גאלפסטרים G100
.jpg) | |||||||||||||
| "אסטרה" משנת ייצור 1990, מספר רישוי N916CG | |||||||||||||
| מאפיינים כלליים | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| סוג | מטוס מנהלים | ||||||||||||
| ארץ ייצור |
 ישראל | ||||||||||||
| יצרן | התעשייה האווירית לישראל | ||||||||||||
| טיסת בכורה | 1984 | ||||||||||||
| תקופת שירות | 1985–2017 (כ־32 שנים) | ||||||||||||
| צוות | 2 | ||||||||||||
| נוסעים | 6-9 | ||||||||||||
| יחידות שיוצרו |
245 - אסטרה / גאלפסטרים G100 120 - גאלפסטרים G150 | ||||||||||||
| מחיר |
6 מיליון דולר (אסטרה בשנת 1983) 15.7 מיליון דולר (גאלפסטרים G150 בשנת 2015) | ||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
| |||||||||||||
מטוס הגאלפסטרים G100 (באנגלית: Gulfstream G100), היה הידוע בעבר בשם "אסטרה" (באנגלית: IAI Astra) הוא מטוס מנהלים דו-מנועי אשר יכול לשאת בין שישה לתשעה נוסעים. המטוס יוצר על ידי התעשייה האווירית לישראל החל משנת 1985. בין השנים 1997 ו-2001 יוצר עבור חברת "גלקסי איירוספייס" (שותפות של התעשייה האווירית ו"הייאט קורפ"), והחל מ-2001 עבור חברת גאלפסטרים איירוספייס שרכשה את חברת "גלקסי איירוספייס". בשנת 2002 החל פיתוח גרסה משופרת של המטוס, "גאלפסטרים G150", המטוס האחרון יוצר בשנת 2016, והמסירה האחרונה ללקוח הייתה בשנת 2017.
היסטוריה
פיתוח המטוס
תכנונו של G100 מתבסס על ניסיון שרכשה התעשייה האווירית בייצור מטוס הווסטווינד. פיתוח האסטרה החל בשנת 1980 על בסיס ה"וסטווינד 2" (דגם 1124) תוך הכנסת שיפורים רבים, הגדלת טווח הטיסה והמהירות בעיקר על ידי עיצוב חדש של מבנה כנפיים, שיתן ביצועים טובים יותר ויאפשר חסכון בדלק[1].
אב טיפוס של המטוס טס לראשונה ב-19 במרץ 1984. ב-24 בספטמבר 1984 שבר מטוס האסטרה את שיא המהירות בטיסה מחוף לחוף בארצות הברית למטוס מנהלים, כאשר טס מיו יורק ללוס אנג'לס ב-4 שעות ו-24 דקות[2].
המטוס הראשון מייצור סדרתי טס לראשונה ב-20 במרץ 1985 וקיבל את אישור רשות התעופה הפדרלית של ארצות הברית ב-29 באוגוסט 1985.
בשנת 1989 הושק דגם חדש של האסטרה ה-SP, ב-1994 הוחל בפיתוח הדגם המשופר SPX, המסוגל לטוס במהירות של 0.87 מאך, קרוב למהירות הקול, ושטווח הטיסה שלו הוא 2,950 מייל ימי. המטוס קיבל את רישוי רשות התעופה הפדרלית של בדצמבר 1998[3].
גאלפסטרים G100/G150
בשנת 1996 עבר ייצור המטוס לחברה חדשה - "גלקסי איירוספייס", שותפת של התעשייה האווירית ו"הייאט קורפ", שבשליטת משפחת פריצקר משיקאגו[4]. במאי 2001 רכשה גאלפסטרים איירוספייס את חברת "גלקסי איירוספייס"[5]. מאז שווקה "האסטרה" תחת השם "גולפסטרים-G100"[6].
ב-18 בינואר 2005 נערך טקס הגלילה של ה"גאלפסטרים G150", דגם משופר של האסטרה, מטוס מנהלים מקטגוריה בינונית שיכול להטיס עד שמונה נוסעים[7]. ב-3 במאי 2005, בוצעה בהצלחה טיסת הבכורה של המטוס[8]. בשנת 2009 הפכה התעשייה האווירית ההודית ("הינדוסטאן אירונאוטיקס") לספק משנה בייצור המטוס[9].
דגמים
| דגם | יצרן | תאריך אישור שירות | הערות |
|---|---|---|---|
| אסטרה 1125 | התעשייה האווירית | 20 במרץ 1985 | |
| אסטרה 1125 SP | התעשייה האווירית | ||
| אסטרה 1125 SPX | גלקסי איירוספייס | ||
| Gulfstream G100 | גאלפסטרים איירוספייס | ||
| Gulfstream G150 | גאלפסטרים איירוספייס |
- כל הדגמים ייצורו במפעלי התעשייה האווירית, אך החל משנות ה-90 שווקו על ידי "גלקסי איירוספייס" ואחר כך על ידי "גאלפסטרים איירוספייס".
מפעילים
בשנת 1997 רכש חיל האוויר של ארצות הברית את "אסטרה" והוא קיבל את הכינוי C-38. המטוס נרכש למטרת הטסת מפקדים, כאמבולנס אווירי ולאימון טייסים[10].
חיל האוויר של אריתריאה רכש את המטוס כמטוסו הרשמי של נשיא המדינה. בשנת 2012 ערקו שני טייסים יחד עם המטוס לערב הסעודית[11].
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
- דוד ליפקין, הרוסים בודקים מטוסי אסטרה מהתעשייה האווירית, מעריב, 31 ביולי 1990
הערות שוליים
- ^ דוד מושיוב, "אסטרה" יירש את " ווסטווניד" כמטוס־מנהלים מתוצרת ישראל, דבר, 30 באוקטובר 1980
- ^ דן ארקין, מטוס המנהלים "אסטרה" השיג שיא טיסה עולמי, מעריב, 4 באוקטובר 1984
- ^ דרור מרום, תאגיד תעופה דרום-קוריאני רכש מתע"א מטוס "אסטרה-SPX", באתר גלובס, 24 בפברואר 2000
- ^ רן דגוני, תע"א ופריצקר מסרבות לפרסם את מבנה הבעלות בחברה המשותפת למטוסי מנהלים, באתר גלובס, 24 בנובמבר 1996
- ^ דרור מרום, ג'נראל-דיינמיקס רוכשת את חברת מטוסי המנהלים גלאקסי של תע"א ומשפ' פריצקר, באתר גלובס, 1 במאי 2001
- ^ דרור מרום, ג'נרל-דיינמיקס משנה את מותגי מטוסי הגלאקסי והאסטרה מתוצרת תע"א למותגי גולפסטרים, באתר גלובס, 21 ביוני 2001
- ^ רן דגוני, התעשייה האווירית תחשוף מחרתיים בנתב"ג את מטוס המנהלים 150-G, באתר גלובס, 16 בינואר 2005
- ^ אורה קורן,אמנון ברזילי, מטוס המנהלים של התעשייה האווירית השלים בהצלחה טיסת בכורה, באתר הארץ, 4 במאי 2005
- ^ אורה קורן, הינדוסטאן אירונאוטיקס הפכה ספק משנה של תע"א בייצור מטוסי מנהלים, באתר TheMarker, 10 באפריל 2009
- ^ "C-38 Courier". www.globalsecurity.org. נבדק ב-24 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Oliva, Leandro (7 באוקטובר 2012). "REPORT: Air Force Captains Steal Eritrean Presidential Jet, Defect to Saudi Arabia". Business Insider. Allure Media.
{{cite news}}: (עזרה)
| כלי טיס מתוצרת התעשייה האווירית לישראל | ||
|---|---|---|
| מטוסי קרב | נשר • כפיר • נמר • אריה • לביא • F/A-259 סטרייקר | |
| מטוסים צבאיים | ערבה • סי-סקאן • צוקית | |
| מטוסים אזרחיים | וסטווינד • גאלפסטרים G100 (אסטרה) • גאלפסטרים G200 (גלקסי) | |
| כטב"מים | בירד-איי • I-View | |
| כטב"מים טקטיים | מוסקיטו • סקאוט • RQ-2 פיוניר • האנטר • סרצ'ר • פנתר • תעתוע • הרון-T | |
| כטב"מים ארוכי טווח | הרון 1 • איתן • סופר הרון • הרון 2 • יסעורון ירוק | |
| חימוש משוטט | הארפי • הארופ • ברקן ירוק | |
| טילים | שביט (משגר לוויינים) • יריחו • להט • נמרוד • ברק 8 • ברק MX • גבריאל • לורה • חץ 2 • חץ 3 • חץ 4 • ג'אמפר • SkySniper | |
