ג'וליה דונלדסון
| עיסוק | סופרת, מחזאית |
|---|---|
| שפות היצירה | אנגלית |
| תחום כתיבה | ספרות מקור, פרוזה, וספרות נוער |
| נושאי כתיבה | סיפורי ילדים, סיפורים בחרוזים |
| יצירות בולטות | טרופותי, טרמפ על מטאטא |
ג'וליה קת'רין דונלדסון (באנגלית: Julia Donaldson; נולדה ב-16 בספטמבר 1948) היא סופרת, ומחזאית אנגלייה, חברת מסדר האימפריה הבריטית. היא מפורסמת בעיקר בשל הסיפורים המחורזים שלה לילדים, במיוחד אלו המאוירים על ידי המאייר אקסל שפלר, אשר כוללים בין היתר את הספרים "טרופותי", "טרמפ על מטאטא", "לקוף יש בעיה" ו"איש עץ". בתחילת הקריירה הספרותית שלה כתבה שירים עבור תוכניות טלוויזיה לילדים, אך עברה להתרכז בעיקר בכתיבת ספרים לילדים מאז שהמילים לאחד השירים שכתבה: "A Squash and a Squeeze", התגבשו לכדי ספר ילדים בשנת 1993. מתוך 184 יצירותיה שפורסמו, 64 מתוכן הם ספרים שזמינים כיום לרכישה בחנויות הספרים. שאר 120 היצירות מיועדות לשימוש חינוכי בבתי ספר, וכוללות, בין היתר, ערכות פונטיות ללימוד קריאה, המהוות חלק מתוכנית עצי קריאה של אוקספורד.
ביוגרפיה
ילדות ולימודים
דונלדסון (שם נעורים: שילדס) נולדה בשנת 1948 וגדלה בהמפסטד, שבלונדון. לדונלדסון אחות צעירה בשם מרי. המשפחה התגוררה בבית ויקטוריאני בן שלוש קומות ליד המפסטד הית. הוריה, אחותה וחיית המחמד שלהם (החתול ג'פרי) התגוררו בקומת הקרקע, דודתה ודודה (ומאוחר יותר גם ילדיהם, ג'יימס וקייט) התגוררו בקומה הראשונה, וסבתה בקומה השנייה. הוריה של דונלדסון, ג'יימס (הידוע בתור ג'רי) ואליזבת, נפגשו זמן קצר לפני מלחמת העולם השנייה, אשר הפרידה ביניהם לתקופה של שש שנים. האב ג'רי, בוגר לימודי פילוסופיה, פוליטיקה וכלכלה באוניברסיטת אוקספורד, עבר את רוב תקופת מלחמת העולם השנייה כשבוי מלחמה, שם הידע שלו בשפה הגרמנית הקנה לו תפקיד של מתורגמן. האם אליזבת, גם כן דוברת גרמנית טובה עם תואר אוניברסיטאי בשפות, שירתה במהלך המלחמה בשירות הצי לנשים.
לאחר המלחמה התאחדו אליזבת וג'יימס מחדש ונישאו, ובשנת 1950 הם קנו את הבית בהמפסטד יחד עם אימו של ג'רי, אחותו בטא ובעלה כריס (שני הגברים נפגשו במחנה השבויים). כאשר דונלדסון הייתה בת שש, חלה אביה בפוליו ולאחר מכן היה מרותק לכיסא גלגלים, אם כי עדיין ניהל אורח חיים פעיל ועבד כמרצה בבית החולים Maudsley של המכון לפסיכיאטריה, שם היה חלוץ בתחום המחקרים הגנטיים שעשו שימוש במודלים של תאומים זהים שגדלו בנפרד.
האם אליזבת עבדה במשרה חלקית כמזכירה וסייעה למנהלת שלה, לזלי מינשין, בתרגום שירי לידר מגרמנית לאנגלית. ג'וליה דונלדסון גדלה בבית של מוזיקה ושירה: האם אליזבת שרה במקהלה החברתית של המפסטד, האב ג'רי ניגן בצ'לו ברביעיית חובבים, ושני ההורים היו חברים פעילים במועדון המוזיקה המקומי.
שירה הייתה חלק משמעותי בחייה של דונלדסון החל משלב מוקדם בחייה; כשהייתה בת חמש קיבלה במתנה מאביה את ספר אלף השירים, וסבתה הכירה לה את היצירות בחרוזים של אדוארד ליר. דונלדסון למדה בבית הספר היסודי ניו אנד ולאחר מכן בבית הספר לבנות בקמדן. במהלך הילדות וההתבגרות היא שיחקה, שרה בקבוצת הילדים האופראית, וכן למדה נגינה בפסנתר.
כבעלת כישרון לשפות, למדה דונלדסון צרפתית וגרמנית בבית הספר ולאחר מכן גם איטלקית, כך שבהגיעה לגיל 19 הייתה בעלת שליטה טובה בכל שלוש השפות האלו[1].
דונלדסון למדה דרמה וצרפתית באוניברסיטת בריסטול (1967-1970) וסיימה את לימודיה בהצטיינות יתרה. שם נוצר הקשר עם מלקולם דונלדסון, סטודנט לרפואה שניגן בגיטרה.
בשנות השבעים
בהמשך היא עבדה כמזכירה בהוצאה לאור, אך גם קיבלה מרחב פעולה ניכר ושימשה כעורכת זוטרה. בסופי שבוע לקחו היא ומלקולם חלק בקבוצת תיאטרון רחוב, מה שבסופו של דבר היווה השפעה מתמשכת על האינטראקציה של דונלדסון עם ילדים בהופעות שלה עצמה כסופרת ילדים.
בני הזוג התחתנו בספטמבר 1972 בהמפסטד. לאחר נישואיה עבדה דונלדסון כמזכירה ב"רדיו בריסטול", שם מלבד תפקידה כמזכירה קיבלה גם משבצת שידור שבועית בה שימשה כמפיקה/עורכת. בשנת 1974 עבר הזוג לברייטון, שם התמנתה דונלדסון לעורכת בהוצאה לאור מקומית. זמן קצר לפני כן שלחה קלטת של שירים לטלוויזיה לילדים של ה-BBC, ובין השנים 1974 ל-1978 כתבה באופן קבוע עבור תוכנית ילדים בטלוויזיה, כאשר השירים שלה בוצעו על ידי שחקנים ומוזיקאים שונים.
בשנים 1976–1977 למדה דונלדסון בבית הספר לחינוך של ברייטון להכשרת אקדמאים להוראה ועבדה במשך שנתיים כמורה לאנגלית בברייטון עד לידתו של המיש, בנם הראשון של הזוג בשנת 1978. הזוג עבר להתגורר בליון שבצרפת למשך שנה (1979-1980) ולאחר מכן שבו לברייטון. לאחר חזרתם נולד בנם השני, אליסטייר, בשנת 1981.
בשנות השמונים
בשנת 1983 עברה המשפחה בת ארבע הנפשות לבריסטול, שם קיבל מלקולם משרה בבית החולים של בריסטול. ג'וליה דונלדסון כתבה ושרה כמה שירי נושא לתוכניות שונות, ביצעה כמה תפקידי משחק בתיאטראות חובבים ובתיאטרון רחוב, וכתבה שירים למחזה קהילתי. היא התנדבה בשעת-קריאה בבית הספר של בנה הבכור וחיברה מחזות קצרים עבור קבוצות קריאה, בהם הילדים מחליפים תפקידים עד שכל ילד הגיע לכדי קריאת המחזה בשלמותו. גישה זו הקנתה לילדים ביטחון בקריאה בקול רם והייתה מהנה עבורם, ואילו דונלדסון שמרה את המחזות האלו לשימושים אפשריים בעתיד.
בשנת 1989 מונה מלקולם למרצה בכיר בתחום בריאות הילד והמשפחה באוניברסיטת גלאזגו, והמשפחה, שמנתה כעת חמש נפשות, בעקבות לידתו של הבן ג'סי בשנת 1987, עברה להתגורר בבירסדן.
בשנות התשעים
בגלאזגו חזרה דונלדסון לכתוב שירים עבור ה-BBC, ובין 1990 ל-1994 כתבה עבור תוכניות שונות.
בשנת פרסמה 1993 פרסמה ספר ילדים ראשון שהיה מבוסס על שיר שכתבה בשנות השבעים, עם איורים מאת המאייר הגרמני אקסל שפלר, שחי בלונדון. פרסום ספר זה היה אירוע חשוב עבור דונלדסון, משום שגרם לה להבין שכישרון הכתיבה שלה יכול להיות מיושם על כתיבת סיפורים, מה שנתן לה את הביטחון לפתוח את המגירה בה אחסנה משחקי ילדים שיצרה, ולשלוח דוגמאות מתוכם למוציא לאור. בין השנים 1993 ל-1999 כתבה בהרחבה. במהלך תקופה זו החלה לבקר בבתי ספר ובספריות, כאשר לפעמים הייתה מלווה במלקולם דונלדסון והגיטרה שלו.
מראשית שנות התשעים ביקרה דונלדסון באינטנסיביות בבתי ספר ובספריות, והרחיבה את הטכניקות שנלמדו בבריסטול ובברייטון כדי לעודד ילדים לשחק ולשיר יחד איתה. בעקבות פרסומיה היא הוזמנה לפסטיבלי ספרים ולירידים שונים.
בשנות ה-2000
ספרה טרופותי (The Gruffalo) זכה להצלחה מיידית, והמשיך לזכות במספר פרסים גם בתחילת שנות ה-2000. לאחר מכן הוא תורגם ליותר מ -50 שפות, נמכר ביותר מ-13 מיליון עותקים ברחבי העולם, ועובד לבמה ולסרט. אחרי טרופותי פרסמה יחד עם שפלר סדרה נוספת של ספרים: פאזל הקופים (2000), חדר על המטאטא (2001), הענק החכם בעיר (2002), השבלול והלוויתן (2003), הילד של גרופלו (2004), וספרו האהוב של צ'רלי קוק (2005).
מאז פרסום טרופותי, דונלדסון עבדה גם עם מאיירים אחרים, ביניהם לידיה מונקס, דייוויד רוברטס וניק שאראט, שאייר גם שני ספרי שירים מאת דונלדסון, מיונז מיזיזי וריגל ושאגה. לידיה מונקס איירה את טרילוגיית הנסיכה מראלה, סדרת ספרים לבני 7-10 על נערה המהווה את שיקוף המראה של ילדה רגילה בשם אלן.
דונלדסון גם הופיעה במשותף עם המאיירים שלה, במיוחד אקסל שפלר ולידיה מונקס. היא המחיזה את ספריה לא רק באנגלית אלא גם בגרמנית, במספר סיורים ובפסטיבל ברלין. בשנת 2007, ערכה סיבוב הופעות עולמי, והופיעה בברמודה, ניו זילנד, אוסטרליה, הונג קונג, סינגפור, קוריאה ואמריקה.
באפריל 2020, בעקבות מגפת הקורונה, יצרה יחד עם אקסל שפלר, סדרת איורים של הדמויות המוכרות שלה מתרגלות ריחוק חברתי, שוטפות ידיים או עושות התעמלות בתוך ביתן במסגרת הסגר. היא עשתה זאת כדרך לסייע לילדים להבין את התקנות ולהפיץ את המסר של חשיבותן מבלי שייראו כהטפה[2].
פרסים
ג'וליה דונלדסון קיבלה תואר דוקטור של כבוד מאוניברסיטת בריסטול בשנת 2011, ותואר נוסף מאוניברסיטת גלאזגו בשנת 2012. היא קיבלה MBE בשנת 2011 עבור תרומתה לתחום הספרות.
חיים אישיים
בעלה של דונלדסון הוא רופא ילדים העובד בגלאזגו, סקוטלנד[3], בני הזוג התגוררו בבירסדן, מזרח דבונשייר. בשנת 2014 עברו בני הזוג להתגורר במערב סאסקס.
האמיש (1978–2003), בנה הבכור של ג'וליה, סבל מבעיות פסיכיאטריות, כולל פסיכוזה קשה בגיל 17, ומספר אפיזודות חוזרות לאחר מכן. הוא התאבד בשנת 2003, כאשר היה בן 25. הבן השני, אליסטייר, נשוי ואב לבן ולבת ועובד כמרצה בתחום מדעי המחשב באוניברסיטת אימפריאל קולג' בלונדון. הבן השלישי, ג'סי, נשוי ואב לשני בנים, עובד סוציאלי בדנדי, סקוטלנד.
יצירתה בעברית
רבים מספריה תורגמו לעברית וזכו להצלחה, רובם תורגמו על ידי רימונה די-נור. ספרי טרופותי יצאו לאור בהוצאת מעריב ושאר הספרים ראו אור בהוצאת כנרת. הספר טרופותי זכה להצלחה רבה בקרב קהל הקוראים הישראלי ובעקבותיו יצאו לאור בארץ מוצרים נלווים נוספים. ספר זה זכה גם לעיבוד מוזיקלי להצגה ומוצג בהפקה של תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער בשנת 2017[4].
ספרים שתורגמו לעברית
- טרופותי, איורים: אקסל שפלר, תרגום: רימונה די-נור. הוצאת כנרת, 2000
- "טרופותי הבת", איורים: אקסל שפלר, תרגום: רימונה די-נור. הוצאת כנרת, 2005[5]
- "טרמפ על מטאטא", איורים: אקסל שפלר, תרגום: רימונה די-נור. הוצאת מעריב, 2002[6]
- "הענק הכי גנדרן בעולם", איורים: אקסל שפלר, תרגום: רימונה די-נור. הוצאת כנרת, 2004[7]
- "לקוף יש בעיה", איורים: אקסל שפלר, תרגום: רימונה די-נור. הוצאת כנרת, 2004[7]
- "לשועל אין גרבים", איורים: אקסל שפלר, תרגום: רימונה די-נור. הוצאת כנרת, 2005
- "הלויתן והשבלול"איורים: אקסל שפלר, תרגום: רימונה די-נור. הוצאת כנרת, 2006[8]
- "הספר הכי מרתק", איורים: אקסל שפלר, תרגום: רימונה די-נור. הוצאת כנרת, 2007
- דובי אחד כבר לא לבד, איורים: אנה קרי. תירגמה מאנגלית: רימונה די-נור. הוצאת כנרת[9]
- "הענקים והאישפיצים", איורים: אקסל שפלר, תרגום: קטיה בנוביץ', הוצאת כנרת, 2010
- הודעה חשובה לסילונית הסנונית, איורים: פאם סמי, תרגום: שהם סמיט ואמנון כץ, הוצאת כנרת, 2009
- "הנסיכה מראלה", איורים: לידיה מונקס, תרגום: קטיה בנוביץ', הוצאת כנרת, 2008[10]
- "הנסיכה מראלה והנעליים המכושפות", איורים: לידיה מונקס, תרגום: קטיה בנוביץ', הוצאת כנרת, 2008[10]
- "הנסיכה מראלה והסוס המעופף", איורים: לידיה מונקס, תרגום: קטיה בנוביץ', הוצאת כנרת, 2008[11]
- "דגיג", איורים: אקסל שפלר, תרגום: רימונה די-נור. הוצאת כנרת, 2008
- "הטרול", איורים: דיויד רוברטס, תירגמו מאנגלית: שהם סמיט ואמנון כץ. הוצאת כנרת, 2010
- "ג'ק ועץ ההוקוס פוקוס", איורים: דיויד רוברטס, תירגמו מאנגלית: שהם סמיט ואמנון כץ. הוצאת כנרת, 2010
- חנונוזאור רקס, איורים: דיויד רוברטס. הוצאת כנרת, זמורה-ביתן. 2009[12]
- "איש עץ", איורים: אקסל שפלר, תרגום: רימונה די-נור. הוצאת כנרת, 2010
- "זוג", איורים: אקסל שפלר, תרגום: רימונה די-נור. הוצאת כנרת, 2011
- "חפרפרת אחת בגינה", איורים: ניק שרט, תרגום: יעל גובר, הוצאת כנרת, זמורה-ביתן.2011[13]
- "אני הוא עכברוע", איורים: אקסל שפר. תרגום: רימונה די-נור. הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2013[14]
- חיפושית חיפושית מה שמעת?, איורים: לידיה מונקס, תרגום: רימונה די-נור, הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2013[15].
- "ארנב חרוזים", איורים: לידיה מונקס, תרגום: רימונה די־נור. הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר[16]
- בובות של נייר, איורים:רבקה קוב, תירגמו מאנגלית: שהם סמיט ואמנון כץ. הוצאת כנרת, 2017[17]
- "זוג והרופאים המעופפים", איורים: אקסל שפלר, תרגום: רימונה די-נור. הוצאת כנרת, 2017
- "דובי פה ושם", איורים:רבקה קוב, תרגום: רימונה די־נור, הוצאת מודן, 2017
- "דחליל דחלילה חתן וכלה", איורים:אקסל שפלר, תרגום: רימונה די־נור. הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2017[18]
- "חמישה מכוערים", איורים:אקסל שפלר, תרגום: רימונה די־נור. הוצאת כנרת 2018
- "*נחשה בחופשה", איורים: האנה שואו, תירגמו מאנגלית: שהם סמיט ואמנון כץ. הוצאת כנרת, 2019[19]
- "מה עוד ראית, חיפושית?", איורים: לידיה מונקס, תרגום: רימונה די־נור. הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2019[20]
קישורים חיצוניים
- (באנגלית)
ג'וליה דונלדסון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- תמר רותם, עכבר העיר, סוף טוב, לא הכל טוב, באתר הארץ, 1 במרץ 2009 - ריאיון
- האתר הרשמי של "טרופותי", באתר מקמילן ספרי ילדים (באנגלית)
- ריאיון עם ג'וליה דונלדסון, באתר scottishbooktrust.com (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Malcolm Donaldson, 2012
- ^
נטע אחיטוב, טרופותי נענה להנחיות משרד הבריאות, וזה שובה לב, באתר הארץ, 5 באפריל 2020
- ^ Hutt, Patrick (23 ביולי 2005). "Fifteen minutes with Doctor Gruffalo". BMJ Careers. BMJ.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ נורית אסיאג, עכבר העיר, "טרופותי": עיבוד מרגש והומור כובש, באתר הארץ, 6 במרץ 2017
- ^ יעל דר, ברגע האחרון מצליח העכברון לשלוף ממוחו רעיון נפלא, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2005
- ^ יעל דר, אברה קדברה כיף-כיף-כיף, באתר הארץ, 20 במאי 2002
- ^ 7.0 7.1 יעל דר, רוכבים על הצלחות קודמות, באתר הארץ, 25 בינואר 2004
- ^ רותה קופפר, שבלול מחפש שותף לטיול, באתר הארץ, 22 במאי 2006
- ^ יעל דר, "דובי אחד כבר לא לבד" - שן דובי שן, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2008
- ^ 10.0 10.1 דורעם גונט, נתקעה בשלב המראה, באתר הארץ, 7 בדצמבר 2008
- ^ רינת פרימו, היפהפיה המתעוררת, באתר הארץ, 17 בדצמבר 2008
- ^ הדס ליבוביץ' עכבר העיר ת"א, ספרי הילדים הטובים ביותר שיצאו השנה לאור, באתר הארץ, 4 ביוני 2009
- ^ רונית רוקאס, עכבר העיר, המתנה המושלמת: ספרי ילדים חדשים, באתר הארץ, 13 באפריל 2011
- ^ עדנה אברמסון, 'אני הוא עכברוע': איך מספרים לילדים על רוע?, באתר ynet, 18 באפריל 2013
- ^ עדנה אברמסון, חיפושית מנצנצת בחוות החיות, באתר ynet, 28 באוגוסט 2013
- ^ מאיה לוין, "ארנב חרוזים": סיפור על השמחה שבמציאת חבר, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2015
- ^ עופרה רודנר, בלדה לנייר ולמספריים, באתר הארץ, 9 במרץ 2017
- ^ עופרה רודנר, "דחליל דחלילה חתן וכלה": תרגום עברי יבש כמו קש, באתר הארץ, 27 באוקטובר 2017
- ^ דוד רפ, "נחש? לא פולי, את לא שומרת על נחש" (ברור שהיא שמרה), באתר הארץ, 13 במרץ 2019
- ^ רן שפירא, הספרים החדשים של ג'וליה דונלדסון, ויליאם פוקנר ואיאן קרשו, באתר הארץ, 4 בנובמבר 2019
