ג'ורג' וושינגטון ויליאמס
 |
ג'ורג' וושינגטון וויליאמס (באנגלית: George Washington Williams; 16 באוקטובר 1849 – 2 באוגוסט 1891) היה חייל אמריקאי ממלחמת האזרחים, פוליטיקאי, עורך דין עיתונאי וסופר שכתב על ההיסטוריה האפרו-אמריקאית.
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19, ויליאמס התעניין באירופה ובאפריקה. לאחר שהתרשם מפגישתו עם מלך הבלגים לאופולד השני, נסע בשנת 1890 למדינת קונגו החופשית (שהייתה אז תחת שלטון הבלגים) כדי לראות את התפתחותה. המום מההתעללויות והעבדות הנרחבת, האכזרית שהוטלה על הקונגו, כתב מכתב גלוי לליאופולד בשנת 1890 על סבלם של תושבי האזור בידי סוכני המלך. מכתב זה היווה זרז לסערה בינלאומית נגד המשטר המנהל את קונגו, שגרם למיליוני הרוגים.
חייו ועבודתו
.jpg)
וויליאמס נולד חופשי בשנת 1849 בבדפורד ספרינגס, פנסילבניה, לשני אפרו-אמריקאים, תומאס, פועל, ואלן רוז וויליאמס.[1] המדינה ביטלה את העבדות לאחר המהפכה האמריקאית. הוא היה הבכור מבין ארבעה ילדים; אחיו היו ג'ון, תומאס והארי לוסום וויליאמס. לבנים היה חינוך מוגבל. במשך תקופה מסוימת גר ויליאמס ב"בית מקלט", שם למד ספרות, שנחשב אז למקצוע מיומן ובעל יתרון. במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית, וויליאמס ברח כדי להתגייס בגיל 14 לצבא האיחוד בשם בדוי; הוא נלחם במהלך הקרבות האחרונים.[2]
לאחר המלחמה נסע וויליאמס למקסיקו, שם היה בין האמריקנים שהצטרפו לצבא הרפובליקני בפיקודו של הגנרל אספינוזה, ונלחם להפלת הקיסר מקסימיליאן. הוא קודם לדרגת סגן, למד קצת ספרדית וזכה למוניטין של תותחן טוב. הוא שב לארצות הברית באביב 1867.[2]
בארצות הברית המשיך וויליאמס בקריירה הצבאית שלו והתגייס למשך חמש שנים בצבא. הוקצה לחיל הרגלים העשירי, ששירת בטריטוריה האינדיאנית, הוא נפצע בריאות בשנת 1868. וויליאמס אושפז בבית החולים עד לשחרורו באותה שנה.[3][2]
חינוך
לאחר שחזר לחיים האזרחיים, החליט הוותיק הצעיר ללמוד בקולג'. הוא התקבל לאוניברסיטת הווארד, מכללה שחורה היסטורית בוושינגטון הבירה, אך לא נשאר בה זמן רב. בשנת 1870 החל ויליאמס בלימודים במכון התאולוגי ניוטון ליד בוסטון, מסצ'וסטס. בשנת 1874 הפך וויליאמס לאפרו אמריקאי הראשון שסיים את לימודיו בניוטון.[3]
נישואין ומשפחה
הוא פגש את שרה א. סטרט במהלך ביקור בשיקגו בשנת 1873. הם נישאו באביב שלאחר מכן, כשסיים את לימודיו בתאולוגיה בניוטון. נולד להם בן אחד.
קריירה
לאחר סיום הלימודים הוסמך וויליאמס לשר בפטיסטי, שירת ככומר בוושינגטון הבירה. בעודו שם, בתמיכת רבים ממנהיגי תקופתו, כמו פרדריק דאגלס וויליאם לויד גאריסון, ייסד וויליאמס את "קומונר", כתב עת שבועי. וויליאמס פרסם שמונה גליונות.[4]
וויליאמס עבר עם משפחתו לסינסינטי, אוהיו, שם המשיך לשמש כמטיף. בנוסף, למד משפטים אצל אלפונזו טאפט (אביו של הנשיא וויליאם הווארד טאפט) ונבחן כעורך דין ללשכת עורכי הדין.
הוא הפך לאפרו אמריקאי הראשון שנבחר לבית המחוקקים במדינת אוהיו וכיהן כהונה אחת מטעם סינסינטי בשנים 1880–1881. על פי הביוגרף שלו, ההיסטוריון ג'ון הופ פרנקלין, הוא פגע בבוחריו בכך שהציע הצעת חוק ש"איימה למנוע מבני כנסייה מתודיסטית אפריקאית מקומית את הזכות לקבור את מתיהם במה שהופך לפרבר בלעדי" של עיר הנהר. אף על פי שהצעת החוק נקברה בוועדה, וויליאמס לא נבחר מחדש והקריירה הפוליטית הממלכתית שלו הסתיימה בפתאומיות. הוא פנה לעסוק בעריכת דין. פרנקלין ציין את יכולתו של וויליאמס להתמיד ולהרים מאמצים חדשים לאחר שסגר כמה תחומים.[2]
מועמד לתפקיד מדינה
בשבועות האחרונים של ממשלו, הנשיא צ'סטר ארתור מינה את וויליאמס כ"שר התושב והקונסול הכללי" בהאיטי ובסנטו דומינגו בתחילת 1885, אך הוא לא אושר, מכיוון שהוא לא נחשב כשיר. גרובר קליבלנד, הנשיא שנבחר בשנת 1884, מינה את הדמוקרט ג'ון תומפסון לתפקידים אלה זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד בשנת 1885.[5] תומפסון אושר על ידי הסנאט.
בשנת 1887 הוענק לוויליאמס דוקטור לשם כבוד למשפטים על ידי קולג' סימונס מקנטקי, מכללה שחורה היסטורית, שם נאם בטקס הפתיחה.[6]
בשנת 1888 היה תומפסון נציג לוועידת הנציגויות העולמית בלונדון.[7] אף על פי שלא הצליח להיכנס כציר לוועידת הסחר נגד עבדים באפריקה שנערכה בבריסל באביב 1890, הוא עשה סידורים אחרים לביקור בעיר וביבשת.[2]
היסטוריון
ההישג המהותי ביותר של וויליאמס היה כהיסטוריון. הוא כתב היסטוריות פורצות דרך על אפריקאים אמריקאים בארצות הברית: תולדות הגזע השחור באמריקה 1619–1880 פורסם בשנת 1882. הספר נחשב להיסטוריה הכוללת הראשונה של אפרו-אמריקאים, המראה את השתתפותם ותרומתם מהימים הראשונים של המושבות.[2] בנוסף, כתב היסטוריה של כוחות הצבעים של ארצות הברית והשתתפות אפרו-אמריקאית במלחמת האזרחים האמריקאית, היסטוריה של כוחות שחורים במלחמת המרד (1887).
נסיעתו לאירופה ואפריקה
בשנת 1889 ארגן ויליאמס נסיעה לאירופה בכדי לכתוב מאמרים כנציג עיתונות הספרות המזוהה של SS McClure. הוא קיבל ראיון לא רשמי עם מלך הבלגים לאופולד השני, ממנו התרשם בתחילה מאוד. הוא החל להתעניין בנסיעה לקונגו החופשית, שהייתה בשליטת המלך ודן בעניינו בפיתוח. וויליאמס קיבל תמיכה נוספת מממשל הנשיא בנג'מין הריסון ונסע לקונגו בשנת 1890. הוא נחרד ממה שגילה, מכיוון שהמלך הפעיל מיליציה פרטית לאכיפת ייצור גומי על ידי הקונגו. וויליאמס מצא עדויות התומכות בשמועות שנפוצו על התעללות קשה נגד עבדים ובני משפחותיהם, שהביאו למצב של עבדות למשפחות רבות, מום פיזי של עובדים שלא יכלו לעמוד ביעדי הייצור ולשיעור גבוה של מקרי מוות.[2]
מסטנלי פולס כתב וויליאמס "מכתב גלוי למלכותו השלווה לאופולד השני, מלך הבלגים וריבון מדינת קונגו החופשית" ב-18 ביולי 1890.[8] במכתב זה הוא גינה את היחס האכזרי והלא אנושי לקונגולזים בידי אירופאים ואפריקאים המפקחים עליהם למען מדינת קונגו החופשית. הוא הזכיר את התפקיד שמילא הנרי מ. סטנלי, שנשלח לקונגו על ידי המלך, בהונאה והתעללות בקונגולזים המקומיים. וויליאמס הזכיר למלך שהפשעים שבוצעו נעשו כולם בשמו, מה שהופך אותו לאשם כמו העבריינים. הוא פנה לקהילה הבינלאומית בבקשה "להתקשר וליצור ועדה בינלאומית שתחקור את ההאשמות... בשם האנושות...".
המלך ותומכיו ניסו להכפיש את וויליאמס, אך הוא המשיך להתבטא על ההתעללויות במדינת קונגו החופשית, ועזר לייצר פעולות בבלגיה ובקהילה הבינלאומית. בסופו של דבר השתלטה ממשלת בלגיה על הפיקוח על מדינת קונגו החופשית וניסתה לשפר את הטיפול בקונגולזים.
מוות באנגליה
כשנסע חזרה מאפריקה, הוא חלה בקהיר ונסע חזרה ללונדון עם ארוסתו אליס פרייר כשהוא גר בנפרד מאשתו.[1] ויליאמס מת בבלקפול, אנגליה, ב-2 באוגוסט 1891, משחפת וצדרת. הוא קבור בבית העלמין לייטון, בלקפול. בשנת 1975 הונחה מצבה על קברו על ידי היסטוריון אמריקני ותומכים מקומיים, שהנציח את וויליאמס כ"היסטוריון אפרו-אמריקאי".[2]
דמותו הופיעה בסרט "האגדה של טרזן" וגולמה על ידי סמואל ל. ג'קסון.
ביבליוגרפיה
- History of the Negro Race in America From 1619 to 1800 (vol 1) and 1800–1880 (vol 2): Negroes As Slaves, As Soldiers, and As Citizens (1882), full text at Internet Archive
- A History of the Negro Troops in the War of the Rebellion, 1861-1865 (The North's Civil War), 1887, full text at Internet Archive
לקריאה נוספת
- Franklin, John Hope, George Washington Williams: A Biography, Chicago: University of Chicago Press, 1985; Reprint, Durham, N.C.: Duke University Press, 1998. – Video-recorded interview of Franklin about his biography of Williams, October 8, 2008, 49m23s runtime.
קישורים חיצוניים
- "מכתב גלוי למלכותו השלווה ליאופולד השני, מלך הבלגים וריבון מדינת קונגו החופשית", שנת 1890
- ג'ורג' וושינגטון ויליאמס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Jr, Henry Louis Gates; Higginbotham, Evelyn Brooks (2004-04-29). African American Lives (באנגלית). Oxford University Press. pp. 890–892. ISBN 978-0-19-988286-1.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 Berlin, Ira (August 15, 1999), "Soldier, Scholar, Statesman, Trickster" (review of new edition of John Hope Franklin's biography of George Washington Williams), The New York Times. Retrieved October 26, 2018.
- ^ 3.0 3.1 Blight, David (2001). Race and Reunion: The Civil War in American Memory. Cambridge: Belknap Press of Harvard University Press. p. 169. ISBN 9780674417656.
- ^ Chronicling America, Library of Congress.
- ^ Civil Service Reform Association (1885). The Civil Service Record. Boston: Civil Service Reform Association. p. 103.
- ^ [No Headline] Washington Bee (Washington, DC), June 4, 1887, p. 3. Retrieved November 8, 2016.
- ^ Washington, T. Booker, The Story of the Negro: The Rise of the Race from Slavery. New York: Doubleday 1 (1909), pp. 324–325.
- ^ "An Open Letter to His Serene Majesty Leopold II, King of the Belgians and Sovereign of the Independent State of Congo (1890)". Apropos of Africa: Sentiments of American Negro Leaders on Africa From the 1800s to the 1950s. London: Frank Cass and Company Limited. 1969.
