ג'ון בייל
 | |
| לידה |
1928 דטרויט, מישיגן, ארצות-הברית |
|---|---|
| פטירה |
16 ביוני 2015 (בגיל 87 בערך) תל אביב-יפו, ישראל |
| תחום יצירה | ציור, הדפס |
ג'ון בייל (1928 - 16 ביוני 2015) היה אמן וצייר ישראלי, יליד ארצות הברית. כיהן כראש המחלקה לאמנות בבצלאל בין השנים 1967 -1977.[1]
ביוגרפיה
בייל נולד בשנת 1928 בדטרויט שבארצות הברית. למד אמנות באוליווט קולג' ובמהלך לימודיו כיהן כראש אגודת הסטודנטים. בשל דעותיו הסוציאליסטיות, ובעקבות הגזענות והמקארתיזם שרווחו בארצות הברית והעדויות שהגיעו ממלחמת העולם השנייה, החליט לעלות לארץ ישראל ולקחת חלק במפעל הקיבוצי. בנושא זה סיפר בראיון:
"אחרי מלחמת העולם השנייה התחילו להגיע הצילומים ממחנות הריכוז. הרגשתי חנוק. הרגשתי שהעולם הנוצרי לא עשה די לעצור את זה (...) רציתי לעשות משהו פוזיטיבי, לתרום לחברה, וידעתי שלא באמריקה.
— עדית פאנק, "ג'וני ווקר", מעריב, תל אביב 15 במאי 1987
בשנת 1951 הגיע לקיבוץ אורים שבנגב. בקיבוץ קיבלו את בייל כאמן וניתן לו זמן ליצירה בנוסף לשאר עבודות המשק. אחרי חמש שנים בקיבוץ עבר לתל אביב, שם פגש את אשתו רינה והקים איתה את משפחתו. במהלך מגוריו בתל אביב עבד בעיצוב המוצר ובהקמת תפאורה לתיאטרון ולימד עיצוב בסיסי וציור במכון לאמנות בבת ים ועיצוב בטכניון.
ב-1965 עבר עם משפחתו לארצות הברית, לימד באוליווט קולג' ולמד לתואר שני באמנות במכון לאמנות בשיקגו. עם חזרתו לארץ ב-1967, שב ללמד בטכניון. בייל עיצב את הבובות והתפאורה לסרט ההנפשה בעל החלומות (1962). ב-1967, בעקבות המלצה של ועדת ייעוץ מטעם אונסק"ו, הוזמן בייל על ידי פרופ' דן הופנר, מנהל "בצלאל", ללמד במוסד ובהמשך להקים ולנהל את המחלקה לאמנות (עד אז היו לימודי האמנות הפלסטית במוסד מסופחים ללימודי הגרפיקה). בשנת 1977 סיים את תפקידו בתור ראש המחלקה לאמנות בבצלאל ולימד שם כמורה מן המניין עד 1994.
בשנים האחרונות צייר בייל בסטודיו שלו בתל אביב ולימד ציור בבית האמנים בתל אביב, תוך דגש על רגישות לצבע.
בייל נפטר ב-16 ביוני 2015 בביתו שבתל אביב ונקבר בקיבוץ עינת.[1]
עבודותו האמנותית
עבודתו האמנותית של ג'ון בייל מתאפיינת בעיקר סביב חקר הצבע וההבעה באמצעות הצבע. במהלך השנים נע בין ציור פיגורטיבי לציור מופשט תוך שימת דגש על קומפוזיציות של צבע. על המעבר מציור פיגורטיבי לציור מופשט סיפר:
- "בקיבוץ אורים לא תמיד מצאתי מה לצייר, אז ניסיתי לצייר בסגנון מופשט. לא אהבתי את מה שיצא ואמרתי לעצמי שאני צריך לקבל את העובדה שאין לי דמיון, זה היה לי קשה מאוד. במהלך ביקורי בירושלים אצל חברים, הייתי יושב ומצייר את הנוף ובפרט יונים שנעו מסביב. עם המעקב בציור אחר היונים, תנועות חופשיות של קו וצורה, החלה להתפתח אצלי אסתטיקה שעזרה לי להתמודד עם הציור המופשט."
ניכר גם פועלו בשילוב האמנות במרחב החברתי-הציבורי: בספריות, בבתי חולים, בפארקים ציבוריים, בבתי מדרש ועוד.
בייל ידוע כאמן המשלב בין גישה פלורליסטית לרעיון ודרך הבעתו ובין הקפדה יתרה על איכות הביצוע והיחס ליצירה האמנותית. לא פעם נלחם במרחב האמנותי על החשיבות של איכות הביצוע והיחס אל יצירה אמנותית כשווה ערך אל חשיבות הרעיון העומד בבסיסה.
ציור
בייל מצייר בעיקר בצבעי אקריליק ובצבעי פנדה. עבודותיו מתאפיינות בקומפוזיציות של צבע שנעות בין פשטות למורכבות. בעיסוק ביחס בין פשטות למורכבות ניתן להבחין הן בציור הבודד והן במכלול העבודה האמנותית, לדוגמה כאשר במקביל לציוריו הצבעוניים השקיע זמן רב בסדרת ציורים שעיקרם שחור-לבן.
בין עבודותיו, עבד על קבוצת ציורים שרובם בצבעי שחור-לבן ובהם הגבול בין פיגורטיביות להפשטה אינו מוחלט. נדמה שלעיתים הסדר בתמונה הוא סדר "אנושי" ולעיתים הסדר הוא בעיקרו אסתטי. על ההפרדה בין הפשטה לפיגורטיביות אמר לא פעם שצייר לא צריך להרגיש שעליו לבחור בין היותו צייר מופשט לצייר פיגורטיבי.
אקריליק על בד
אקריליק על בד
אקריליק על בד
קיר אמנות מקרמיקה בתל השומר
אמנות במרחב הציבורי
בהמשך לתפיסותיו החברתיות של בייל, שאף ליצור קשר רחב בין הציבור לאמנות. במהלך שנות יצירתו תכנן, עיצב וביצע עבודות המשלבות בין תפיסתו האמנותית וארכיטקטורה. בין העבודות הבולטות: 'תוהו ותובנה' - תבליט בספרייה למדעי החברה והמנהל באוניברסיטת תל אביב,[2] שעליו זכה ביחד עם האדריכלים שולמית נדלר, מיכאל נדלר, שמואל ביקסון ומשה גיל בפרס אלחנני לשילוב אמנות בארכיטקטורה; 'עמוד האש' - פסל המשלב מתכת וזכוכית בבניין ארכיון ההסתדרות הציונית בירושלים; וכן עיצוב של אולמות בבתי חולים, במפעלים ובמרחבים ציבוריים אחרים.
ניתן ללמוד על תפיסתו של בייל לגבי היחס בין אמנות לקהל הרחב, בעת שעיצב קיר לבית חולים. מנהל הפרויקט מטעם בית החולים פנה אל בייל ואמר לו שהוא לא בטוח שהשוהים במחלקה יבינו שזו אמנות. בייל השיב ואמר שזה הכי טוב, העבודה צריכה ללוות אותם באופן טבעי ולא להיות 'אמנות'.
עמוד האש
תוהו ותובנה - פרט
פועלו החינוכי
בייל לימד אמנות ועיצוב במכון לאמנות בבת ים ובטכניון. כמו כן לימד אמנות באוליווט קולג' וב-pratt.
בשנת 1967 התבקש ללמד בבצלאל ולהקים בה את המחלקה לאמנות, במקביל להפיכתה ל'אקדמיה לאמנות ועיצוב'. באותה תקופה בבצלאל החל תהליך של עמעום ההפרדה הנחרצת בין תחומים שונים בשדה האמנות, ובמקביל לתהליך זה הנהיג בייל במחלקה אמנות קו פלורליסטי וגייס מורים איכותיים מתחומים שונים, שייצגו גישות שונות. נושאים חשובים עליהם שם דגש בהיותו ראש המחלקה היו חשיבות נושא הרישום בפיתוח חשיבה חזותית וביקורת האמנות. בתחום ביקורת האמנות, בייל האמין בביקורת מנומקת, אך כזו שאינה מתבססת על קריטריונים קבועים אשר העבודה נשפטת לפיהם. במסגרת המחלקה לאמנות הוא הנחיל את הביקורת הקבוצתית, המאפשרת העשרה של הפרספקטיבה של האמן על עבודתו.
באמצע שנות השבעים, התעוררה תסיסה בקרב סגל ההוראה בבצלאל, בעקבות יריבויות תאורטיות ופוליטיות, ובייל החליט להתפטר מתפקיד ראש המחלקה. הוא המשיך ללמד ב'בצלאל' עד 1994 וכמחוות פרידה הוצגה בגלריית בצלאל תערוכה של תלמידיו לצד מורים ויוצרים מוכרים.
כמורה, דגל בייל בהקניית בסיס טכני ובמקביל שבירת קיבעון ודחיית השיפוטיות בתהליך היצירה.
פרסים
- 1963 - פרס קניה - תחרות לעיצוב אנדרטה לזכר פורצי הדרך לירושלים.
- 1965 - פרס דיזנגוף לציור - מוזיאון תל אביב
- 1967 - פרס קניה - תערוכת הדפסים ארצית, אוניברסיטת ניו יורק פוטסדם, ניו יורק.
- 1990 - פרס ע"ש אריה אלחנני לשילוב אמנות בארכיטקטורה.
לקריאה נוספת
- אירית לוין, ג'ון בייל - הומאניסט, הוגה ואמן, מאמר מתוך קטלוג התערוכה "בין קונספט לדימוי", קווים הוצאה לאור, 2009.
- דורית קדר, על תהליך ההאחדה בין דימוי לקונספט, מאמר מתוך קטלוג התערוכה "בין קונספט לדימוי", קווים הוצאה לאור, 2009.
קישורים חיצוניים
- מרד הסטודנטים בבצלאל 1977-1978, מרץ 1998 מקץ 20 שנה, ב"הצופה - הבלוג של רותי דירקטור, 17 באוגוסט 2008
- בצלאל, עבודותיה של ג'ון בייל בבצלאל קטלוג, בצלאל קטלוג
- ראובן פלץ, בסטודיו של ג'ון בייל, באתר Cafe-TheMarker, 9 במאי 2013
- רחל אנגל, צבעיו של ג'ון בייל, מעריב, 13 בספטמבר 1974
- אנג'לה לוויין, John Byle and the Joy of Painting, באתר "Midnight East", 17 בספטמבר 2011 (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 פרופ' ג'ון בייל ז"ל, באתר בצלאל, 17 ביוני 2015
- ^ הקיר האומנותי של הספרייה, באתר הספרייה למדעי החברה, לניהול ולחינוך ע"ש ברנרד-מוס, אוניברסיטת תל אביב
