אליו היו ארבעה מינים אחרים בסוג ברדלס (Acinonyx), שנכחדו. הוא דומה במבנהו לנמר, אלא שגופו רזה יותר, ראשו קטן יותר וצורת חברבורותיו היא נקודות בצבע שחור, בניגוד לחברבורות דמויות הטבעת של הנמר.

בריצתו הוא מסוגל להגיע למהירות מרבית של 93 קמ"ש. בעבר היה נהוג לחשוב שברדלס מגיע למהירויות של 110–120 קמ"ש, אך נתון זה התברר כשגוי. בדילוגים, יכול הברדלס להגיע עד למרחק של שמונה מטרים.

ריצת ברדלס בוגר - וידאו

הברדלס נפוץ באפריקה ובאזורים מעטים ביותר באסיה.

נתונים כלליים

• משך ההיריון: 3 חודשים
• משך ההנקה: 90 יום
• בגרות: גיל 13–16 חודשים
• מספר ולדות: 2-5 (על פי רוב, יכול להגיע עד ל-9 ולדות בלידה)
• תוחלת חיים בשבי: 14 שנים
• אויבים: אריה, נמר, צבוע נקוד, זאב טלוא
• אורך הגוף: 135 ס"מ
• אורך זנב: 75 ס"מ
• משקל: 40-65 ק"ג
• גובה כתפיים: כ-85 ס"מ

מקור השם

ראש של צ'יטה

השם ברדלס מקורו ביוונית - pardalis) παρδαλις) ומשמעו "נמר, פנתר".

בעברית מדוברת (ישראלית) ניתן לאמור בַּרְדְּלָס (ד' בשווא נע ל' בקמץ) או בַּרְדָלֵס (ד' בקמץ, ל' בצירה, כשם הנגמש הצהלי), אבל בעברית ספרותית ובמשנה קיים רק המופע הראשון.

אהרוני מפרש את השם מהמילה בָּרֹד שמשמעותה מנומר או מכוסה כתמים ונשמרה כך גם בערבית. "עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים" (בראשית, ל"א, י').

השם במקורות חז"ל

בדברי חז"ל, השם "ברדלס" מופיע לראשונה במסכת בבא קמא במשנה (משנה, מסכת בבא קמא, פרק א', משנה ד'):

חמשה תמין וחמשה מועדין הבהמה אינה מועדת לא ליגח ולא ליגוף ולא לשוך ולא לרבוץ ולא לבעוט השן מועדת לאכול את הראוי לה הרגל מועדת לשבור בדרך הילוכה ושור המועד ושור המזיק ברשות הניזק והאדם הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והנחש הרי אלו מועדין רבי אלעזר אומר בזמן שהן בני תרבות אינן מועדין והנחש מועד לעולם.

רש"י מפרש את השם ברדלס כצבוע או כפוטיא"ש:

"ברדלס - צבוע, ויש אומרים פוטיא"ש, ודרך להרוג אווזים ותרנגולים"

— בבא מציעא (כד ע"א):

על פי אוצר לעזי רש"י, המין פוטיא"ש הוא בואש.

ניתן למקד את זיהוי זה טוב יותר בעזרת השוואה לשמות המדעיים של משפחת הסמוריים שמהם הגיעו הבואשים. נראה שכוונת רש"י היא למין חמוס מבאיש משום ששמו בלטינית "Mustela putorius" ובצרפתית, "Putois" (פוטיי"ש).

התוספות לעומתו חולק על רש"י וסובר שלא ייתכן שמדובר בחמוס שהרי המין במשנה הוא מין שעלול להרוג בני אדם, כך שבוודאי לא מדובר בסמור:

"והברדלס - פ"ה פוטיי"ש ולא משמע כן דאותו אינו עז כל כך וכאן משמע שהוא עז ביותר, ודרכו להמית את האדם... ואפשר שהוא מין נחש דהא מפרש התם בגמ' (שם, טז.) דברדלס היינו אפא וצבוע זהו אפא וצבוע זהו אפעה... ומיהו יש עדיין ברדלס אחר דהא בפ"ק דבכורות (דף ח.) חשיב אפעה לע' שנה ברדלס לג' שנים ואע"ג דחשיב לה התם בהדי זאב וארי ע"כ לאו היינו ההוא דהכא ודב"ק דהא מפרש התם דהיינו אפא דהוא אפעה.

התוספות מסיק שמדובר בבעלי חיים "עזים" ולכן לא ייתכן שמדובר בסמור ומנסה לזהות את המין כנחש (בדבריו מתייחס לנחש אפעה). התוספות נתקל בבעיה: ישנה ברייתא הדנה בזמן הריון של בעלי חיים מסוימים ושם היא מתייחסת לנחש ולברדלס כשני מינים שונים, ולכן לא ייתכן הזיהוי שערך בין נחש לברדלס. התוספות מתרץ שמדובר בסוגים שונים של ברדלס, אחד הוא בואש כמו שסובר רש"י, והאחר הוא הנחש שנחשב כבעל חיים "עז" ועלול לפגוע בבני אדם.
ניתן לזהות את מין הברדלס ככזה שיש לו דמיון לחיה אחרת, שני מינים מאד דומים במראם ונהוג להתבלבל ביניהם אף בימינו הם הנמר והברדלס (צ'יטה), זיהוי זה ייתכן מכמה סיבות:

1. שני המינים חיו בעבר בארץ ישראל.
2. שניהם דומים מבחינה חיצונית ומותאמים לצייד בשטח פתוח.
3. השם העברי ברדלס הוא העתק המילה הרומאית Pard .Pardalis הוא נמר ו – allia משמעותה "אחר". שני המינים נקראו נמר ובעזרת שם זה ניתן היה להבחין ביניהם. הנמר האחר היה הברדלס.

מיון

למין ברדלס הערבות יש חמישה תת-מינים:

שם	שם מדעי	תמונה	תפוצה
ברדלס מערב אפריקאי	Acinonyx jubatus hecki		אלג'יריה, מצרים, לוב, מרוקו, ניז'ר, סהרה המערבית, תוניסיה, מאלי, מאוריטניה ובג'יבוטי.
ברדלס דרום אפריקני	Acinonyx jubatus jubatus		אנגולה, בוטסואנה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, מוזמביק, מלאווי, דרום אפריקה, טנזניה, זמביה, זימבבואה ונמיביה.
ברדלס מזרח אפריקני	Acinonyx jubatus raineyii		דרום סומליה, קניה, טנזניה ואוגנדה.
ברדלס מרכז אפריקני	Acinonyx jubatus soemmeringii		קמרון, צ'אד, הרפובליקה המרכז-אפריקאית, אתיופיה, ניגריה, ניז'ר ​​וסודאן.
ברדלס אסייתי	Acinonyx jubatus venaticus		צפון איראן. בעבר חי בישראל.

הסוג הנכחד ברדלס אמריקני (Miracinonyx trumani) שחי בתקופת הפליסטוקן באמריקה הצפונית, נחשב למהיר כמו הברדלס המודרני אך אינו קרוב אליו אלא דווקא לפומה.

תפוצה

צללית של ברדלס בשקיעה

חבורת ברדלסים צעירים בשמורת מסאי מארה שבאפריקה

משפחת ברדלסים בדרום אפריקה

גור ברדלס

ברדלס רודף אחרי צבי

ברדלס בקניה

ברדלס בפארק קרוגר

ברדלס מלכותי - מוטציה גנטית נדירה שנפוצה בעיקר בשבי.

תחום מחייתו של הברדלס היה בעבר מהודו, לאורך חגורת המדבריות של המזרח התיכון ובכל רחבי אפריקה (למעט האזורים הטרופיים). בימינו השתנתה תפוצת הברדלס ללא היכר, כאשר באסיה נותרה אוכלוסייה שרידית בלבד ובאפריקה הפכו אזורים רבים שהברדלס חי בהם בעבר לחוות ענק, שהרסו את תחום מחייתו.

עד ראשית המאה ה-20 היה הברדלס נפוץ גם במדינות ערב ובקדמת אסיה עד הודו. האוכלוסייה באסיה הושמדה כמעט כליל על ידי ציד לצורך לכידת גורי הברדלס ובשביל פרוותו היפה, וכן כתוצאה מירידה בכמות המזון העיקרית שלהם, בעקבות הצטמצמות אוכלוסיות הצבאים, שניצודו בידי האדם. לכידת גורים לצורך אילופם לציד צבאים (הברדלס ניתן לאילוף בקלות יחסית) כאמור גרמה לירידה דרסטית במספר הברדלסים, ועל כן שימש כחיית עזר לציד בהודו ובאיראן. כבר בתקופה הקדומה ניצודו גורי הברדלס כדי לאלפם למטרת סיוע בציד.

ציד ותזונה

בניגוד למרבית החתוליים, פועל הברדלס בעיקר ביום.

חזם עמוק, גופם דק, ורגליהם האחוריות, המספקות את עיקר התאוצה כשהברדלס מזנק לפנים, שריריות ביותר.

השילוב של רגליים ארוכות ועמוד שדרה גמיש-הוא המאפשר לברדלס לפתח צעדים כה ארוכים (עד שמונה מטרים). ממצב עמידה מסוגל הברדלס להגיע למהירות של 63 קמ"ש תוך שניות ספורות, ולמהירות של 93 קמ"ש לאחר 20–30 מטרים לערך, אך הברדלסים גם מתעייפים מהר מאוד: לאחר ריצה של קילומטר, הם זקוקים למנוחה של לפחות 5–10 דקות, ולכן הם ממהרים לתפוס את טרפם.

בשל היותו מהיר באופן משמעותי מהטרף שלו, נבדל הברדלס מיתר בני משפחת החתוליים בשיטת הציד שלו. הוא אינו אורב לטרפו אלא רודף אחריו. תחילה הוא עוקב אחר הטרף מעמדת תצפית מוגבהת. לאחר מכן הוא מתקרב לעבר הטרף בהליכה ההופכת לריצה קלה, עד אשר הוא מגיע למרחק של כמה עשרות מטרים. בשלב זה הוא פותח בריצה מהירה בעקבות החיה הנמלטת, כשהוא נעזר בזנבו כדי לתמרן את תנועותיו, ולאחר שהוא מפילה לקרקע, הוא אוחז את גרונה בפיו וחונק אותה למוות.

הברדלס נבדל מיתר החתוליים גם בכך שטפריו מתכנסים רק למחצה. הטפרים החשופים למחצה הופכים אותו לאצן טוב יותר, ומקנים לו אחיזה טובה בקרקע, אך החיסרון בכך הוא השחיקה המהירה שהופכת אותם לאפקטיביים פחות ככלי ציד.

כשהוא צד לבדו, תוקף הברדלס בעלי חיים פצועים, בעלי חיים קטנים כמו מכרסמים, ארנבות ועופות קרקע, דוגמת חוגלות וחוברות, בעלי חיים צעירים כמו חזירי יבלות קטנטנים וגם נקבות הרות של פרסתנים כמו צבאים. פעמים רבות הברדלס צד בקבוצות קטנות. במקרה זה, קבוצת הברדלסים לא תהסס לתקוף גם בעלי חיים גדולים יותר. לעיתים אחים שהודחו מקבוצה חיים וצדים ביחד.

התמחותו של הברדלס בריצה באה במקרים רבים על חשבון תכונות חשובות אחרות כגון יכולת נשיאת טרף למקום מסתור (הנמר למשל גורר את טרפו למרומי עצים על מנת להתרחק ממתחרים) לכן נחשף הברדלס לתחרות קשה מצד צבועים, זאבים טלואים, נמרים, אריות ושאר טורפים שגוזלים לעיתים קרובות את טרפו.

לידה

הגורים נולדים עם רעמה ארוכה בצבע אפור-חום אשר מכסה את ראשם, צווארם, גבם וזנבם. הרעמה מספקת הגנה טבעית כנגד טורפים בתוך העשב הגבוה. הגורים נולדים כשעיניהם סגורות ובהגיעם לגיל 10–14 יום הם פוקחים את עיניהם. כאשר מגיעים הגורים לגיל ששה שבועות הם עוזבים את מקום מקלטם. בגיל שלושה חודשים נגמלים הגורים מיניקה כשעד גיל זה כבר צומחות להם כל שיני החלב והם מלווים את אמם לטרף. בגיל תשעה חודשים נמצאות כל שיניהם הקבועות במקומן. בגיל 14 - 16 חודש הם מגיעים לבגרות. הם מלווים את אמם במשך כשנה וחצי ומתמחים בשיטות הציד.

טיפול ודאגה לצאצאים

נקבת הברדלס מטפלת בגוריה לבד. הגורים הקטנים זקוקים למזון ואינם יודעים לצוד ולהגן על עצמם, לכן אמם צריכה לצוד לבדה את המזון. לעיתים המשימה לא קלה בשל קיומם של גורים רבים. נקבת הברדלס צריכה להימצא דרך קבע במצב של כוננות ולא להתרחק מגוריה גם כאשר היא יוצאת לצייד. היא משתדלת לעשות זאת כשעין אחת פקוחה על המקום בו השאירה את גוריה ולכן טווח מרחב הציד מצטמצם וסיכוייה למצוא מזון קטנים. כאשר אין האם עוסקת בציד היא מטפלת בגוריה: מלקקת את פרוותם לשם הניקיון וסילוק הריח ממנה, לבל יימשכו אליהם טורפים שונים, הנקתם ומשחק עמם אגב נהימות נמוכות וממושכות. כל אימת שהגורים הבולטים בצווארם האפור והארוך מתרחקים מן המרבץ, עוקבת האם אחר כל צעד שלהם, כשהיא קוראת לאלה שהרחיקו מדי ביבבת התראה קצרה וצורמנית.

קול מוזר ועמוק זה, שאין לטעות בו, נענה על ידי הגורים בצווחות חדות. כאשר אין אזהרתה של האם משיגה את התוצאה אשר קיוותה לה, היא ניגשת אל הגור, מרימה אותו בעור צווארו, נושאת אותו ומטילה אותו בחזרה אל מקום המסתור בעשב הגבוה. מכל האמור לעיל, ברי כי נקבת הברדלס מתקשה מאד בשעה שעליה לשאת במלוא האחריות לטיפול ולגידול גוריה.

לעומת נקבת הברדלס, הלביאות מגנות על גוריהן בשיטה המכונה "בית הילדים" המשותף – חלק מהלביאות יוצאות לצוד מזון בעוד שלביאה אחת או מספר לביאות שומרות על הגורים.

התבגרות והכשרה

כאשר מגיעים הגורים לגיל שישה שבועות, הם גדולים מספיק כדי לעזוב את מקום המקלט שלהם וללוות את אמם בנדודיה על פני שטחי הציד. הם נחבאים בתוך כתמי עשב גבוה תוך כדי הסוואה הודות לרעמותיהם האפורות.

בהגיעם לגיל חודשיים מאבדים גורי הברדלס אחדות מתכונותיהם הילדותיות וממראם החיצוני אשר כולל את השערות השחורות על בטנם ועל צדי הגוף ובפרט את הרעמה הארוכה המכסה את צווארם וגבם. עם הזמן הם הופכים ליותר ויותר פעילים.

כשהנקבה מבחינה בטרף או מתחילה לארוב לו והיא חוששת ששעשועי הגורים יגלו אותה, היא משמיעה קריאה נמוכה וקצרה הגורמת לגורים לקום מיד על רגליהם ולהתאסף סביבה בלי נוע ולהתבונן בה בתשומת לב גם אם היא רחוקה מהם 500 מטרים ויותר. ייתכן מאד כי הם נעזרים בכתם השחור המצוי על גב אפרכסות אוזניה והבולט באופן מוכר מיתר גופה, כדי לזהות אותה בשטח.

גורים המגיעים לגיל ארבעה חודשים ומנסים להתקרב אל האם כדי לינוק – מגורשים על ידה מיד. בגיל זה הטפרים שלהם עדיין חדים ויותר מתכנסים מאלו של הבוגר, עובדה המאפשרת להם לטפס בקלות על העצים. עד מהרה מקיימים הגורים ריצות סדירות על פני השטחים הנוקשים של המישורים בסוואנות ומאמנים את שריריהם וגידיהם.

בגיל שישה חודשים נמצאים הברדלסים בשני השלישים של הדרך לקראת הפיכתם לבוגרים. חלק ניכר מן הזמן הם מעבירים ברדיפה זה אחר זה, כשאחדים מהם מגלמים את תפקיד הצייד והאחרים את תפקיד הניצוד. הם מתגלגלים על פני הקרקע ברגלים סבוכות ונוגסים זה בצווארו של זה. חיקויי ציד כאלו אינם מגיעים לעולם לכלל קרבות רציניים, ואין הם אלא חלק מהכשרתם של הגורים. כתוצאה ממשחקי ילדות אלה נרכשים בדייקנות וביעילות כל אותם כישורי פעולה ותנועה, הנהפכים מאוחר יותר לשאלה של חיים ומוות:

• תקיפה פתאומית של הטרף.
• המכה המכריעה של הכף.
• נעיצת המוות של הניבים.

לעיתים הם מתרגלים את כישוריהם על תנים, האורבים סביב טרף אשר ניצוד בידי הבוגרים.

השיעורים האמיתיים נערכים בגיל שבעה חודשים. בגיל זה לומדים הגורים לארוב, להכריע את הטרף ארצה ולהרגו. הנקבות יכולות להוליך את גוריהן לעבר קבוצות של צבאים, כדי שיוכלו לצוד אותם ללא עזרה. במהלך מסעות הלימודים הללו אין האם מנסה לתפוש את הטרף בעצמה. תחת זאת, היא סוגרת על דרכי הנסיגה של הטרף ומכוונת אותו למסלול זה של צאצאיה.

במהלך תקופת ההכשרה ממשיכה נקבת הברדלס לפעול באופן עצמאי בכל הנוגע לבעיה רצינית של מציאת מזון למשפחתה. שכן, בניה הצעירים עדיין אינם חזקים די הצורך כדי להסתדר בעצמם. לאמיתו של דבר הם מהווים מכשול יותר מאשר עזרה. עד גיל 10 חודשים, אין הם מסוגלים להכריע חיה ארצה באחת מכפותיהם הקדמיות או לחנוק אותה בביטחון, כדרך הבוגרים. כאשר הם מכריעים צבי, טפריהם נשלחים אל גב הצוואר, או לחלקים אחרים פחות פגיעים של הגוף, ואינם ממיתים את הטרף. רק הגיל לבדו מביא את הניסיון ורק בתום תסכול וכישלונות מרובים, מצליחים הברדלסים להשתמש בשיניהם ובכפותיהם ולהביא בנשיכה מהירה אחת בצוואר הטרף, לשיתוקו של קורבנם ולמותו המהיר.

ברדלסים מגיעים למלוא התפתחותם הגופנית ולבגרותם בגיל שבין 13-16 חודשים. חלק מרעמת הצוואר והכתפיים עדיין ניכרות בהם, אלא שזו מצומצמת ביותר הן באורך והן בהיקף. עד מהרה תהא הנקבה הבוגרת מוכנה לקחת לה בן זוג או בני זוג חדשים. הצעירים חייבים להתכונן לעזוב אותה, כדי להצטרף לחבורה אחרת, או לפתוח בחיים מבודדים. החלטתם תקבע במידה רבה על פי מספריהם היחסיים של אויבים טבעיים באזור נתון. במקומות משופעים באריות, נמרים וצבועים נוטים הברדלסים להישאר במבודד, אך במקומות שהטורפים מעטים ומרוחקים זה מזה ניתן למצוא קבוצות גדולות של ברדלסים.

השבה לטבע

ברדלס אסייתי

אף על פי שהברדלס איננו מסוכן לאדם, השבתו לטבע קשה ביותר מהסיבות הבאות:

• רביית הברדלס מסובכת יחסית לרבייה אצל טורפים אחרים, דבר המקשה על הקמת אוכלוסייה בשבייה למטרות שחרור.
• רמת פוריות נמוכה אצל זכרי הברדלס מקשה על הקמת אוכלוסייה בשבייה למטרות שחרור.
• לימוד הברדלס לשרוד לבדו בטבע הוא מורכב וקשה מאד לעשות זאת כאשר רוצים למנוע מהברדלס לקיים יחסים כלשהם עם בני האדם.
• השטחים שבהם חי הברדלס בעבר כבר אינם אותם השטחים כיום וסיכוי אקלומו של הברדלס בשל כך קטן.
• כפי שהברדלס נכחד מאזור מסוים כך גם טרפו: כמות קטנה מדי של טרף תוביל לכך שהברדלס לא יצליח לטרוף ואם כן יצליח, ייפגע באוכלוסיות האלו.

למרות כל הקשיים הללו, כבר הושבו ברדלסים לטבע במספר מקומות מצומצמים באפריקה. בישראל הסבירות להשבת ברדלסים היא נמוכה, שכן שטחי המחיה שלו קטנו, ואי שיתוף פעולה עם ירדן, מצרים או סוריה יוביל לציד הברדלסים שיושבו, כפי שקרה בניסיון להשיב יענים לישראל. כמות הארנבות והחוגלות קטנה מאד עקב ריבוי טורפים כמו הקרקל והתן, ובכך מצטמצמים מקורות המזון של הברדלס. חשש מפגיעה לחיי אדם ומקנה יפגע בברדלס עקב פרסום שלילי ובנוסף תת-המין שהיה חי בישראל מצוי במספרים קטנים ביותר במדינה עוינת (איראן) הבאת הברדלסים לישראל עלולה להיתקל בקשיים רבים מצד איראן והמדינות לאורך הגבול הדרומי (ירדן ומצרים).

הברדלס בארץ ישראל

ארץ ישראל הייתה בעבר חלק מתחום תפוצתו של הברדלס. הברדלס היה חי בכל רחבי הארץ שהיו פתוחים למחצה ללא חורש ים-תיכוני רב ולא על הרים רמים. דרום הגולן היווה לברדלס מקום מצוין לשגשג (אקלים חם בשילוב של נחלים מצפון הרמה וכמות צבאים וארנבות מכובדת). בארץ הברדלס ככל הנראה ניזון מצבאים, ארנבות, ציפורי קרקע שונות (חוגלה, שליו וחוברה) ומכרסמים. להבדיל מחיות יום גדולות אחרות שחיו בארץ, הברדלס לא מוזכר בתנ"ך, נראה שבתקופה זו לא ידעו להבדיל בינו לבין הנמר הדומה לו. תת-המין שחי בארץ, היה תת-המין האסייתי החי בתחום התפוצה האסייתי של הברדלס (כולל מצרים).

ברדלס על בול ישראלי שהונפק ב-1970

התצפית האחרונה של הברדלס בישראל הייתה ב-9 בדצמבר 1959 בשעות הבוקר. שני נהגי משאית נהגו לאורך כביש הערבה, חיה בלתי מזוהה רצה לידם עצרה והתבוננה ברכבם. החיה הבלתי מזוהה הזו הייתה, לפי תיאורי הנהגים שלא הכירו את החיה בשמה ובמראה, ברדלס. באותו מקום, 13 ימים מאוחר יותר, ב-22 בדצמבר 1959 בשעה שבע בערב, נצפה הברדלס בשנית כשהוא רץ לצד ג'יפ נוסע. תצפיות אלו היו התצפיות האחרונות של הברדלס בישראל. תצפיות אחרות היו של טריסטראם שדיווח על ברדלסים בגליל העליון ובהר תבור. הדיווח האחרון של הברדלסים באזור היה בירדן ב-1962: בשנה זו ניצודה נקבה עם גורתה וכיום אפשר לראות את הפוחלץ שלה מוצג לראווה. כיום ככל הנראה לא שרדו ברדלסים בכל האזור מלבד באיראן והאוכלוסייה שם היא במצב חמור משחשבו; בשנות ה-70 כללה האוכלוסייה כ-150 ברדלסים וכיום יש 70 ברדלסים, מתוכם כ-40 חיים בטבע. פרוותו של הברדלס היחידי מתת המין האסיאתי, שהצליח לשרוד את המאה ה-19 בישראל, נמצאת כיום כמוצג באוניברסיטה העברית. פרוות ברדלס זו נקנתה על ידי טריסטראם ונתרמה לאוניברסיטה. כיום יש פרט אחד של נקבה בשימור בגן החיות התנ"כי.

קישורים חיצוניים

• נדב לוי, ברדלסים: המהירים ביותר, באתר "מסע אחר"
• דר. אסף רוזנטל, ‏ברדלסים נכחדים בשבי, באתר "הידען", 14 באוגוסט 2017
• שתי תוכניות רדיו בנושא החתוליים הגדולים שהיו בארץ (אריה, ברדלס ונמר): תוכנית א', תוכנית ב', מתוך "פה ושם בארץ ישראל", הסכת בהגשת יפתח מזור
• יונקים בסכנת הכחדה באזור הים התיכון 2009, באתר IUCN (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24501387ברדלס