ג'ון וילקס בות'
 |
ג'ון וילקס בות' (באנגלית: John Wilkes Booth; 10 במאי 1838 - 26 באפריל 1865) היה שחקן תיאטרון אמריקאי, רוצחו של הנשיא אברהם לינקולן ומנהיגו של קשר שמטרתו הייתה לחסל את ראשי הממשל בארצות הברית.
ראשית חייו ומשפחתו
בות' נולד בחווה ב-1838 ליד בל אייר, מרילנד. הוריו, ג'וניוס בות' ומארי אן הולמס (Holmes), היו בריטים שהיגרו לארצות הברית ב-1821. ג'וניוס היה אחד מהשחקנים המפורסמים ביותר בתיאטרון האמריקאי. כשנפטר ב-1852 כתב המשורר האמריקאי וולט ויטמן: "הנה הלך הרומאי הגדול והנאצל מכולם". אחיו של בות', אדווין בות', היה השחקן השייקספירי החשוב ביותר בארצות הברית בסוף המאה ה-19.
תחילת הקריירה כשחקן
באוגוסט 1855, כשהיה בות' בן 17, ערך את הופעת הבכורה שלו כשחקן שכשיחק במחזהו של שייקספיר "ריצ'רד השלישי". ב-1858 היה לחבר קבוע בתיאטרון ריצ'מונד שבווירג'יניה והקריירה שלו החלה להמריא. במקביל הוא החל להיות מוקסם מדרך החיים בדרום, דבר שהשפיע רבות על פעולותיו המאוחרות.
פעילותו החתרנית
ב-1859 הצטרף למיליציה בשם "אפורי ריצ'מונד" רק על מנת להיות נוכח בהוצאתו להורג של ג'ון בראון, מתנגד לעבדות שניסה לעורר מרד עבדים, ולשמור מפני ניסיון בריחה אפשרי. מאוחר יותר כתב ביומנו שהיה נרגש לחזות בצדק נעשה. כשהחלה מלחמת האזרחים, תמך בות' בקונפדרציה. הוא אמר שהבטיח לאמו שלא יצטרף למלחמה כחייל, אך הוא סייע למאמץ המלחמתי בדרכים אחרות.
ב-1862 נעצר בות' בעוון הבעת עמדות אנטי ממשלתיות. ב-9 בנובמבר 1863, הופיע בות' במחזה "לב השיש" בתיאטרון פורד בוושינגטון. בקהל נכח גם הנשיא לינקולן, שישב באותו תא שבו יירצח לאחר מכן. ב-1864 ניצל את מעמדו כשחקן מפורסם, שאיפשר לו לנוע בחופשיות בין הצפון לדרום, כדי להבריח ציוד רפואי לצבא הקונפדרציה.
הקונספירציה לחטיפת לינקולן
באוקטובר 1864 נסע בות' למונטריאול, שם נפגש עם מספר אנשים הקשורים לקונפדרציה, תוכנן של פגישות אלו אינו ברור. בעקבות כך נסע בות' לוושינגטון, כשהוא נושא בחיקו מכתב מטעם אנשי הקונפדרציה המיועד לדוקטור ויליאם קווין. המכתב הוביל לבסוף את בות' להיפגש עם דוקטור סמואל מאד בנובמבר 1864. בות', בעזרתם של דוקטור מאד ואחרים, החל לתכנן מבצע ללכוד את הנשיא לינקולן ולחטוף אותו לריצ'מונד. הם קיוו לאלץ את הממשל האמריקאי לשחרר את אסירי הקונפדרציה בתמורה לשחרורו. תכנון המבצע ארך חמישה חודשים, במהלכם הספיק עוד בות', ב-4 במרץ 1865, לחזות בנאום ההשבעה השני של הנשיא לינקולן, שם שמע אותו מדבר בין השאר על שוויון זכויות לשחורים, דבר שהחריף עוד יותר את שנאתו אליו.
החטיפה הייתה אמורה להתרחש ב-17 במרץ 1865, אך הנשיא לינקולן שינה במפתיע את תוכניותיו לאותו יום, ובכך סוכל הניסיון. יום לאחר הניסיון הכושל, הופיע בות' שוב בתיאטרון פורד במחזה "הבוגד". הייתה זו ההופעה האחרונה בקריירה שלו.
שבועיים לאחר מכן נכנע הדרום באופן סופי. עובדה זו, כמו גם כישלון תוכניתם הקודמת, הביאה את בות' וחבריו להחליט לרצוח את לינקולן וחברים נוספים בממשל האמריקאי.
ההתנקשות
ערך מורחב – רצח אברהם לינקולן
ביום שישי, 14 באפריל 1865, נכח לינקולן בתיאטרון פורד וחזה בקומדיה "בן דודנו האמריקאי". בות' התגנב לתאו של לינקולן, וירה בו בראשו בנוכחות אשתו ושומר הראש שלו. לפני הימלטותו, הספיק בות' להלחם עם שומר הראש של הנשיא ודקר אותו בידו, לאחר מכן קפץ לבמה תוך כדי שהוא שובר את רגלו, וצעק משהו מול הקהל המזועזע. משפטו האחרון בתיאטרון מוטל בספק עד עצם היום הזה, יש טענה שצעק בלטינית: "Sic semper tyrannis" (כך תמיד לרודנים), ויש טענה שצעק "זו נקמת הדרום". אולם, אין ספק שבחסות המהומה שהתפתחה לאחר הירי, הצליח בות׳ להימלט מהמקום. לאחר ההתנקשות, החל בות' במסע בריחה שארך 12 ימים. מיד לאחר ההתנקשות, יצא בות' מהסמטה הצדדית של התיאטרון והחל ברכיבה ממושכת ומהירה שנמשכה 6 שעות. במהלך הדרך נפגש בות' עם דייוויד הרולד שהיה חלק מהמזימה להתנקש בצמרת הנהגת ארצות הברית. השניים עצרו בחווה של אחד מתומכי הקונפידרציה על מנת לאסוף נשק, תחמושת ומעט מזון. מיד לאחר העצירה הראשונה, שארכה לא יותר ממספר דקות, המשיכו לרכב לביתו של דוקטור סמואל מאד (Samuel Mudd), שטיפל ברגלו השבורה. בות' נרדף על ידי כוח צבאי, ותפס מסתור באסם בחווה בווירג'יניה. במהלך פשיטה של הכוחות על האסם הוא הוצת ובות' נמלט בריצה. בעת שנמלט הוא נורה על ידי בוסטון קורבט, אחד ממפקדי הכוח, שחשש כי בות' עומד לפתוח באש, ומת מספר שעות לאחר מכן. משאר ההתנקשויות שתכנן בות', נותר ניסיונו של אחד מחבריו לרצוח את ויליאם סיוארד, מזכיר המדינה של לינקולן. סיוארד נדקר בחזהו אך שרד והמשיך בתפקידו.
קישורים חיצוניים
ערן סבאג, "חיים של אחרים" על ג'ון וילקס בות', 26 באפריל 2011
