ג'ו קלארק
| קלארק בוועידת המפלגה, 1983 | |||||
| לידה |
5 ביוני 1939 (גיל: 84) היי ריבר, אלברטה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 קנדה | ||||
| מפלגה | שמרנית | ||||
| |||||
ג'ו קלארק (באנגלית: Charles Joseph "Joe" Clark, נולד בהיי ריבר באלברטה ב-5 ביוני 1939) היה ראש ממשלת קנדה מ-4 ביוני 1979 עד ל-3 במרץ 1980.
חייו
בוגר אוניברסיטת אלברטה. בשנת 1972 נבחר לפרלמנט. בשנת 1976 נבחר לראש המפלגה השמרנית-פרוגרסיבית. בשנת 1979 בגיל 39 בלבד נבחר לראשות-הממשלה. היה ראש הממשלה הצעיר ביותר בתולדות קנדה והראשון שנולד במערב המדינה.
קלארק עמד תשעה חודשים בלבד בראש ממשלת מיעוט שלא הצליחה לזכות באמון הפרלמנט לאורך זמן. בבחירות חדשות שנערכו בפברואר 1980 הפסידה המפלגה השמרנית-פרוגרסיבית בראשותו, ומנהיג הליברלים פייר טרודו חזר לשמש בתפקיד ראש-הממשלה. קלארק שימש בתפקיד ראש האופוזיציה עד שנת 1983.
ראש ממשלת קנדה (1979–1980)
ב -4 ביוני 1979, יום לפני יום ההולדת ה -40 שלו, קלארק הושבע כראש הממשלה הצעיר ביותר של קנדה, הגה את הממשלה השמרנית הראשונה מאז התבוסה של ג'ון דיפנבייקר של הבחירות 1963 .
עם ממשלת מיעוט של בית נבחרים, קלארק נאלץ להסתמך על התמיכה של מפלגת האשראי החברתית, עם ששת המושבים שלה, או המפלגה הדמוקרטית החדשה (NDP), עם 26 המושבים שלה. באותה עת אמר מנהיג האופוזיציה, טרודו, כי יאפשר לשמרנים הפרוגרסיביים סיכוי למשול, אם כי הזהיר את ראש הממשלה מפני פירוק פטרו-קנדה, שאינה פופולרית במחוז הבית של קלארק באלברטה.
האשראי החברתי היה מתחת ל -12 המושבים הדרושים למעמד רשמי במפלגה בבית הנבחרים. עם זאת, ששת המושבים היו מספיקים בכדי לתת לממשלתו של קלארק רוב אם הקונסרבטיבים הפרוגרסיביים היו מקימים ממשלת קואליציה עם אשראי חברתי, או אם שתי המפלגות הסכימו אחרת לעבוד יחד. קלארק הצליח לפתות את חבר הפרלמנט הסוציארד ריצ'רד ג'נל לקקוס הממשלתי, אך זה עדיין הותיר את התוריז חמישה מנדטים ברובם. עם זאת, קלארק החליט שהוא ימשול כאילו יש לו רוב, וסירב להעניק למפלגה הקטנה הרשמית של סוקרט מעמד רשמי, להקים קואליציה או לשתף פעולה עם המפלגה בכל דרך שהיא.
קלארק לא הצליח להשיג הרבה תפקידים בגלל מצבה העקשני של ממשלת המיעוט שלו. עם זאת, היסטוריונים זיכו את ממשלת קלארק בכך שהייתה בראש סדר העדיפויות גישה לחקיקת מידע . ממשלת קלארק הציגה את חוק C-15, חוק חופש המידע, שקבע זכות גישה רחבה לרישומי הממשלה, תוכנית מורחבת של פטורים ותהליך סקירה דו-שלבי. החקיקה נדונה בקריאה שנייה בסוף נובמבר 1979 והופנתה לוועדה המתמדת לענייני משפט ומשפט. בתוך ימים ממשלת הקונסרבטיבים המיעוטים לא הייתה מושבתת; החקיקה מתה על נייר ההזמנה. בהמשך בחרה ממשלת טרודו על בסיס חוק הגישה למידע על חוק C-15 של ממשלת קלארק. חוק הגישה למידע קיבל הסכמה מלכותית ביולי 1982 ונכנס לתוקף ביולי 1983. כעת יש לציבור את הזכות החוקית לגישה לרישומי הממשלה בכ -150 מחלקות וסוכנויות פדרליות.
למרות שהבחירות נערכו במאי, הפרלמנט לא חזר לשבת עד אוקטובר, אחת מתקופות ההפסקה הארוכות ביותר בקונפדרציה. מיסי הגז בתקציב חמצו את מערכת היחסים של קלארק עם ראש ממשלת אונטריו ביל דייוויס, למרות ששניהם היו טורי אדום. עוד לפני התקציב, הממשלה נמתחה ביקורת על חוסר הניסיון הנתפס שלה, כגון בטיפולו המחויב הקמפיין שלה כדי להעביר את שגרירות קנדה ב ישראל מ תל האביב ל ירושלים .
בינלאומי, קלארק ייצג את קנדה ביוני 1979 בפסגת ה- G7 החמישית בטוקיו. בהשוואה לקודמו כראש ממשלה, היה על פי הדיווחים קלארק קשר טוב יותר עם נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר, שהתקשר לקלארק לאחל לו בהצלחה בבחירות הקרובות של 1980 .
נפילת הממשלה
במהלך מערכת הבחירות של 1979 הבטיח קלארק להפחית מיסים כדי לעורר את הכלכלה. עם זאת, לאחר תפקידו, הוא הציע תקציב שנועד לרסן את האינפלציה על ידי האטת הפעילות הכלכלית, וכן הציע מס של 4 סנט לליטר (18 סנט לגלון ) על בנזין על מנת להפחית את הגירעון התקציבי. שר האוצר ג'ון קרוסבי קבע את התקציב כ"כאבים לטווח הקצר לרווח ארוך ". אף שקלארק קיווה ששינוי מדיניות זה יעבוד לטובתו, זה דווקא הקנה לו איבה נרחבת כפוליטיקאי שלא יכול היה לעמוד בהבטחותיו, אפילו בתקופה כה קצרה.
סירובו של קלארק לעבוד עם הסוקרים, בשילוב עם מס הבנזין, חזר לרדוף אותו כאשר התקציב התייצב בפני בית הנבחרים בדצמבר 1979. ב-13 בדצמבר הציע מבקר האוצר של ה- NDP, בוב ריי, לשנות משנה להצעת התקציב, בה נאמר כי בית הנבחרים לא אישר את התקציב. הליברלים תמכו בתיקון המשנה של ה- NDP. חמשת חברי הפרלמנט של סוקרד דרשו כי הקצבות מס הגז יוקצו לקוויבק ונמנעו כשקלארק דחה אותם. כתוצאה מכך, שינוי המשנה עבר בשולי 139–133.
קלארק ספג ביקורת על "חוסר יכולתו לעשות מתמטיקה" בכך שלא הצליח לחזות את התוצאה, לא רק בגלל שהיה במצב של מיעוט, אלא גם בגלל ששלושה מחברי קקאו שלו ייעדרו להצבעה התקציבית המכריעה. אחד היה חולה ושניים נתקעו בחו"ל בעסקים רשמיים. לעומת זאת, הליברלים הרכיבו את כל הקוקוס שלהם, למעט אחד, לאירוע.
בחירות 1980
הפסד ההצבעה באי-אמון התקבל בחלקו בברכה על ידי קלארק והטוריות. כשנקראה בחירות חדשות, קלארק ציפה שמפלגתו תוכל להביס את הליברלים הדורליסטים וחסרי המנהיג בקלות, מכיוון שטרודו הודיע על כוונתו לנקוט הצידה והליברלים טרם ערכו ועידת מנהיגות. עם זאת, השמרנים הפרוגרסיביים העריכו שלא כהלכה את ציבור הבוחרים, מכיוון שהם לא הזמינו סקרים מאז אוגוסט. סקר של גאלופ בנובמבר, שפורסם שמונה ימים לפני תקציב ה-11 בדצמבר, דיווח כי הפופולריות שלהם ירדה מ -36% במהלך הקיץ ל -28%, כאשר המפלגה הייתה 19 נקודות מאחורי הליברלים, והעניקה לאחרונים את התמיכה הפופולרית ליזום תנועת אי-האמון. . לאחר נפילת הממשלה, מפלגתו של קלארק נתפסה על הסף כאשר פייר טרודו ביטל במהירות את התפטרותו מההנהגה הליברלית כדי להוביל את מפלגתו לבחירות שלאחר מכן.
התיאורים של קלארק התמודדו תחת הסיסמה "שינוי אמיתי ראוי לסיכוי הוגן", אך ההבטחות השבורות עדיין היו רעות במוחם של הבוחרים. טרודו סחף את הליברלים חזרה לשלטון בבחירות בפברואר 1980 עם 147 מושבים, כנגד 103 לשמרנים הפרוגרסיביים. ביקורתו של דייוויס על מס הגז שימשה במודעות הטלוויזיה של ליברלים באונטריו . התוריז איבדו 19 מושבים באותה פרובינציה, מה שבסופו של דבר הוכיח את ההכרעה במערכה.
ממשלתו של קלארק תמשך תשעה חודשים בסך הכל פחות ביום. כשר האוצר של קלארק, ג'ון קרוסבי, תיאר זאת במפורסם באופן שאינו ניתן לחיקוי: "מספיק זמן להרות, פשוט לא מספיק זמן להעביר."
מינויים של בית המשפט העליון
קלארק בחר את המשפטן הבא שמונה לצדק של בית המשפט העליון של קנדה על ידי המושל הכללי :
- Julien Chouinard מ (24 בספטמבר 1979 - 6 בפברואר 1987)
מערכת היחסים בין טרודו וקלארק
טרודו העיר בזיכרונותיו, שפורסמו בשנת 1993, כי קלארק היה קשה ואגרסיבי בהרבה ממנהיג הטורי בעבר, רוברט סטנפילד, וציין כי התכונות הללו שימשו את קלארק היטב במפלגתו שזכתה בניצחון הבחירות ב -1979. עם זאת, טרודו החמיא גם לקלארק כמנהיג מכובד ובחירה טובה יותר על בריאן מולרוני, שניצח את קלארק בכנס המנהיגות ב -1983. טרודו אמר לחבריו כי התאוריות בחרו באיש הלא נכון. כאשר השתלט מולרוני על מושכותיהם של הקונסרבטיבים הפרוגרסיביים, ליברלים של טרודו תקפו אותם עם הסיסמה "החזירו את ג'ו!", כשהם כיוונו כיצד הטורי החליפו את מנהיגם המוכח בלא ידוע. בניגוד לקלארק, טרודו ומולוני הפכו לאויבים מרים על הסכם אגם מיץ ', למרות שמעולם לא נלחמו בבחירות.
בשעת ההלוויה של טרודו ב 2000, בנו, ראש הממשלה העתידי ג'סטין טרודו גולל סיפור שבו הוא ספר בדיחה על אחת מיריבותיה הראשיות של אביו, ואביו תקן אותו, הרצה לו בחומרה על איך זה היה בסדר להעליב מישהו רק בגלל שהם לא הסכימו ואז הציגו אותו בפני היריבה. בשלב זה בטקס, CBC חתך לדימוי של קלארק עיניים דומעות, בהשתתפות בהלוויה. יש סיבה להאמין להתייחסות זו (יחד עם האזכור שליריבה הייתה בת "בלונדינית יפה", תיאור שניתן להחיל על קתרין) הייתה לקלארק.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ג'ו קלארק |
