ג'יני (ילדת פרא)
ג'יני (Genie, נולדה ב-18 באפריל 1957) הוא הכינוי שניתן לילדת פרא שגדלה בבידוד, והתגלתה ב-4 בנובמבר 1970 בגיל 13 על ידי הרשויות בעיירה ארקדיה שבקליפורניה. שמה האמיתי הוא סוזן וילי (Susan Wiley).
הבידוד
ג'יני בילתה את 13 שנותיה הראשונות נעולה בחדר השינה שלה, ללא כל קיום מגע עם הסביבה שמחוץ לביתה ומחוץ לחדר בפרט. הוריה היו בעלי הפרעה נפשית, כאשר זו של אביה של ג'יני חמורה יותר. הם כלאו אותה בחדרה הקטן, והאב לא הרשה לשאר בני המשפחה לשוחח עמה או ליצור איתה כל קשר. בלילות היא אמנם ישנה בתוך לול לפעוטות (שבעצמו משמש כמיטה לתינוקות), אך שם המשיכה לסבול התעללות. פיה נסתם באופן מלאכותי על ידי נייר דבק, כדי שלא תוציא הגה ותיחנק למוות. כאשר הייתה מוציאה הגה, נהג אביה להבעיתה על ידי נהימות ונביחות-כלב, ובשל כך היא הפכה לאילמת כמעט לחלוטין, והצליחה לומר רק מילים מעטות, מאיימות (קללות למיניהן) ובסיסיות בלבד.
הגילוי של ג'יני
ב-4 בנובמבר 1970 הגיעה ג'יני יחד עם אמה, שסבלה מקטרקט והייתה עיוורת למחצה, למשרד הרווחה בעיר טמפל סיטי שבקליפורניה. האם סיפרה לעובדת הסוציאלית שקיבלה את פני שתיהן, שבעלה חולה הנפש נמצא בבית ומשתולל והן בורחות מפניו כל פעם מחדש. היא ביקשה עבורה סיוע בשל מחלתה.
בשל מראה החיצוני, ג'יני עוררה את חשדה של העובדת הסוציאלית. היא הייתה משוכנעת שהיא בת שש או שבע, ובשל התנהגותה המשונה חשבה שג'יני סובלת מאוטיזם, אך אמה סיפרה לה שגילה האמיתי הוא 13 שנים. העובדת המזועזעת מהמראות קראה לאחראי עליה, שהזעיק את המשטרה במהרה.
ג'יני נלקחה לטיפול בבית חולים לילדים בלוס אנג'לס. הוריה, במיוחד האב, הואשמו בהתעללות בילדים, בעוד שהאם טענה שהיא בעצמה הייתה קרבן להתעללות מצד בעלה. זמן קצר לאחר שנודע לאביה אודות חשיפת המקרה הוא התאבד. אמה נפטרה ב-2003, בנסיבות טבעיות, בגיל 87.
ההתפתחות
ג'יני נראתה מבחינה חיצונית קטנה לגילה, והתנהגה כבעלת פיגור שכלי. היא פיתחה הליכה מרושלת מאד ולא יציבה כזו של ארנב. כדי לשמור על יציבות בעת ההליכה, היא שמרה על ידיים בקדמת הגוף. כמו כן, ג'יני נהגה לרחרח דברים שנקרו בדרכה ופלטה לעיתים תכופות את הרוק שלה, כאילו הייתה תינוקת בת יומה.
עם הזמן, ההתעניינות במקרה של ג'יני הוסיפה לגדול, והיא הפכה למוקד עניין לפסיכולוגים. עד היום ג'יני לא הצליחה ללמוד מילים חדשות ולא להרכיב משפטים או לנהל שיחה. בעקבות זאת, נערכו מחקרים בשאלה האם קיים גיל קריטי לרכישת שפה. חוקרי תקשורת ערכו מחקרים בנושא האנטי-חברתיות שאפיינה אותה.
החיים אצל משפחות אומנה
בשל מצבה הנפשי של האם נאלצה ג'יני לעבור לגור בבית של משפחת אומנה. המשפחה האומנת הראשונה הייתה משפחתה של ג'ין באטלר, מורתה של ג'יני בבית החולים לילדים. באטלר שמרה על פרטיותה של ג'יני בקנאות, ולא אפשרה לשאר הצוות שטיפל בה לבקרה אלא אם כן היו אלה מקרים דחופים מאוד. שהותה של ג'יני בביתה של באטלר הפכה לזמנית, ולאחר זמן קצר נלקחה ממנה לבית החולים. מניעיה של באטלר להחזקתה של ג'יני בביתה ובבידוד יחסי לא נודעו, צוות המחקר היה מוטרד מבאטלר, וכמה מהמדענים אמרו כי באטלר קבעה בגלוי שהיא מקווה שג'יני תגרום לה להיות מפורסמת. המדען קרטיס הווארד הנסון אף הדגיש כי באטלר הכריזה שוב ושוב שהיא רוצה להיות "אן סאליבן הבאה"[1].
ביתה השני היה ביתו של דייוויד רינגלר, אחד ממטפליה בבית החולים. אשתו מרילין לקחה על עצמה להיות מורתה. במפתיע היא הצליחה ללמד אותה לצייר, לחייך ואפילו לדבר קצת, הן באנגלית והן בשפת הסימנים. בארבע השנים שבהן חייתה בבית משפחת רינגלר הצליחה ג'יני אך בקושי לתאר את שנות ההתעללות שעברה.
ב-1975, ביקשה אמה של ג'יני להמשיך ולטפל בה לאחר שזוכתה מההאשמה של התעללות בילדים. לאחר חודשים ספורים, היא גילתה שהטיפול בג'יני קשה עליה מאוד, זאת עקב כך שהיא לא ידעה כיצד לטפל באנשים כמוה. לכן, העבירה אותה שוב למשפחה אומנת. הייתה זו משפחת האומנה הראשונה מבין שש לפחות שג'יני חייתה איתן. בחלק מהבתים, ג'יני סבלה שוב מהתעללות פיזית, והיא חדלה לדבר מפחד מעונשים. אמה תבעה את צוות המחקר על הזנחתה של ג'יני, אך התיק נסגר.
כיום נמצאת ג'יני במעון חוסים בקליפורניה, שאת מיקומו לא מפרסמים בתקשורת במטרה לשמור על פרטיותה.
סרט
הסרט "ציפור השיר שתקה" (Mockingbird Don't Sing) מבוסס על סיפורה של ג'יני.
קישורים חיצוניים
- ראיון עם אנשים מהצוות שטיפל בג'יני בילדותה (באנגלית)
- סרט דוקומנטרי על המקרה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ "SECRET OF THE WILD CHILD", 04 במרץ 1997 (באנגלית)
