ג'ון אאוקי

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אמן ריקה.

חנות לואי ויטון בגינזה, טוקיו (2004)

ג'וּן אַאוֹקי (ביפנית: 青木淳; נולד ב-22 באוקטובר 1956 ביוקוהמה) הוא אדריכל ומעצב יפני. אאוקי התפרסם, בין היתר, כאדריכל שתכנן את רוב חנויות רשת האופנה לואי ויטון ביפן ובדרום מזרח אסיה. עבודה בולטת נוספת שלו היא תכנון המוזיאון לאמנות בעיר הצפונית אאומורי.^[1]

אאוקי למד ארכיטקטורה באוניברסיטת טוקיו והחל לעבוד במשרדו של אראטה איסוזאקי. שם עבד, בין היתר, לצידו של האדריכל שיגרו באן. ב-1991 פתח משרד עצמאי.

עבודות בולטות

1995 - גשר דו-מפלסי ותכליתי בעיר ממיהארה שבמחוז קומאמוטו (באי קיושו). פרס קומאמוטו לעיצוב נוף ב-1996.
1996 - בנין מגורים באדווארה. פרס יושיאוקה ב-1997.
1996 - מרכז שחייה בטויוסאקה, ניאיגטה
1997 - מוזיאון אגם פוקושימה בטויוסאקה שבמחוז ניאיגטה. פרס שנתי של המוסד הארכיטקטוני ביפן ב-1999.
1998 - בית ספר יסודי במיטסואה (מחוז נארה).
1999 - חנות לואי ויטון בנגויה. פרס ארכיטקטוני של מחוז אאיצ'י ב-2004.
1999 - בנין משרדים בג'ואטסו (ניאיגטה).
2002 - חנות לואי ויטון בשדרות אומוטסנדו (טוקיו).
2004 - עיצוב מחדש של חזית חנות לואי ויטון בניו יורק. זכה בפרס "חנות השנה" של כתב העת "Visual Merchandising and Store Design" ב-2004.
2004 - בנין מגורים בטוקיו
2005 - עיצוב מחדש של חנות לואי ויטון בהונג קונג.
2006 - בנין משרדים במאאבאשי (מחוז גונמה).
2006 - "הכנסייה הלבנה" כנסייה לחתונות במלון הייאט ריג'נסי באוסקה.^[2]
2006 - המוזיאון לאמנות באאומורי. זוכה התחרות לתכנון המוזיאון.^[3]
2007 - בנין מגורים בטוקיו
2008 - בנין משרדי חברת SIA באאויאמה בטוקיו.^[4]
2013 - גורד שחקים בשאנגחאי.^[5]

סגנון והשקפת עולם

אאוקי טוען כי סגנונו אינו מוכתב על ידי תאוריה, עיקרון או סגנון כלשהם. הוא אומר כי הדור של האדריכלים היפנים שקדם לו פעל ברוח האתוס הלאומי היפני באותן שנים של שיקום ארץ שנהרסה בעקבות מלחמת העולם השנייה. "עתה, כשהמטרה של מודרניזציה של יפן הושגה, הנושא שהאדריכלות ניצבת בפניו אינו יצירת דברים חדשים לחלוטין, אלא, כיצד לראות את המציאות."^[1]

אאוקי מכנה את סגנונו בשם "אדריכלות של שדה פתוח". הוא נזכר בילדותו, בעת ששיחק עם חבריו בשטחים פתוחים שסביב לשכונה בה גדל: "אולי הם היו מיועדים לסוג מסוים של בניה, אבל אז הם נותרו ריקים, כך שעשבים גדלו שם והם הפכו למרחבים מוזנחים. שדות פנויים אלה הפכו לגן משחקים מושלם עבורנו כילדים. תפקידם לא היה קבוע, כך שהם היו לחללים בהם אנשים יכולים לתקשר באופן חופשי. ביצירת מבנים אני רוצה להחיות את המנטליות של "שדות פנויים."^[1]

מבקר האדריכלות, נועם דביר, כתב אודות החנות של לואי ויטון בשדרות אומוטסנדו: "בחנות הזאת התמקד האדריכל בדימוי הקלאסי של מזוודות לואי ויטון הנערמות זו על זו. תחת ידיו נהפכו המזוודות לחללים מגוונים, הקשורים זה לזה באמצעות גרמי מדרגות, בעיצוב שקורא תיגר על הסדר המסורתי בחנות קמעונאית, שבה יש הפרדה בין קומות. במעבר הבלתי-אמצעי מחלל לחלל נפגש הקונה עם קני מידה משתנים וחווה חוויה שונה בכל חלק של החנות."^[6]