ג'יימס ביוקנן דיוק
 | |
| ג'יימס ביוקנן דיוק |
ג'יימס ("באק") ביוקנן דיוק (James ("Buck") Buchanan Duke; 23 בדצמבר 1856 - 10 באוקטובר 1925) היה תעשיין ואיל הון אמריקאי, מייסד ובעלים של חברת הטבק האמריקאית ושל חברות בתחום האנרגיה. כנדבן תרם לפיתוח אוניברסיטת דיוק, אותה קרא על שם אביו.
חברת הטבק האמריקאית
אביו של דיוק היה בעליה של חברת טבק בדרהאם שבצפון קרוליינה. ב-1885 השיג דיוק רישיון שימוש במכונה האוטומטית הראשונה לייצור סיגריות וב--1890 כבר שלט ב-40% משוק הסיגריות בארצות הברית. בהמשך רכש דיוק את מתחרותיו הקטנות והפך למונופול בתחום, באמצעות התאגיד שהקים ועמד בראשו, "חברת הטבק האמריקנית".
בראשית המאה ה-20 ניסה דיוק לחדור ולהשתלט גם על השוק בבריטניה. אולם חברות טבק מקומיות התאגדו כנגדו תוך שהן יוצרו תאגיד בשם "אימפריאל" (בשמו המלא: Imperial Tobacco Company of Great Britain and Ireland, Ltd). חברת אימפריאל ניסתה להשתלט על השוק האמריקאי, דבר שהביא לבסוף להסכם קרטליסטי בין חברת הטבק האמריקנית לאימפריאל. לפי ההסכם חברת הטבק האמריקנית תשלוט ללא תחרות מבריטניה בשוק האמריקני, חברת אימפריאל תשלוט ללא תחרות בשוק האימפריה הבריטית וחברה משותפת, בשם "חברת הטבק הבריטית-אמריקנית" (British American Tobacco p.l.c.) תשווק בשווקים מחוץ לארצות הברית ובריטניה. מותגי החברה כוללים את סיגריות דנהיל (Dunhill), קנט, לאקי סטרייק (Lucky Strike) ופול מול (Pall Mall).
לאחר מלחמת ארצות הברית–ספרד השתלטה חברת הטבק האמריקנית על שדות הטבק של קובה.
דיוק וה"טראסט" (קרטל) נתבעו במספר תביעות על חוקי ההגבלים העסקיים שהגיעו עד בית המשפט העליון של ארצות הברית, שאילץ, ב-1906 את חברת הטבק האמריקנית להתפרק לשלוש חברות, מהן שתיים שרכש דיוק שני עשורים קודם לכן: ליגט ומיירס (Liggett & Myers Tobacco Company ידועה כ-L&M), פ. לורילארד (P. Lorillard Company, יצרנית ניופורט וקנט) וחברת הטבק האמריקנית.
ב-1911 נדרש שוב בית המשפט העליון לפירוק המונופול של דיוק בשוק הטבק והסיגריות. חברת הטבק האמריקנית פוצלה שוב לחברות קטנות יותר ורק חברת הטבק הבריטית-אמריקנית נותרה בשליטתו של דיוק.
מפעלי האנרגיה
החל משנת 1892 היו בבעלות משפחת דיוק בדורהם לא רק שדות טבק אלא גם מפעלי טקסטיל. לצורך אספקת חשמל למפעלים אלה החל דיוק רוכש זיכיונות לשימוש במים מנהר קטאובה (Catawba River) לייצור חשמל. ב-1904 ייסד את חברת קטאובה פאואר, שלאחר שהתרחבה הייתה לדיוק פאואר ודיוק אנרג'י שמטהּ נקבע בעיר שארלוט. רשת אספקת החשמל של החברה התרחבה עוד בחייו של דיוק לצפון ודרום קרוליינה.
נדבנות ומפעלים נוספים
בחג המולד של 1924 הכריז דיוק על הקמת קרן בסך 40 מיליון דולר לטובת הרחבה ופיתוח טריניטי קולג' בדורהם. בתמורה קרא לאוניברסיטה החדשה על שם אביו - אוניברסיטת דיוק. האוניברסיטה חברה באיגוד האוניברסיטאות האמריקניות, המאגד אוניברסיטאות מחקר מובילות. עם מותו הוריש לקרן מחצית מהונו (67 מיליון דולר). בנוסף לאוניברסיטת דיוק מממנת הקרן אוניברסיטאות ומכללות נוספות בצפון קרוליינה (בהן מכללת דוידסון) והקמת כנסיות מתודיסטיות.
מי שירשה את שארית הונו במותו (כ-100 מיליון דולר) הייתה בתו בת ה-12 דוריס. דוריס גדלה בחוות דיוק וכבר מגיל 14 עסקה בטיפוחה. החווה הייתה שטח אדמה ענק (8,000 דונם) של אדמה חקלאית בהילסבורו, ניו ג'רזי, שהוסבה באמצעות מתכננים ממשרדו של מתכנן הנוף פרדריק לו אולמסטד לפארק נופי יוצא דופן, עתיר בנופים מלאכותיים וגנים בוטניים.
לקריאה נוספת
- Robert F. Durden, Bold Entrepreneur: A Life of James B. Duke, Carolina Academic Press, 2003 מסת"ב 978-0890897447
- John Wilber Jenkins, James B. Duke: Master Builder, 2001, מסת"ב 978-0894990595
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ג'יימס ביוקנן דיוק |
- ביוגרפיה באתר ספריית אוניברסיטת דיוק (באנגלית)
- אתר קרן דיוק (באנגלית)
- על חוות דיוק (באנגלית)
שגיאות פרמטריות בתבנית:Find a Grave
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
