ג'יי. פי. מורגן
ערך זה עוסק באדם. אם התכוונתם לבנק, ראו שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה.
ג'ון פִּירְפּוֹנְט מורגן (באנגלית: John Pierpont Morgan; 17 באפריל 1837 - 31 במרץ 1913) היה בנקאי מיליארדר אמריקאי אשר שלט בכלכלה האמריקאית בשנים המעצבות שבין תום מלחמת האזרחים האמריקנית לערב מלחמת העולם הראשונה והוביל את מגמת הריכוזיות העסקית במשק האמריקאי. הוא איגד חברות ליצירת תאגידי ענק כמו חברת הרכבות המרכזית של ניו יורק, תאגיד ג'נרל אלקטריק, חברת הפלדה הגדולה בעולם, US Steel, תאגיד התקשורת AT&T, חברת המיכון החקלאי International Harvester ועוד. כל החברות בשליטתו היו בדרגה זו או אחרת של מונופול בתחומן והואשמו בעברות על חוקי הגבלים עסקיים; מימן את הממשל הפדרלי של ארצות הברית; פעל למען הקמת הבנק המרכזי האמריקאי הבנק הפדרלי ולמען הקמת מוסדות תרבות והשכלה. בין היתר היה נשיא מוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק. גם מבקריו החריפים ביותר מציינים כי "תוך כדי בניית הונו, הכניס מורגן הגיון וארגון במשק הארצי וייצב את המערכת"[1].
שנים ראשונות
מורגן נולד בהרטפורד, קונטיקט לבנקאי ג'וניוס ספנסר מורגן (אנ') (מנהלו ומייסדו של בנק .J.S. Morgan & Co), והתחנך במוסדות אפיסקופליים בבוסטון ובקונטיקט, בבית ספר יוקרתי בשווייץ ובאוניברסיטת גטינגן. לפיכך שלט, בנוסף לאנגלית גם בצרפתית וגרמנית. עם סיום לימודיו ערך מסע באירופה ושהה זמן מה בויסבאדן ובלונדון.
בשנת 1857 החל לעבוד בסניף הלונדוני של הבנק של אביו. שנה לאחר מכן חזר לניו יורק, עבד בחברת ההשקעות של אביו והקים, יחד עם אנתוני ג'יי דרקסל (Anthony J. Drexel; 1826–1893) מפילדלפיה את חברת דרקסל, מורגן ושות' (.Drexel, Morgan & Co). בעת מלחמת האזרחים, שכר, כמו רבים מעשירי התקופה (כאנדרו קרנגי וג'ון ד. רוקפלר), את שירותיו של אדם שישרת בצבא במקומו, תמורת $300. הוא רכש רובים עבור צבא האיחוד בעלות של $3.5 ומכר אותם לצבא ב-$22. הוא נשפט עקב טענה שהרובים היו פגומים אך נמצא זכאי[2].
תחומי עיסוק
בנקאות ופיננסים
תחומי העיסוק הראשונים והמרכזיים של מורגן היה המימון והבנקאות. לאחר מותו של דרקסל הקים מורגן את בנק ג'יי. פי. מורגן ושות' שבסיסו היה בניו יורק ובפילדלפיה, עם חברות-בת בפריז ובלונדון. הייתה זו אחת מקבוצות הפיננסים החזקות ביותר בעולם.
לקבוצה היו שייכות שלוש חברות ביטוח אשר השקיעו את כספי הפרמיות של המשקיעים באמצעות חברת ההשקעות ובכך הגדילו את הונן וסיפקו את תזרים המזומנים הנחוץ לביצוע רכישת חברות וליצירת תשלובות התאגידים של מורגן. לואי ברנדייס טבע לשם תיאור שיטה זו את הביטוי "ניהול כספם של אחרים"[3].
מסילות ברזל
לאחר מלחמת האזרחים היו בארצות הברית מספר רב של רשתות מסילות ברזל בידיים פרטיות. בעלי מסילות הברזל החזיקו בשטחי אדמה נרחבים, אותם קיבלו במימון נרחב של הממשל ובזיכיון ממשלתי להקים כל מתקן, כולל ערים. חלק מבעלי מסילות הברזל, שכונו הברונים השודדים היו ספסרים כמו ג'יי קוק שקיבלו קרקעות וזיכיונות בזול מהמדינה ומכרו אותם ברווחים עצומים.
מורגן החליט לרכוש מספר רב של רשתות מסילות ברזל על מנת ליצור ריכוזיות, לייעל את חברות התחבורה שכשלו במתן השירותים לשמם קמו ולאגד מסילות רבות ככל הניתן תחת הנהלה אחת. את רכישתו הראשונה, חברת הרכבות של אולבני, ביצע כבר ב-1869. במהלך השנים גייס הון באירופה למטרת השתלטות על רשתות מסילות ברזל ורכש אותן מידי הספסרים. ב-1885 יצר את חברת הרכבות המרכזית של ניו יורק מאיחוד רשתות החוף המערבי ובפאלו. ב-1888 חיבר את הרשת עד פילדלפיה וב-1889 חיבר את הרשת דרך וירג'יניה המערבית ואוהיו עד שיקגו.
בשנת 1890 ריכז ועידה של ראשי חברות רכבת על מנת לקבוע תעריפי נסיעה והסדרים שונים לריכוז התחום והסדרתו.
ב-1900 שלט מורגן ב-160,000 קילומטר מסילות ברזל, מחצית מהקילומטרז' הארצי[1]. ב-1904 הסתיים תהליך ריכוז השליטה כאשר למעלה מאלף רשתות רכבת אוגדו לשש תשלובות-ענק שהיו כפופות לתאגידיו של מורגן או לאלו של ג'ון ד. רוקפלר[4].
פלדה
בשנת 1900 רכש מורגן מאנדרו קרנגי את חברת הפלדה שלו ואיחד אותה עם מספר חברות אותן רכש בתחום חומרי הגלם ברזל ופחם וההובלה והקים את חברת US Steel. בראש החברה הציב מורגן את צ'ארלס שוואב (Charles M. Schwab) משיקגו. החברה הייתה חברת הפלדה הגדולה בעולם, ואף שלטה בכל שרשרת האספקה והייצור של הפלדה. בכך השיגה החברה מונופול מעשי בתחומי מוצרי הפלדה כגון מסילות ברזל (אשר סיפקו לו פסי רכבת זולים לחברות הרכבת שברשותו, ואיפשרו לו למנוע אותם ממתחריו), גשרי פלדה, ספינות, מסמרי פלדה לגורדי שחקים, כבלי פלדה ועוד. בשנת 1901 הייתה לחברה הראשונה עם מחזור שעבר מיליארד דולר והחזיקה בנתח של שני שלישים משוק הפלדה בארצות הברית. עובדי החברה לא היו מאוגדים. אולם כבר בשנת 1903 עבר שוואב לנהל את החברה המתחרה, בית לחם סטיל ונתח השוק של US Steel החל יורד.
מיכון חקלאי
ב-1902 איגד מורגן מספר חברות מתחרות למיכון חקלאי (בהן מקורמיק, דירינג הרבסטר וחמש חברות נוספות) ויצר את תאגיד המיכון החקלאי הענק "International Harvester" באילינוי. החברה החדשה הייתה מונופול ארצי לייצור ושיווק טרקטורים וקומביינים, בראשית המאה ה-20 ייצרה החברה 85% מהציוד החקלאי בארצות הברית[5].
לאחר יצירת התאגיד, החקלאים, שמחירי התוצרת שלהם היו בירידה מתמדת, לא יכלו עוד ליהנות מתחרות בתחום המיכון החקלאי ונאלצו לשכור ציוד חקלאי בתמורה למשכון תוצרתם העתידית לטובת החברה.
השפעה על כלכלת ארצות הברית
מורגן כיהן כחבר דירקטוריון במונופול התקשורת AT&T אשר שלט בכל הטלפוניה בארצות הברית, בג'נרל אלקטריק וב-46 תאגידים נוספים. ג'ון ד. רוקפלר, שמוקם אחריו ברשימת המשפיעים על הכלכלה האמריקאית, ישב ב-37 דירקטוריונים[5].
ב-1895 עמדו עתודות הזהב של ממשלת ארצות הברית להתדלדל. עקב אימוצו המחמיר של תקן הזהב על ידי הנשיא גרובר קליבלנד, לא היה ניתן להגדיל את היצע הכסף והכלכלה עמדה בפני קריסה. מורגן הקים בוול סטריט סינדיקט לגיוס כספים (בתמורה לאיגרות חוב) לרכישת זהב באירופה עבור האוצר האמריקני. קליבלנד ניצל אמנם, אך מפלגתו, המפלגה הדמוקרטית, הדיחה אותו למעשה לאחר שתומכי רעיונות המפלגה הפופוליסטית שביקשו לבטל את הגיבוי בזהב השתלטו על המפלגה ומינו את ויליאם ג'נינגס ברייאן כמועמד לנשיאות תחתיו.
עקב כך פנו אנשי העסקים העשירים של וול סטריט (חברי אותו סינדיקט) לתמיכה וגיבוי של המפלגה הרפובליקאית ומימנו את מירוצו של ויליאם מקינלי לנשיאות. "קיסר האוליגרכיה החדשה היה בית מורגן", מציינים קוקראן ומילר בספרם "The Age of Enterprise"[6].
בשנת 1907 שוב לקח על עצמו מורגן להציל את כלכלת ארצו. בשנה זו נקלעה כלכלת ארצות הברית למיתון חמור. מורגן ארגן קבוצת בנקאים שהיו מוכנים לערוב להלוואות ולקווי אשראי, על מנת להגן על בנקים קטנים יותר מפני התמוטטות כלכלית שתסחוף את המשק כולו. על מנת להציל את השקעותיו של בנק מור אנד סטנלי, למשל, שהשקיע במניות חברת טנסי פחם וברזל (Tennessee Coal and Iron (TCI)) שעמדה בפני פשיטת רגל, רכש מורגן את מניות החברה (שהתחרתה ב-US Steel שבבעלותו) מהבנק תמורת 30 מיליון דולר. הנשיא תאודור רוזוולט הבטיח חסינות מפני תביעת הגבלים עסקיים לגבי עסקה זו ("הסכם ג'נטלמני בין אנשים הגיוניים"[7]). מהלכיו של מורגן הרגיעו את הפאניקה בציבור ואיפשרו לאוצר לטפל במשבר.
כלקח ממהלך זה יזם הסנטור נלסון אולדריץ' את חוק אולדריץ'-ורילנד ואת הקמת הבנק הפדרלי, הבנק המרכזי של ארצות הברית.
פעילות נוספת
ב-1896 מימן מורגן עבור אדולף אוקס את רכישת העיתון הניו יורק טיימס.
בשנת 1902 יצר מורגן את חברת החזקות הספנות הטרנס-אטלנטית IMM - International Mercantile Marine Company (חברת המסחר הימי הבינלאומי), שריכזה שליטה במספר חברות אמריקאיות ובריטיות. באמצעות חברה זו ביקש מורגן לשלוט בסחר הבינלאומי באוקיינוס האטלנטי. אחת מהחברות הקשורות לתאגיד זה הייתה חברת ספינות הנוסעים קווי "הכוכב הלבן" (White Star Line), שספינת הדגל שלה הייתה הטיטניק. טביעתה של הספינה, שנה לפני מותו של מורגן, היוותה מכה קשה לחברת ההחזקות, שאף בלא נזק זה עמדה בפני פירוק עקב תקנות הגבלים עסקיים וחוקי בריטניה. רק פרוץ מלחמת העולם הראשונה הצילה את החברה מפירוק.
תרבות ואמנות
מורגן היה אספן נלהב של חפצי אמנות, ספרים ואבני חן. רבות מהיצירות שאסף תרם למוזיאון המטרופוליטן לאמנות, שהיה נשיאו ונמנה עם מייסדיו. הוא תרם גם לבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד ולטריניטי קולג' בהרטפורד. בבית ששימש כספרייה פרטית בלב מנהטן (פינת שדרת מדיסון ורחוב 36) פתח מורגן ב-1906 את ספריית ומוזיאון מורגן (The Morgan Library & Museum), ספריית מחקר ובה אוסף כתבים וציורים וספרים נדירים. בשנת 1924 פתח אותה בנו לשירות הציבור.
מורגן היה אספן אבני החן הבכיר בארצות הברית במפנה המאה. האוסף שלו, שאוצרו היה הגמולוג הראשי של טיפאני ושות', הוצג בתערוכה העולמית של פריז (1889) ובתערוכה העולמית של פריז (1900) וזכה בשני פרסים[8]. לאחר מותו נתרמו אוספי אבני החן שלו למוזיאון האמריקאי לתולדות הטבע. על שמו נטבע המורגניט, סוג של מינרל בריל בצבע אדום-ורדרד[9].
מורגן שימש כפטרון לצלם אדוארד קרטיס, הוא מימן ודחף את קרטיס לצילומי ה"אינדיאנים של צפון אמריקה", סדרת צילומים שהתפרסמה ב-20 כרכים וסרט תיעודי בשם In The Land Of The Head Hunters (בארץ ציידי הראשים) שהופק בשנת 1914.
חייו האישיים
ב-1861 נשא מורגן לאשה את אמיליה (מימי) סטורג'ס (1862–1835 ;Amelia (Mimi) Sturges), היא נפטרה כשנה לאחר מכן.
ב-1865 נשא לאשה את פרנסס (פאני) לואיזה טרייסי (1924–1842 ;Frances (Fanny) Louisa Tracy) לזוג נולדו ארבעה ילדים:
- ג'ון פירפונט מורגן הבן (1943–1867 ;John Pierpont Morgan Jr)
- לואיזה פירפונט מורגן (1945–1866 ;Louisa Pierpont Morgan)
- ג'ולייט פירפונט מורגן (1952–1870; Juliet Pierpont Morgan)
- אן מורגן (1952–1873; Anne Morgan)
מחלת עור (rhinophyma) גרמה לו לתופעה של אף מגודל ומעוות, תופעה שהטרידה אותו כל ימיו. בשל כך סירב להצטלם אלא בתנאים שהכתיב ולאחר אישור שלו להפצת הצילום.
בשנת 1878 היה ביתו הבית הפרטי הראשון בניו יורק שהואר בתאורת חשמל, זאת בשל העובדה שמימן את חברתו של תומאס אלווה אדיסון.
מותו
מורגן נפטר בשנתו במלון גרנד הוטל ברומא שעה שהיה במסע באירופה. בשעה שמסע הלוויה שלו עבר בניו יורק, הופסק המסחר בבורסה לניירות ערך בניו יורק למשך שעתיים. גופתו נטמנה בבית הקברות "Cedar Hill" בהרטפורד, קונטיקט.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ג'יי. פי. מורגן |
- ביוגרפיה באתר "אנשי קונטיקט" (באנגלית)
- ביוגרפיה באתר "השראה פיננסית" (באנגלית)
- ביוגרפיה באתר "החוויה האמריקאית" (באנגלית)
- אתר הספרייה ומוזיאון של מורגן (באנגלית)
- ג'יי. פי. מורגן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- ג'יי. פי. מורגן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 הווארד זין, היסטוריה עממית של ארצות הברית, הוצאת בבל, 2007, עמוד 343
- ^ הווארד זין, היסטוריה עממית של ארצות הברית, הוצאת בבל, 2007, עמוד 342
- ^ ראו Brandeis, Louis D. Other People's Money and How the Bankers Use It. Ed. Melvin I. Urofsky. (1995). מסת"ב 0-312-10314-X - גרסה אלקטרונית של הספר, פרק שני - HOW THE COMBINERS COMBINE
- ^ הווארד זין, היסטוריה עממית של ארצות הברית, הוצאת בבל, 2007, עמוד 432
- ^ 5.0 5.1 הווארד זין, היסטוריה עממית של ארצות הברית, הוצאת בבל, 2007, עמוד 345
- ^ Thomas Childs Cochran, William Miller, The age of enterprise: a social history of industrial America, Harper & Row 1961 עמוד 194
- ^ הווארד זין, היסטוריה עממית של ארצות הברית, הוצאת בבל, 2007, עמוד 469 מצטט את Wiebe, Robert H, The search for order, 1877 - 1920, NY 1966
- ^ Morgan and his gem collection, In George Frederick Kunz: Gems and Precious Stones of North America, New York, 1890
- ^ כתבה בניו יורק טיימס
