בוסטון קורבט

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תומאס פ. "בוסטון" קורבט
לידה 1832
לונדון, אנגליה
נהרג 1894 (בגיל 62 בערך)
הינקלי, מינסוטה (משוערך)
השתייכות צבא ארצות הברית, האיחוד
תקופת הפעילות 1861–1865 (כ־4 שנים)
דרגה סמל
פעולות ומבצעים
מלחמת האזרחים האמריקנית
תפקידים אזרחיים
כובען

תומאס פ. "בוסטון" קורבט (Thomas P. "Boston" Corbett,‏ 1832 - 1894) היה חייל בצבא האיחוד שירה והרג את ג'ון וילקס בות', המתנקש בחייו של נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן. הוא נעלם בשנת 1888, אולם על פי ראיות נסיבתיות מעריכים שהוא נהרג בשריפה בהינקלי, מינסוטה (Great Hinckley Fire) בשנת 1894.

ראשית חייו

קורבט נולד בשנת 1832 בלונדון, אנגליה והיגר ביחד עם משפחתו לעיר ניו יורק בשנת 1839. משפחתו נדדה בין מספר מקומות עד שלבסוף התיישבה בעיר טרוי (Troy) שבמדינת ניו יורק. כבר מגיל צעיר החל קורבט להתמחות במקצוע הכובען, מקצוע שבו הוא החזיק לסירוגין במשך כל חייו.

ככובען נחשף קורבט באופן קבוע לאדים של כספית (Mercury(II) nitrate), כאשר החומר משמש לטיפול בפרוות הכובעים. חשיפה ממושכת לאדי הכספית יכולה לגרום לתופעות של הזיות ופסיכוזות (ידוע בתור "רעידות הכובען" - "Hatter Shakes"). ישנם מספר היסטוריונים שהעלו תאוריה על פיה המצב הנפשי של קורבט לפני ואחרי מלחמת האזרחים נבע כתוצאה מהחשיפה לאדי הכספית.[1][2]

משפחה ולידה מחדש

לאחר פרק זמן מסוים שבו עבד קורבט ככובען בעיר טרוי, שב קורבט לניו יורק סיטי.[3] לאחר מכן הוא נישא, אולם אשתו וילדו מתו במהלך הלידה. בעקבות המוות, עבר קורבט מניו יורק סיטי לבוסטון, בנוסף על כך כתוצאה מהמוות נכנס קורבט לדיכאון והפך לאלכוהוליסט. הוא לא היה מסוגל להחזיק עבודה ונהפך לחסר בית.[1][4] לאחר לילה של שתייה חריפה, הוא התעמת עם מטיף ברחוב ששכנע אותו להצטרף לכנסייה המתודיסטית האפיסקופלית (Methodist Episcopal Church). לאחר הפגישה קורבט חדל לשתות ונהפך למאמין אדוק. כחלק מתהליך האמונה, קורבט עבר טבילה, ושינה את שמו לבוסטון (Boston) על שם העיר בה נהפך למאמין. הוא החל ללכת למפגשים במספר כנסיות בבוסטון שם זכה לכינוי "The Glory to God Man".[3] בניסיון להדמות לאותו האיש קורבט חדל מלהסתפר והחל לגדל שיער ארוך (הוא חויב להסתפר כאשר הצטרף לצבא האיחוד).[5][6]

בשנת 1857 הוא החל לעבוד במפעל כובעים בבוסטון, הוא נחשב לעובד אשר היה בקיא בתחום הכובענות, אולם היה ידוע בכך שהפסיק מעבודתו לעיתים קרובות על מנת לשיר ולהתפלל. נוסף על כך הוא החל לעבוד בתור מטיף ברחוב, דבר שהקנה לו תוך זמן קצר מוניטין של "אקסצנטרי מקומי" ו"דתי פנאטי" בסביבת בוסטון.[1][2]

קריירה צבאית

הצטרפות לצבא האיחוד

סמל "בוסטון" קורבט, צבא האיחוד

באפריל 1861, בתחילת מלחמת האזרחים האמריקנית, הצטרף קורבט כחייל במחלקה השייכת לגדוד ה-12 במיליציה של ניו-יורק (New York Militia). התנהגותו האקסצנטרית של קורבט הכניסה אותו במהירות לצרות. במסגרת התנהגותו הוא נשא איתו ספר תנ"ך כל הזמן, קרא קטעים ממנו בקול רם על בסיס קבוע, ארגן מפגשי תפילה ונקלע לוויכוחים עם הקצינים הממונים עליו.[7] יתר על כן קורבט גינה את קציניו על מה שהוא כינה אלימות נגד כתבי הקודש. בפעם אחת הוא נזף בקולונל באטרפילד (Daniel Butterfield) על ניבולי פה ונשיאת שם האל לשווא. הוא נשלח לבידוד בביתן שמירה לכמה ימים אך גם שם סירב להתנצל על מרדנותו. בשל העובדה שקורבט המשיך בהתנהוגותו וסירב למלא פקודות הוא נשפט על ידי בית דין צבאי, ושוחרר מן הצבא באוגוסט 1863.[8] מאוחר יותר בחודש, קורבט התגייס מחדש כחייל במחלקה L, בגדוד הפרשים ה-16 של ניו יורק (New York Cavalry Regiment). ב-24 ביוני 1864, נתפס קורבט בקולפפר, וירג'יניה על ידי חיילים מצבא הקונפדרציה שהיו תחת פיקודו של הקולונל ג'ון ס' מוסבי. לאחר שנשבה הוא הועבר לכלא אנדרסונוויל, שם הוחזק במשך כחמישה חודשים. הוא שוחרר בנובמבר 1864 כחלק מעסקת חילופי שבויים. לאחר השחרור הוא הועבר אל בית החולים הצבאי באנאפוליס, מרילנד שם הוא טופל עבור צפדינה ותת-תזונה.[7] לאחר שיצא מבית החולים חזר קובט למחלקתו שם קודם לדרגת סמל. כמו כן מאוחר יותר קורבט נתן עדות במהלך משפט התביעה נגד מפקד כלא אנדרסונוויל, קפטן הנרי וירץ.[9][10]

המרדף אחרי ג'ון וילקס בות'

כרזת מבוקש עבור ג'ון וילקס בות', ג'ון סוראט ודייוויד הרולד (1865)

ב-24 באפריל 1865, נשלח הגדוד של קורבט לעצור את ג'ון וילקס בות', אשר התנקש בחייו של הנשיא אברהם לינקולן ב-14 באפריל 1865. ב-26 באפריל הקיף הגדוד של קורבט מבנה של חוות טבק בווירג'יניה, בחווה הסתתרו בות' ושותפו דייוויד הרולד. כתוצאה מכך שהבינו שהם מוקפים, הרולד נכנע אולם בות' סירב להסגיר את עצמו. על מנת לגרום לבות' לצאת החוצה הועלתה החווה באש אולם בות' נשאר בה. במשך כל זמן המעצר קורבט הוצב על יד סדק גדול שהיה בקיר האסם בו התחבא בות'. בראיון שנערך בשנת 1878, קורבט טען שראה את בות' מכוון אליו את רובה הקרבין שלו ובשל כך נאלץ לירות בו על מנת לפגוע על אף שמזכיר המלחמה באותה תקופה, אדווין סטנטון נתן הוראה כך שיש לתפוס את בות' בחיים. הכדור שנורה פגע מאחור בראש של בות' ופצע אותו קשה, בות' מת כשעתיים לאחר הפגיעה.[11]

לוטננט קולונל אברטון קונגר, חשב בתחילה שבות' ירה בעצמו, לאחר שהבין שבות' נפגע על ידי ירייה של בן אדם אחר, שאל קונגר את חייליו מי ירה בבות'. קורבט עצמו הודה מיד שהוא האיש שירה בבות'.[12] כשנשאל מדוע הפר את ההוראה (להביא את בות' למשפט בחיים) השיב קורבט, "השגחה עליונה כיוונה אותי" (במקור: "Providence directed me"). הוא נעצר מייד והובל לתשאול. במהלך התשאול הוסכם שקורבט אכן לא ציית לפקודות, אולם קורבט התעקש שהוא האמין שבות' התכוון לירות בו ושמעשהו היה הגנה עצמית. בציטוט ממהלך תשאולו הוא אמר "... בות' היה הורג אותי אם לא הייתי יורה ראשון, אני חושב שנהגתי נכון."[13] בסוף התשאול פסק סטנטון לטובתו של קורבט ושחרר אותו. לאחר ששוחרר קורבט התקבל על ידי קהל מריע. קורבט התייחס לעובדה לכך שהיריה פגעה בבות' באותו אזור בו פגע הקליע שבות' עצמו ירה לעבר לינקולן, באומרו "איזה א-ל יש לנו... אלוקים נקם את נקמתו של אברהם לינקולן". (במקור "What a God we have...God avenged Abraham Lincoln").[14]

מספר עדי ראייה לירי לעבר בות' סתרו את גרסתו של קורבט לאירועים והטילו ספק בכך שקורבט הוא האחראי לירי לעבר בות'. קצינים שהיו ליד קורבט בעת הירי טענו שהם לא ראו אותו יורה ברובה שלו (הרובה של קורבט מעולם לא נבדק). הם טענו שקורבט טען שהוא האיש שאחראי לירי רק לאחר שקונגר העלה את השאלה מי ירה בבות'. ריצ'רד גארט, שהיה בעל החווה בה נתפס בות', סתר גם הוא את גרסתו של קורבט בדבר הטענה להגנה עצמית, גארט עצמו טען שבות' עצמו לא זז לפני הירי.[15]

על אף העובדה שהיו מספר מבקרים על פעולתו של קורבט, הוא התקבל על ידי רוב הציבור כגיבור. על חלקו בתפיסת בות' קיבל קורבט חלק מן הפרס של ה-100,000 דולר שהוצב על ראשו של בות'. בסה"כ קיבל קורבט 1653.84 דולר (שווה ל-25,000 דולר בשנת 2015).[16]

  • חוות הטבק בה נהרג ג'ון וילקס בות'

    חוות הטבק בה נהרג ג'ון וילקס בות'

  • שלט המסמן כיום את המקום בו נהרג ג'ון וילקס בות'

    שלט המסמן כיום את המקום בו נהרג ג'ון וילקס בות'

  • מסלול הבריחה של בות'

    מסלול הבריחה של בות'

חיים אחרי המלחמה

באוגוסט 1865, לאחר שיחרורו מהצבא, שב קורבט לעבודתו ככובען בברוקלין, בנוסף לעבודתו המשיך קורבט לפקוד באופן קבוע את הכנסייה באזור בו התגורר. מאוחר יותר כאשר עסקי הכובעים באזור בוסטון נחלשו, עבר קורבט לעיירה דאנבורי, קונטיקט. בנוסף לצד הכלכלי, קורבט ראה גם צד דתי במעבר תוך כדי מטרתו להטיף ברחבי המדינה ("Preached in the country rount about"). בשנת 1870 קורבט התמקם מחדש בקמדן, ניו ג'רזי, שם נודע כ-"Methodist lay preacher". התנהגותו הבעייתית של קורבט תרמה לכך שלא הייתה לו את היכולת להחזיק עבודה במקום קבוע לאורך זמן, הוא פוטר באופן סדרתי ממספר מקומות עבודה בשל העובדה שהיה באופן קבוע מפסיק את עבודתו על מנת להתפלל עבור שותפיו לעבודה.[17] מתוך מטרה להרוויח כסף, קורבט ניסה להעביר הרצאות באמצעות פנס קסם על ההתנקשות בבות'. קורבט העביר הרצאות בבתי ספר, קבוצות מפגש של נשים וכדומה. בשל העובדה שהיה בעל התנהגות בלתי יציבה ושנאומיו והרצאותיו היו מבולבלים, הוא מעולם לא נתבקש לחזור ולהעביר הרצאה נוספת במקום בו כבר היה.[17]

ר.ב הובר, אשר התיידד בתקופה מאוחרת יותר עם קורבט, טען שקורבט עצמו האמין ש"אנשים שהיו בדרגים גבוהים בוושינגטון בעת ההתנקשות" ניסו לפגוע בו. הוא האמין שהאנשים הללו פעלו נגדו מכיוון שהוא שלל מהם את האפשרות להעמיד לדין את בות'. כמו כן הוא חשב שהאנשים הללו הם אלו שגרמו לפיטוריו ממספר עבודות שונות.[18] הפרנויה ממנה סבל קורבט, קיבלה חיזוק כאשר הוא קיבל בדואר מכתב שנאה על הריגת ג'ון וילקס בות'. הוא החל לפחד מנקמה ("Booth's Avengers"), והיה משוכנע שישנם ארגונים אשר מתכננים לנקום בו, דבר אשר גרם לו להסתובב עם אקדח כל הזמן. כאשר הפרנויה התגברה, החל קורבט לנופף באקדחו אל עבר כל בן אדם אשר נראה בעיניו חשוד.[19]

בשנת 1875, כאשר הלך למפגש של חיילי האיחוד בקולדויל, אוהיו, נכנס קורבט לעימות עם מספר אנשים בנוגע למותו של ג'ון וילקס בות'. במסגרת העימות הועלתה השאלה האם בות' בכלל נהרג, דבר שעורר את זעמו של קורבט. במסגרת העימות הוא שלף את האקדח תוך מטרה לירות על אחד מהאנשים שהעלו את השאלה, אולם הוא נעצר לפני שהספיק לירות.[18] בשנת 1878, עבר קורבט לקונקורדיה, קנזס,(Concordia, Kansas) שם רכש אדמה והקים לעצמו מקלט (Dugout). הוא המשיך גם שם בעבודתו כמטיף ונהג ללכת לעיתים קרובות למפגשים וכנסים דתיים. (Revival meeting).[20]

אחרית חייו

מצבו של קורבט הלך והדרדר עם השנים. ב–1886 ארגון של יוצאי צבא גילה רחמים על התמהוני הזקן והציע לו משרה של עוזר לשוער בבית המחוקקים של מדינת קנזס בטופיקה. ב-15 בפברואר הוא האמין (כנראה מהתקף פסיכוזה) שהקצינים בבית המחוקקים מפלים אותו, כתוצאה מכך, הוא החל לרדוף אחרי הקצינים תוך כדי שהוא מנופף באקדחו. במהלך האירוע קורבט נעצר ולא נפגע אף אחד. ביום שלאחר מכן, השופט קבע כקורבט אינו שפוי ("מטורף") ושלח אותו למקלט עבור חולי נפש. ב–26 במאי 1888, בשעת ההתעמלות של החוסים, הבחין קורבט בנער שליח הקושר את סוסו בחזית המוסד. הוא התנתק מהקבוצה, קפץ על הסוס ונמלט מהמקום. הוא רכב על גבי סוסו לניאודשה, קנזס,(Neodesha, Kansas) שם הוא שהה למשך זמן קצר אצל ריצ'רד טאצ'ר, אותו הוא הכיר מן התקופה בה שניהם היו שבויי מלחמה. כאשר הוא עזב הוא אמר לטאצ'ר שהוא מתכוון להגיע למקסיקו.[20]

נכון להיום, מעריכים כי קורבט לא הגיע למקסיקו, אלא התיישב במבנה שהוא הקים ביערות בסביבת הינקלי, במזרח מינסוטה. על פי הערכות הוא נהרג בשריפה בהינקלי, מינסוטה (Great Hinckley Fire) ב-1 בספטמבר 1894. על אף שאין הוכחה חד משמעית לכך שהוא בין ההרוגים, השם תומאס קורבט הופיע ברשימת הנעדרים והמתים של השריפה.[21][22]

בשנים שבאו לאחר התאריך המשוער בו נהרג קורבט, מספר אנשים טענו שהם האנשים ש"נקמו את נקמתו של לינקולן". מספר שנים לאחר הפעם האחרונה בה נראה קורבט (בנודסה קנזס), איש מכירות באניד, אוקלהומה, מילא טפסים תוך שהוא משתמש בשם של קורבט וזאת במטרה לקבל הטבות בפנסיה. לאחר חקירה התברר שהבן אדם אינו בוסטון קורבט והוא נשלח לכלא. בספטמבר 1905, נעצר בן אדם נוסף בדאלאס שטען שהוא בוסטון קורבט. כמו במקרה הקודם גם כאן לאחר חקירה התברר שהוא מתחזה והוא נשלח לכלא ומאוחר יותר הועבר לבית חולים עבור חולי נפש.

הנצחה

בשנת 1958, הוקמה אנדרטה לזכר בוסטון קורבט לצד הכביש הראשי בקונקורדיה, קנזס. כמו כן ישנו שלט המסמל היכן היה ביתו בתקופה בה חי בעיירה זו.[23]

בתרבות

בשנת 1962, במסגרת התוכנית "איש החוק" (Lowman), של רשת ABCwestren הוצגה דמות בדיונית המבוססת על קורבט. הדמות עצמה שוחקה על ידי דאבס גריר.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בוסטון קורבט בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 .Jameson, W. C, John Wilkes Booth: Beyond the Grave, Taylor Trade Publishing, 2013, עמ' 128, מסת"ב 1-589-79832-5
  2. ^ 2.0 2.1 Walker, Dale L.; Jakes, John, Legends and Lies: Great Mysteries of the American West, Macmillan, 1998, עמ' 159, מסת"ב 0-312-86848-0
  3. ^ 3.0 3.1 Johnson, Byron Berkeley, Abraham Lincoln and Boston Corbett: With Personal Recollections of Each; John Wilkes Booth and Jefferson Davis, a True Story of Their Capture, B. B. Johnson, 1914, עמ' 45
  4. ^ Walker, Dale L.; Jakes, John, Legends and Lies: Great Mysteries of the American West, Macmillan, 1998, עמ' 160, מסת"ב 0-312-86848-0
  5. ^ Kauffman, Michael W, American Brutus: John Wilkes Booth and the Lincoln Conspiracies, Random House, 2004, עמ' 310, מסת"ב 0-375-50785-X
  6. ^ Johnson, Byron Berkeley, Abraham Lincoln and Boston Corbett: With Personal Recollections of Each; John Wilkes Booth and Jefferson Davis, a True Story of Their Capture, B. B. Johnson, 1914, עמ' 46
  7. ^ 7.0 7.1 Walker, Dale L.; Jakes, John, Legends and Lies: Great Mysteries of the American West, Macmillan, 1998, עמ' 160-161, מסת"ב 0-312-86848-0
  8. ^ Jameson, W. C, John Wilkes Booth: Beyond the Grave, Taylor Trade Publishing, 2013, עמ' 129, מסת"ב 1-589-79832-5
  9. ^ Chamlee, Roy Z.; Chamlee, Roy Z., Jr., Lincoln's Assassins: A Complete Account of Their Capture, Trial, and Punishment, McFarland., 1989, עמ' 289, מסת"ב 0-89950-420-5
  10. ^ Chipman, Norton Parker, The Horrors of Andersonville Rebel Prison: Trial of Henry Wirz, the Andersonville Jailer; Jefferson Davis' Defense of Andersonville Prison Fully Refuted, Bancroft Co, 1891, עמ' 40
  11. ^ Eyewitness to History/Ibis Communications, The Death of John Wilkes Booth, 1865, ‏2015
  12. ^ Jameson, W. C, John Wilkes Booth: Beyond the Grave, Taylor Trade Publishing, 2013, עמ' 135, מסת"ב 1-589-79832-5
  13. ^ Goodrich, Thomas, The Darkest Dawn: Lincoln, Booth, and the Great American Tragedy, Indiana University Press, 2005, עמ' 227, מסת"ב 0-253-11132-3
  14. ^ Goodrich, Thomas, The Darkest Dawn: Lincoln, Booth, and the Great American Tragedy, Indiana University Press, 2005, עמ' 227-228, מסת"ב 0-253-11132-3
  15. ^ .Nottingham, Theodore J, The Curse of Cain: The Untold Story of John Wilkes Booth, Theosis Books, 1997, עמ' 148, מסת"ב 1-580-06021-8
  16. ^ Goodrich, Thomas, The Darkest Dawn: Lincoln, Booth, and the Great American Tragedy, Indiana University Press, 2005, עמ' 291, מסת"ב 0-253-11132-3
  17. ^ 17.0 17.1 Frazier, Robert B, The Strange Fate Of Boston Corbett (עמ' 5), התפרסם ב-3 בינואר 1967, ‏2015
  18. ^ 18.0 18.1 Sparks, Jared; Everett, Edward; Lowell, James Russell; Lodge, Henry Cabot, כרך 149, Making of America Project, The North American Review, University of Northern Iowa, 1889, עמ' 382
  19. ^ Goodrich, Thomas, The Darkest Dawn: Lincoln, Booth, and the Great American Tragedy, Indiana University Press, 2005, עמ' 291, מסת"ב 0-253-11132-3
  20. ^ 20.0 20.1 Johnson, Byron Berkeley, Abraham Lincoln and Boston Corbett: With Personal Recollections of Each; John Wilkes Booth and Jefferson Davis, a True Story of Their Capture, B. B. Johnson, 1914, עמ' 51
  21. ^ Lincoln Herald, Volume 86, Lincoln Memorial University Press., 1984, pp. 152–155
  22. ^ Kubicek, Earl C, "The Case of the Mad Hatter", Lincoln Herald, Volume 83, Lincoln Memorial University Press, 1981, pp. 708–719
  23. ^ He Killed Lincoln's Killer, Then Lived In a Hole
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=בוסטון_קורבט&oldid=1993225"