גאוגרפיה ואקלים בקוויבק
קוויבק היא הגדולה בפרובינציות קנדה מבחינת שטחה, ממוקמת במזרח המדינה וגובלת באוקיינוס האטלנטי. בניגוד לגודלה העצום, מתגוררים בה כשמונה מיליון תושבים. יותר מ-90% מהאוכלוסייה מתגוררים באזור מצומצם סביב נהר סנט לורנס בו נמצאת גם הבירה - קוויבק סיטי וגם העיר הגדולה בפרובינציה - מונטריאול.
גאוגרפיה
קוויבק ממוקמת בלב החלק המזרחי של קנדה, ומהווה חלק מרכזי בקנדה. קוויבק משתרעת על שטח של 1,542,056 קמ"ר. היא גדולה פי 77 מישראל, ופי שלושה מצרפת. אוכלוסייתה, המונה כשמונה מיליון תושבים בלבד, מאכלסת אותה בדלילות רבה. בשל גודלה העצום, קיים מגוון בטופוגרפיה שלה מאזור אחד למשנהו. האקלים ברובה תת-ארקטי קיצוני, ורק בדרומה נוטה להיות ממוזג יותר.
גבולותיה
מדרום גובלת קוויבק בפרובינציה אי הנסיך אדוארד ובפרובינציה ניו ברנזוויק. במזרח מפרץ סנט לורנס שהוא המשכו של האוקיינוס האטלנטי. בצפון מזרח היא גובלת בפרובינציית ניופאונדלנד ולברדור. בצפון היא גובלת במפרץ אונגבה ומיצר הדסן, ובגבולה המזרחי הגדול היא גובלת במפרץ הדסן, שלושתם קפואים בחודשי החורף ומהווים אגן קרח נרחב. בדרום ובדרום מזרח היא גובלת בפרובינציית אונטריו.
הידרוגרפיה - משק המים
בקוויבק נמצאות העתודות הגדולות ביותר בעולם של מים מתוקים[1] . עתודות מים אלה מהוות 12% של פני השטח שלה. [2] למעשה, 3% אחוז מהמים המתוקים על כדור הארץ ממוקמים בקוויבק, בעוד אוכלוסייתה מהווה רק כ־0.1% מאוכלוסיית העולם. יש בה יותר מחצי מיליון אגמים,[1] ששלושים מתוכם הם עם שטח גדול מ-250 קמ"ר. 4,500 נהרות[1] נמצאים בחבל קוויבק. חלקם זורמים לאוקיינוס האטלנטי דרך מפרץ סנט לורנס , וחלקם לאוקיינוס הארקטי, דרך מפרץ ג'יימס (James Bay), מפרץ הדסון, ומפרץ אונגגבה (Ungava Bay). מאגר קניאספיקו (Caniapiscau Reservoir) הוא מאגר מים מלאכותי ענק שנוצר על מנת להכיל את המים המשמשים את מיזם מפרץ ג'יימס כדי להפיק חשמל הידרואלקטרי. לעומת זאת, ימת מיסטסיני (Lake Mistassini) היא הימה הטבעית של מים מתוקים הגדולה ביותר בקוויבק.
בנהר סנט לורנס קיימת כמות גדולה של מפרצים טבעיים. באזור הדלתה של הנהר הנשפך לאוקיינוס האטלנטי נמצאות עריה הגדולות של קוויבק, ביניהן מונטריאול וקוויבק סיטי. הגישה של הנהר מהאזור הפנימי הנרחב של צפון אמריקה אל האוקיינוס האטלנטי איפשר הגעה באמצעותו למרחבים גדולים בצפון אמריקה ואיפשר את המחקר הצרפתי של האזור במאה ה-17. במאות ה -17 וה -18. מאז 1959, מספק נתיב המים סנט לורנס, קשר רציף בין האוקיינוס האטלנטי בין הימות הגדולות, ומאפשר הגעה אליהם בדרך הים ומסחר. שפך הנהר של סנט לורנס, צפון-מזרחית לקוויבק סיטי, מהווה מקור תזונה לכמות רבה של לווייתנים, מאחר שהוא מלא בדגה ועופות ים רבים ומגוונים בכמות ניכרת. עשרות נהרות מתנקזים לנהר סנט לורנס לפני השפך לאוקיינוס, מה שהופך את האזור לעשיר באופן מיוחד בדגה, עופות מים וצמחייה, בתקופה שבה מזג האוויר מאפשר זאת.
טופוגרפיה
הנקודה הגבוהה ביותר בקוויבק, בגובה 1,652 מטרים היא הר קוביק (Mount Caubvick). הממוקם על הגבול עם ניופאונדלנד, לברדור, בחלקו הצפוני-מזרחי של המחוז, Torngat ההרים. האזור המאוכלס ביותר בקוויבק הוא שפלת סנט לורנס, בחלקו הצפון מערבי של חבל קוויבק, לאורך חופי נהר סנט לורנס. באזור זה נמצאות הערים מונטריאול וקוויבק סיטי באזור מוגבל בצפון - לוראן הרים ובדרום על ידי Appalachians. זה בעיקר מכסה את השטחים של מרכז-du-קוויבק, Laval, Montérégie ו מונטריאול, האזורים הדרומיים של Capitale-Nationale, Lanaudière, Laurentides, Mauricie וכולל Anticosti האי, Mingan הארכיפלג, ושאר האיים הקטנים של מפרץ סנט לורנס בשפלה יערות ecoregion. נוף שלה הוא נמוך, שטוח, חוץ מבודדים געשי מחשופי ליד מונטריאול נקרא Monteregian הילס, בעבר מכוסה על ידי המים של אגם צ ' אמפליין. את אוקה הגבעות עולים גם מן הפשט. השילוב של עשירים, בקלות לעיבוד קרקעות ובקוויבק יחסית, האקלים החם הופך את העמק הפורה ביותר באזור חקלאי של מחוז קוויבק. יערות מעורבים לספק ביותר של קנדה אביב סירופ מייפל היבול. החלק הכפרי של הנוף מחולק מלבני צר נרחבים של ארץ שמשתרעים מן הנהר תאריך חזרה הסדר בדפוסים המאה ה-17, צרפת החדשה.
אקלים
.jpg)
ברוב שטחה של קוויבק יש אקלים תת-ארקטי. החורף ארוך, קר ומושלג. הקיץ חמים אך קצר מאוד, כחודשיים. כמות המשקעים גבוהה. באזורים הצפוניים ביותר של קוויבק יש אקלים ארקטי, עם חורפים בעלי קור קיצוני, לעיתים אף מינוס שלושים מעלות צלזיוס.
בדרום קוויבק, בשפלה של ערבות נהר סנט לורנס ולחופי מפרץ סנט לורנס, מתגוררים יותר מ-90% מאוכלוסיית קוויבק. שתי הערים הגדולות, בהן ריכוז האוכלוסין המאסיבי הן מונטריאול וסביבתה, וקוויבק סיטי. מזג האוויר באזור זה הוא אקלים יבשתי[3] והוא הקל ביותר למחיה, ביחס לקוויבק. הקרבה לאגני מים ולחוף הדרומי של האוקיינוס האטלנטי על זרמיו, מאפשרים, מזג אוויר מעט יותר ממוזג, אם כי המיקום הצפוני עדיין מוריד את הטמפרטורות. הקיץ קצר (כשלושה חודשים), חמים יחסית וגשום. עונות המעבר מובחנות בבירור, אך קצרות עקב מישכו של החורף. החורף מושלג וקר מאוד, אך לא באופן הקיצוני של צפון ומרכז המדינה. הטמפרטורה בחורף עשויה להגיע עד מינוס 15 מעלות צלזיוס.
מבחינת גאוגרפיה אורבנית, חייב אקלימה של מונטריאול את בנייתה באופן מותאם לאקלים. הקור בה עז, והעיר מכוסה בשלג במשך כל חודשי החורף (כשישה חודשים בשנה), מאחר שהשלג שירד לרוב אינו מפשיר כולו עד ירידת השלגים הבאים. תכנון העיר נעשה בהתאם, כאשר לחלק גדול מהחנויות קיים מפלס תחתון גדול, הפעיל בחודשי החורף הקרים. בין החנויות ומרכזי הקניות ישנם מעברים, בתוך המפלס התת-קרקעי, בהם ניתן לעבור, מבלי לעלות למפלס הרחוב. אורך המעברים במפלס שמתחת לפני הקרקע במונטריאול הוא 24 ק"מ.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Ministry of Environment of Quebec 2002, p. 5.
- ^ Babin 1986, p. 39.
- ^ climste in quebec
