ג'ינה מילר
| השכלה | אוניברסיטת לונדון |
|---|---|
| עיסוק | מנהלת השקעות |
| בן זוג | אלן מילר |
ג'ינה נדירה מילר (באנגלית: Gina Nadira Miller; נולדה ב-19 באפריל 1965) היא אשת עסקים, מנהלת השקעות ופעילה פוליטית גיאנית-בריטית שמוכרת בעיקר כיוון שזכתה בשתי עתירות לבית המשפט העליון של הממלכה המאוחדת נגד גורמים בממשלת בריטניה במהלך פרישת הממלכה המאוחדת מהאיחוד האירופי.[1] בעתירה הראשונה, שהחלטה בעניינה נמסרה ב-24 בינואר 2017 ואשר נקראת באופן לא רשמי על שמה "תיק מילר", בית המשפט קיבל את עמדתה, שממשלת בריטניה לא יכולה לפתוח באופן פורמלי בהליך הפרישה מהאיחוד, כנדרש לפי סעיף 50 באמנת ליסבון, ללא אישור הפרלמנט. בהחלטה השנייה, שנמסרה ב-24 בספטמבר 2019, בית המשפט קיבל את העמדה של מילר שראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון פעל בניגוד לחוק כשיעץ למלכה להשבית את הפרלמנט למשך חמישה שבועות לפני תאריך היעד ליציאה מהאיחוד, וקבע שהפרלמנט יכול לשוב לעבודתו.
מילר ייסדה ב-2009 קרן פילנתרופית בשם "אמיתי והוגן" (True and Fair) וב-2012 הובילה קמפיין באותו שם, שמטרתו למנוע שחיתות ולהגביר שקיפות במגזר הפיננסי בבריטניה. ב-2017 היא נבחרה על ידי פאוורליסט לאישה החזקה ביותר בבריטניה ממוצא אפריקני או אפריקני-קריבי.[2]
ביוגרפיה
נולדה בשם ג'ינה נדירה סינג (Singh) בגיאנה הבריטית למשפחה ממוצא הודי. אביה, דודונת סינג היה משפטן שכיהן בשנים 2001–2009 כיועץ המשפטי לממשלת גיאנה. שנה לאחר שנולדה גיאנה הפכה למדינה עצמאית. בגיל 10 הוריה שלחו אותה ללימודים בבית ספר פרטי באיסטבורן שבאנגליה. כשהייתה בת 14 ממשלת גיאנה הטילה מגבלות על תנועות הון מהמדינה, והיא נאלצה לעבוד בבית מלון כדי לממן את לימודיה.[3]
מילר החלה ללמוד משפטים באוניברסיטת מזרח לונדון, אך פרשה מהלימודים לפני שסיימה את התואר. לאחר מכן היא למדה שיווק וקיבלה תואר שני בניהול כוח אדם מאוניברסיטת לונדון.[4]
ב-1987 היא פתחה את העסק הפרטי הראשון שלה. בתחילת שנות ה-90 הקימה חברה לייעוץ שיווקי-פיננסי בלונדון. ב-1996 הקימה סוכנות לשיווק בתחום הפיננסים. בעוד שלאחר גירושיה הראשונים מילר הייתה אם חד הורית שהתקשתה כלכלית, נישואיה השלישיים לאלן מילר, שהסאן הבריטי העריך את הונו בכ-40 מיליון ליש"ט, הפכו אותה לבעלת אמצעים.[5] יחד איתו היא הקימה ב-2009 חברת השקעות פרטית, SCm Direct. באותה שנה הקימה קרן פילנתרופית בשם Miller Philanthropy, שמאוחר יותר מותגה מחדש כ-True and Fair Foundation.[6] מטרתה המוצהרת של הקרן הייתה לתווך בין תורמים לבין ארגונים שפועלים בנושאים של חברה וסביבה ולאפשר להם לתת כספים בצורה יעילה.[7]
ב-2012 יזמה יחד עם אלן מילר את הקמפיין "True and Fair" (בתרגום מילולי, "אמיתי והוגן") שמטרתו להגביל את האפשרות של שחיתות פיננסית ולהגביר פיקוח ושקיפות בנוגע לקרנות פנסיה וקרנות הון. לטענתה, הקמפיין הרגיז רבים בסיטי של לונדון, ובעקבותיו הודבק לה הכינוי "האלמנה השחורה".[8]
עתירה ראשונה לבית המשפט
בעקבות משאל העם ב-23 ביוני 2016, שבו 51.9% מהמצביעים תמכו בפרישה מהאיחוד האירופי, הממשלה הבריטית הכריזה שבכוונתה להודיע למועצת האיחוד האירופי באופן רשמי על כוונתה לפרוש, כדרוש בסעיף 50 של אמנת ליסבון. הממשלה טענה שפעולה זו היא בסמכותה כרשות המבצעת, ואינה דורשת את אישור הפרלמנט או התייעצות עם הפרלמנט. מילר פנתה באופן פרטי למשרד עורכי דין לונדוני כדי לעתור נגד מזכיר המדינה ליציאה מן האיחוד האירופי ולהכריח את הממשלה לבקש את אישור הפרלמנט לפני הפעלה של סעיף 50.
הערכאה הראשונה שדנה בנושא היא בית המשפט הגבוה לצדק בלונדון. מילר טענה באמצעות עורכי דינה שהממשלה חייבת להשיג את אישור הפרלמנט, כיוון שמשמעות ההפעלה של סעיף 50 היא התחייבות של הממשלה לביטול שורה של החלטות פרלמנט ושל זכויות שמוקנות לאזרחים בריטיים מכוח חברות המדינה באיחוד. לטענתה, מבלי לקבל אישור מפורש מהפרלמנט, לממשלה אין זכות להתחייב לביטול חוקים וזכויות שקיבלו את אישור הפרלמנט. הממשלה טענה מנגד שהפרלמנט היה מודע לפרוצדורה המצוינת בסעיף 50 כשאמנת ליסבון אושרה בפרלמנט. בית המשפט הגבוה שמע טיעונים לגבי העתירה באוקטובר 2016 וב-3 בנובמבר פסק לטובת מילר ונגד הממשלה. ב-7 בנובמבר בית המשפט הוציא צו לפיו הזכויות המוקנות למזכיר המדינה תחת הכתר הבריטי לא מקנות לו את הכוח להודיע באופן רשמי, בהתאם לסעיף 50 של אמנת האיחוד האירופי, על פרישת הממלכה המאוחדת מהאיחוד האירופי.
בעקבות החלטת בית המשפט הגבוה, ערערה הממשלה לבית המשפט העליון. בית המשפט דן בערעור בתחילת דצמבר 2016. זו הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה של הממלכה המאוחדת שהרכב השופטים כלל את כל השופטים המכהנים בבית המשפט העליון. בית המשפט החליט ברוב של 8 תומכים מול 3 מתנגדים שעל הערעור להידחות והחלטת בית המשפט הגבוה עומדת בעינה.[9]
בתגובה לפסיקה, בית הנבחרים הבריטי הצביע ברוב גדול של 494 תומכי מול 122 מתנגדים בעד הצעת חוק שמסמיכה את ראש ממשלת בריטניה למסור באופן רשמי למועצת האיחוד האירופי את ההחלטה להתחיל בתהליך פרישה של בריטניה מהאיחוד האירופי. בית הלורדים הצביע גם כן בעד החוק והמלכה חתמה עליו. כיוון שלממשלתה של תרזה מיי לא הייתה בעיה להשיג תמיכה בפרלמנט, לא הייתה להחלטה השפעה מעשית על הליך הפרישה, אך פרשנים משפטיים טענו שלהחלטה יש השפעה עקרונית וחוקתית על יחסי הרשות המבצעת והפרלמנט בבריטניה.
בעקבות החלטות בתי המשפט מילר זכתה לתגובות רבות ברשתות החברתיות ובתקשורת, ביניהן גם גילויי תמיכה וגם ביקורת. שני אזרחים בריטיים נעצרו בחשד לאיום על חייה של מילר. אחד מהם שוחרר ולא הוגשו כנגדו אישומים. השני, רודרי פיליפס, הוויקונט הרביעי של סנט דייוויס, נשפט ונשלח ל-12 שבועות בכלא, לאחר שהציע 5,000 לירות שטרלינג "למי שידרוס 'בטעות' את המהגרת הארורה".[10] לפחות שמונה אנשים אחרים קיבלו מהמשטרה מכתב הפסקת פעילות לצמיתות בעקבות איומים או תקשורת עוינת עם מילר. בעקבות האירועים מילר התקינה אמצעי אבטחה בביתה ושכרה שומרי ראש.
עתירה שנייה לבית המשפט
בוריס ג'ונסון הודיע ב-28 באוגוסט 2019 שיבקש מהמלכה להשעות (prorogue) את הפרלמנט עד ה-14 באוקטובר. המלכה פעלה כמקובל לפי עצת ראש הממשלה. ההחלטה של ג'ונסון התפרשה כניסיון להצר את מרחב התמרון של הפרלמנט לקראת ה-31 באוקטובר, תאריך היעד לפרישת הממלכה מהאיחוד האירופי.[11]
בתגובה לפעולה של ג'ונסון הוגשו מספר עתירות לבתי משפט בבריטניה. מילר הגישה את עתירתה לבית המשפט הגבוה לצדק של אנגלייה וויילס בלונדון. עתירתה נדחתה בטענה שהסוגיה אינה שפיטה ואינה בסמכותו של בית המשפט, אך ניתנה למילר האפשרות לערער על ההחלטה לבית המשפט העליון.[12] מנגד, בפנייה של עותרים אחרים לבית המשפט הגבוה לצדק של סקוטלנד החליט בית המשפט שהסוגיה שפיטה וההשעייה של הפרלמנט אינה חוקית.[13] מילר הגישה לבית המשפט העליון ערעור על החלטת בית המשפט האנגלי בעתירתה, ואילו הממשלה ערערה על החלטת בית המשפט הסקוטי.[14]
בהחלטה[15] שפרסם ב-24 בספטמבר בית המשפט העליון קיבל את הערעור של מילר ודחה את ערעור המדינה. אחד עשר השופטים שישבו על כס המשפט קיבלו פה אחד את ההחלטה. השופטים קבעו שהסוגיה שפיטה וההשעיה של הפרלמנט על ידי ג'ונסון אינה חוקית, כיוון שיכולה לה השפעה קיצונית על יסודות הדמוקרטיה בבריטניה וכיוון שג'ונסון לא סיפק הצדקה סבירה למהלך.[16][17][18]
באוקטובר 2019 פורסם שמשטרת המטרופולין של לונדון חוקרת עמוד באתר מימון ההמונים GoFundMe, שלכאורה ניסה לגייס 10,000 ליש"ט כדי להתנקש במילר. העמוד לא הצליח לגייס כסף לפני שהורד מהאתר.[19]
קישורים חיצוניים
- טורים של מילר באתר הגרדיאן (באנגלית)
- הגרדיאן, הכירו את ג'ינה מילר - מנהלת ההשקעות שיצאה לעצור את תרזה מיי והברקזיט, באתר TheMarker, 14 באוטובר 2016
- שירות כלכליסט, מנהלת ההשקעות שתקעה את הברקזיט מסעירה את בריטניה, באתר כלכליסט, 6 בנובמבר 2016
הערות שוליים
- ^ Haroon Siddique, Gina Miller: the woman who took on the UK government and won – twice, באתר הגרדיאן, September 24, 2019.
- ^ Haroon Siddique, Brexit campaigner Gina Miller named UK’s most influential black person, באתר הגרדיאן, October 24, 2017.
- ^ Gina Miller, As a 14-year-old chambermaid apart from my family, I had to grow up fast, באתר הגרדיאן, August 2, 2019.
- ^ Susannah Butter, Brexit legal challenge: Gina Miller argues 'defending democracy is the best way to spend my money', The Evening Standard, November 4, 2016.
- ^ The Sun, Who is Gina Miller and what has she said about the Supreme Court decision?, September 24, 2019.
- ^ BBC News, Gina Miller: Who is campaigner behind Brexit court cases?, September 24, 2019.
- ^ True and Fair Foundation Website, "services: smart giving", archived from the original on December 20, 2016.
- ^ Alice Ross, Gina Miller on her Brexit legal challenge: 'This had to be done', באתר הגרדיאן, November 4, 2016.
- ^ משה גולן, מכה לתרזה מיי: הממשלה חייבת אישור הפרלמנט לברקזיט, באתר גלובס, 24 בינואר 2017
- ^ Kevin Rawlinson, Viscount jailed for offering money for killing of Gina Miller, באתר הגרדיאן, July 13, 2017.
- ^
ג'ונסון ישבית את הפרלמנט כדי למנוע ממחוקקים להתנגד לברקזיט ללא הסכם, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2019
- ^ Owen Bowcott, English judges explain decision to reject prorogation challenge, באתר הגרדיאן, September 11, 2019.
- ^ Mure Dickie, Jane Croft and James Blitz, Scotland’s highest court rules prorogation of UK parliament unlawful, The Financial Times, September 11,2019.
- ^ Max Colchester, The Fund Manager Blocking Johnson’s Brexit Sprint, Wall Street Journal, September 24, 2019.
- ^ The Supreme Court of the United Kingdom, Judgment: R (on the application of Miller) (Appellant) v The Prime Minister (Respondent) Cherry and others (Respondents) v Advocate General for Scotland (Appellant) (Scotland), September 24 2019.
- ^ Owen Bowcott, Boris Johnson's suspension of parliament unlawful, supreme court rules, באתר הגרדיאן, September 24, 2019.
- ^ רויטרס, בית המשפט העליון בבריטניה: השעיית הפרלמנט על ידי ג'ונסון לא היתה חוקית ולכן מבוטלת, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2019.
- ^ יניב חלילי, קיבל ברקס, באתר "ידיעות אחרונות", 25 בספטמבר 2019
- ^ PA Media, Police investigating 'Kill Gina Miller' crowdfunding page, באתר הגרדיאן, October 27,2019
