חברת הטבק האמריקאית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חברת הטבק האמריקאית
American Tobacco Company
נתונים כלליים
תקופת הפעילות 1890 בדרהאם, צפון קרוליינה – 1994
מוצרים עיקריים סיגריות ומוצרי טבק נוספים

חברת הטבק האמריקאית נוסדה בשנת 1890 על ידי ג'יימס ביוקנן דיוק באמצעות מיזוג בין מספר יצרני טבק אמריקאים ובהם אלן וג'ינטר (אנ') ו-Goodwin & Company (אנ'). החברה הייתה אחת מ-12 החברות המקוריות שנמנו במדד דאו ג'ונס בשנת פתיחתו ב-1896. חברת הטבק האמריקאית שלטה בענף הטבק לאחר רכישתה של חברת לאקי סטרייק, בנוסף לרכישה של מעל ל-200 חברות מתחרות אחרות. ב-1907 ממשלת ארצות הברית פתחה דין הגבלים עסקיים נגד חברת הטבק האמריקאית, ובשנת 1911 חילקה חברה זו למספר חברות טבק אמריקאיות גדולות בעקבות פסק הדין.

חברת הטבק האמריקאית ארגנה את עצמה מחדש בשנת 1969 והקימה חברת החזקות בשם אמריקן ברנדס, בע"מ (אנ'), שהפעילה את חברת הטבק האמריקאית כחברת בת. אמריקן ברנדס רכשה מגוון עסקים מלבד לטבק במהלך שנות השבעים והשמונים, ומכרה את פעילות הטבק שלה כליל ל-Brown & Williamson (אנ') בשנת 1994. לאחר מכן, אמריקן ברנדס שיווקו את עצמם מחדש בשם "Fortune Brands".

היסטורית החברה

מקורות

כניסתו של ג'יימס ביוקנן דיוק לענף הסיגריות התרחשה בשנת 1879, כאשר איל הטבק בחר לעסוק בענף נפרד (ייצור הסיגריות עצמן) ולא להתמודד בתחרות בעסקי הטבק הגולמי נגד המותג בול דרהאם(אנ').[1]

בשנת 1881, שנתיים לאחר ש- W. Duke, Sons & Company נכנסו לעסקי הסיגריות, המציא ג'יימס בונסאק(אנ') את מכונת גלגול הסיגריות. מכונה זו ייצרה למעלה מ -200 סיגריות בכל דקה - בניגוד לארטיזן אשר לקח שעה לייצר את אותה הכמות. בזכות מכונה זו, עלות גלגול הסיגריות פחתה ב -50%. [2] בנוסף, מכונת גלגול הסיגריות חתכה כל סיגריה בדיוק מוחלט, ויצרה אחידות בכל סיגריה שיצאה מקו הייצור. אחידות זו יצרה סטיגמה והתנגדות נפוצה בקרב הציבור צורפה נגד הסיגריות שייצרה, ולאור זאת חברות כגון Allen & Ginter (אנ') דחו את המכונה באופן כמעט מיידי. [3] בשנת 1884, ג'יימס ביוקנן דיוק קבע עסקה עם חברת מכונות גלגול סיגריות "בונסאק" (Bonsack Machine Company). דיוק הסכים לייצר את כל הסיגריות בקו הייצור שלו אך ורק בעזרת שתי מכונות ה"בונסאק" השכירות שלו, ובתמורה חברת מכונות בונסאק הפחיתה את תמלוגיו של דיוק מ 0.30 $ לכל אלף סיגריות, ל 0.20 $ לכל אלף סיגריות. בנוסף, דיוק שכר מכונאי אחד מטיב חברת בונסאק, מה שגרם להפחתה משמעותית בקצב התקלות במכונותיו בהשוואה למתחריו. [4] לפיכך, חוזה חשאי זה הביא ליתרון תחרותי משמעותי על פני מתחריו של דיוק; הוא הצליח להוריד את מחיריו באופן ניכר.

בשנות השמונים של המאה ה-19, בזמן שג'יימס ב. דיוק החל לגלגל את כל הסיגריות במפעליו בעזרת מכונת גלגול הסיגריות, הוא הבחין בכך ששיעורי הצמיחה בענף הסיגריות הולכים ויורדים. ביוזמתו הטמיע פתרון לשלב מספר חברות מתחרות ולייסד את חברת הטבק האמריקאית בהתגבשותה הידועה ביותר: כ-"אחת מחברות ההחזקות הגדולות הראשונות בתולדות ארצות הברית."[5] דיוק יישם את תוכניתו באמצעות הוצאה ניכרת של 800,000 דולר בשנת 1889 על מנת לפרסם את מוצרו ולהוריד את מחיריו, זאת בזמן שחברת ההחזקות שלו הסכימה על הכנסת רווחי נטו של פחות מ -400,000 $. דבר זה אילץ את מתחריו העיקריים להוריד את מחיריהם באופן ניכר, ולבסוף להיכנע ולהצטרף לקונגלומרט של דיוק, אשר בשנה זו נקרא בשמו המהותי: חברת הטבק האמריקאית.[6] [7] חמש חברות הבת המרכיבות את חברת הטבק האמריקאית: W. Duke & Sons, Allen & Ginter, WS Kimball & Company, Kinney Tobacco ו- Goodwin & Company - יחדיו הפיקו 90% מהסיגריות שיוצרו בארצות הברית בשנת 1890. באותה שנה משמעותית זו, הראשונה לחברת הטבק האמריקאית בהתגבשותה הסופית, נרשמה חברת הטבק האמריקאית ב- בורסה לניירות ערך בניו יורק (NYSE) בפעם הראשונה. תוך שני עשורים מיום היווסדה, קלטה חברת הטבק האמריקאית כ -250 חברות בת וייצרה 80% מהסיגריות, הטבק ללעיסה, הטבק הגולמי לעישון וטבק ההרחה שהופק בארצות הברית בעשורות הללו. [8] בעזרת כפייתה על שוק הטבק האמריקאי, חברת הטבק האמריקאית הגדילה את ההון שלה מ -25 מיליון דולר ל -316 מיליון דולר לאורך עשורים אלו.

מונופול הטבק

חברת הטבק האמריקאית במהרה התפרסמה לשמצה בשם "Tobacco Trust" ("מונופול הטבק") עם יום הקמתה. ג'יימס ב. דיוק שלט בשוק הסיגריות עם חברת הטבק האמריקאית, ופעולותיו נגד התחרות החופשית תפסו את תשומת ליבם של המחוקקים בארצות הברית - מדינה עם סלידה היסטורית ממונופולים . [9]

למרות שחברת הטבק האמריקאית התמקדה אך ורק בייצור ומכירה של סיגריות, והשאירה את שרשרת האספקה שלה בידי יזמים עצמאיים - כגון גידול של טבק והפצה קמעונאית - [10] החברה קבעה לחסל חוסר יעילות ואנשי ביניים בשרשרת אספקה זו באמצעות אינטגרציה אנכית.[11] חברת הטבק האמריקאית החלה להרחיב את טווח עסקיה לבריטניה, סין ויפן. החברה בנוסף הקפידה גם על אינטרס בייצור מוצרי טבק אחרים למקרה שהאופנה לסיגריות הנוכחיות בקרב הציבור תתחלף. ההתרחבות הבינלאומית של "מונופול הטבק" בנוסף להשתלטותה על כל ענפי סוגי הטבק בסופו של דבר הפכו את חברת הטבק האמריקאית לפגיעה ביותר לפיקוח ולפירוק על ידי מחוקקי ארצות הברית. [12]

חוק ההגבלים העסקיים של 1890 (Sherman Antitrust Act) הובילו לכך שבשנת 1907 הוגש כתב אישום נגד חברת הטבק האמריקאית.[13] בשנת 1908, כאשר מחלקת המשפטים של ארצות הברית אישרה את כתב האישום והגישה תביעה נגד החברה, 65 חברות ו-29 אנשים הועמדו לדין. בסיומו של משפט זה, בית המשפט העליון הורה לחברה להתפרק בשנת 1911, באותו יום בו הורה סטנדרד אויל להתפרק.

התפרקות החברה

הפירוק התגלה כמורכב. חברת הטבק האמריקאית שילבה מספר ניכר של חברות ותהליכים ייצור קודמים. בהרבה מקרים, מחלקה אחת של החברה ניהלה תהליך חיוני עבור הארגון כולו וייצרה מותגים שהיו בעבר בבעלות מספר חברות אחרות. בתי חרושת הורו להפיק מוצרים ספציפיים ללא התחשבות בבעלות קודמת למיזוג.[14] במהלך שמונה חודשים התמשך משא ומתן לתוכנית הפירוק, למען הבטחת התחרות החופשית לחלוטין בין החברות החדשות.

"מונופול הטבק" היה צריך להתפרק בצורה כזו כך שאף יצרן אחד לא היה בעל מונופול על אף אחד ממוצרי הטבק השונים. היה צריך לקחת בחשבון גם מספר ניכר של משקיעים, אשר החזיקו בניירות ערך בשווי של מיליוני דולרים. דילמה גדולה נוספת התגלתה בתהליך חלוקת סימני המסחר ומותגי חברת הטבק האמריקאית בין החברות שנבעו מפירוקה.[15]

בסופו של משא ומתן זה, נכסי חברת הטבק האמריקאית חולקו בין: חברת הטבק האמריקאית, החברה RJ ריינולדס הקיימת, Liggett & Myers ו- Lorillard . המונופול בסופו של דבר הפך לאוליגופול.[16] התוצאה העיקרית של פירוק "מונופול הטבק" ויצירת חברות אלה, בניגוד למטרה המקורית של פסק הדין, הייתה גידול בפרסום בקרב הטבק כאמצעי משמעותי של תחרות. [17]

היסטוריה אחרונה

שרידים מתקופת "לאקי סטרייק" מציינים את המחוז ההיסטורי של הטבק האמריקאי בדורהאם, צפון קרוליינה. 2008

במקביל לפעולת ההגבלים העסקיים ב-1911 בארצות הברית, חלקה של חברת הטבק האמריקאית בטבק הבריטי אמריקאי (BAT) נמכר. בשנת 1994 רכשה BAT לעיל את חברת אמה לשעבר, חברת הטבק האמריקאית (אם כי חברה זו אורגנה מחדש לאחר פסק הדין בתחילת המאה). זה הכניס את מותגי Lucky Strike ו- Pall Mall לפורטפוליו של BAT כחלק ממגזרה האמריקאי, Brown & Williamson.

חברת הטבק האמריקאית עזבה את דראהם, עיר אשר שימשה כמרכז פעולותיה לאורך רב תולדות חברת הטבק האמריקאית, בסוף שנות השמונים.[18]

שיקום המפעל ופיתוח מחדש

בשנת 2004 נפתח קמפוס הטבק האמריקני (American Tobacco Campus) שננטש בעבר על ידי החברה בדרהאם כקומפּלקס של משרדים, חנויות ומסעדות בלב העיר. שלב 1, שפותח על ידי שידורי הקפיטול (דרהאם) ונפתח מחדש כמחוז ההיסטורי של הטבק האמריקני, כלל בניית מספר בניינים והקמת שני מוסכי חניה חדשים ומפל מים דרך מרכז הקמפוס. שלב 2, המורכב משאר הבניינים והרחבת תכונת המים בקצה הצפוני של האתר, נבנה לאחר 2006. שטחי משרדים רבים ב- ATC משמשים כיום בידי אוניברסיטת דיוק. קמפוס זה היה רשום במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים בשנת 2000 כבית החרושת של חברת הטבק האמריקאית. המחסנים ווטס ויולי הסמוכים (Watts and Yuille Warehouses) היו רשומים בשנת 1984 ומחסן סמית (Smith Warehouse) בשנת 1985.

שביל הטבק האמריקאי, שנקרא על שם החברה, הוא שביל רכבות לשעבר אשר משמש כטיילת רב-שימושית המתחילה מעט דרום לקמפוס הטבק האמריקאי ונמשכת 35 קילומטר לכיוון Chatham ו- Wake Counties, צפון קרוליינה. טיילת זו עוקבת אחר פסי הרכבת (סניף נורפוק הדרומי (לשעבר) סניף דוראם) ששירת בעבר את בתי החרושת של החברה, אך לאחר מכן ננטש כשמפעלים אלו הושבתו.

פרסום ושיווק

בין 1875 לשנות הארבעים של המאה ה-20, חברות סיגריות כללו לרוב כרטיסי סחר אספניים בתוך חבילות הסיגריות שלהם. כרטיסי סיגריות אלו משמשות כתיעוד וכמקורות ראשוניים לעדות התרבות הפופולרית של אר"הב מתחילת המאה 20. עדויות אלו זרות אור על שלל השחקניות, מגווני התלבושות והספורט של התקופה הזאת, וכן מציעות תובנות על הומור פופולרי ונורמות תרבותיות בתקופה זאת.[19]

לקריאה נוספת

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חברת הטבק האמריקאית בוויקישיתוף
  • Sobel, Robert (1974). "James Buchanan Duke: Opportunism Is the Spur". The Entrepreneurs: Explorations Within the American Business Tradition. New York: Weybright & Talley. ISBN 0-679-40064-8.
  • Cox, Reavis (1933). Competition in the American Tobacco Industry, 1911-1932: A Study of the Effects of the Partition of the American Tobacco Company by the United States Supreme Court. New York: Columbia University Press.
  • Murchison, Wallace C. (1948). "Significance of the American Tobacco Company Case". North Carolina Law Review. 26 (2).

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Porter, Patrick G. (1969). Origins of the American Tobacco Company (1 ed.). President and Fellows of Harvard College. p. 63. נבדק ב-16 בנובמבר 2015. {{cite book}}: (עזרה)
  2. ^ Brandt, Allan M. (2006). The Cigarette Century: The Rise, Fall, and Deadly Persistence of the Product that Defined America. New York: Basic Books. pp. 27–28. ISBN 9780465070473.
  3. ^ Brandt, Allan M. (2006). The Cigarette Century: The Rise, Fall, and Deadly Persistence of the Product that Defined America. New York: Basic Books. pp. 28. ISBN 9780465070473.
  4. ^ Brandt, Allan M. (2006). The Cigarette Century: The Rise, Fall, and Deadly Persistence of the Product that Defined America. New York: Basic Books. pp. 29. ISBN 9780465070473.
  5. ^ Porter, Patrick G. (1969). Origins of the American Tobacco Company (1 ed.). President and Fellows of Harvard College. p. 59. נבדק ב-16 בנובמבר 2015. {{cite book}}: (עזרה)
  6. ^ Brandt, Allan M. (2006). The Cigarette Century: The Rise, Fall, and Deadly Persistence of the Product that Defined America. New York: Basic Books. pp. 32–33. ISBN 9780465070473.
  7. ^ Jenkins, John Wilber: James B. Duke: Master Builder, p. 85. George H. Doran Company, 1927.
  8. ^ Brandt, Allan M. (2006). The Cigarette Century: The Rise, Fall, and Deadly Persistence of the Product that Defined America. New York: Basic Books. pp. 34. ISBN 9780465070473.
  9. ^ Brandt, Allan M. (2006). The Cigarette Century: The Rise, Fall, and Deadly Persistence of the Product that Defined America. New York: Basic Books. p. 34. ISBN 9780465070473.
  10. ^ Brandt, Allan M. (2006). The Cigarette Century: The Rise, Fall, and Deadly Persistence of the Product that Defined America. New York: Basic Books. pp. 35. ISBN 9780465070473.
  11. ^ Brandt, Allan M. (2006). The Cigarette Century: The Rise, Fall, and Deadly Persistence of the Product that Defined America. New York: Basic Books. pp. 36. ISBN 9780465070473.
  12. ^ Brandt, Allan M. (2006). The Cigarette Century: The Rise, Fall, and Deadly Persistence of the Product that Defined America. New York: Basic Books. pp. 36–37. ISBN 9780465070473.
  13. ^ Brandt, Allan M. (2006). The Cigarette Century: The Rise, Fall, and Deadly Persistence of the Product that Defined America. New York: Basic Books. pp. 39. ISBN 9780465070473.
  14. ^ Brandt, Allan M. (2006). The Cigarette Century: The Rise, Fall, and Deadly Persistence of the Product that Defined America. New York: Basic Books. pp. 40. ISBN 9780465070473.
  15. ^ Jenkins, John Wilber (1971). James B. Duke, Master Builder. Spartanburg, S.C.: Reprint Co. p. 155. ISBN 9780871520661. נבדק ב-16 בנובמבר 2015. {{cite book}}: (עזרה)
  16. ^ Brandt, Allan M. (2006). The Cigarette Century: The Rise, Fall, and Deadly Persistence of the Product that Defined America. New York: Basic Books. pp. 41. ISBN 9780465070473.
  17. ^ Brandt, Allan M. (2006). The Cigarette Century: The Rise, Fall, and Deadly Persistence of the Product that Defined America. New York: Basic Books. pp. 42. ISBN 9780465070473.
  18. ^ Santiago, Leyla. "Former workers return to American Tobacco after 'remarkable reboot'". WRAL. Capitol Broadcasting Company, Inc. נבדק ב-16 בנובמבר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  19. ^ W. Duke, Sons & Co. Advertising Materials, 1880-1910 on Duke University Digital Library
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=חברת_הטבק_האמריקאית&oldid=1454657"