גבול כווית–ערב הסעודית
| |||
גבול כווית–ערב הסעודית הוא הגבול הבין-לאומי המפריד בין כווית לערב הסעודית. אורך הגבול הוא 221 ק"מ, והוא מתחיל ממשולש הגבולות עם עיראק ומסתיים בחוף המפרץ הפרסי.[1]
תיאור
הגבול מתחיל משולש הגבולות עם עיראק, ליד ואדי אל-באטין (אנ'). הגבול פונה קו ישר, שאורכו כ-90 ק"מ, בזווית קלה לכיוון דרום-מזרח, ואז ממשיך מזרחה. לאחר מכן, הגבול פונה דרומה דרך סדרה של קווים לא סדירים, לפני שהוא פונה בחדות לקו ישר, שאורכו כ-70 ק"מ, בזווית מזרח, עד לסופו בחוף המפרץ הפרסי.
היסטוריה
.jpg)
מבחינה היסטורית, לא היה גבול מוגדר בחלק זה של חצי האי ערב. בתחילת המאה ה-20, שלטה האימפריה העות'מאנית באזור עיראק ובריטניה שלטה בכווית כמדינת חסות, כאשר בכווית היו מספר קבוצות ערביות מאורגנות, שהקימו מדי פעם אמירות, שהבולטת בהן הייתה אמירות נג'ד וחסה (אנ'), שנשלטה על ידי בית סעוד.[2][3] בריטניה והאימפריה העות'מאנית חילקו באופן תאורטי את תחומי ההשפעה שלהם באמצעות מה שמכונה הקווים "הכחולים" וה-"סגולים" ב-1913–1914, לאחר חתימת האמנה האנגלו-עות'מאנית (אנ') ב-1913. באותה אמנה, הכירו העות'מאנים בתביעות בריטיות על כווית, שחולקה מהמסופוטמיה העות'מאנית לאורך ואדי אל-באטין (אנ'), שמכונה כיום כהקו הירוק.[4][5][6]
במהלך מלחמת העולם הראשונה, המרד הערבי, שנתמך על ידי הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הצליח להוציא את העות'מאנים מרוב המזרח התיכון. בתקופה שלאחר מכן, הצליח אבן סעוד להרחיב את תחומיו באופן ניכר, ובסופו של דבר, הכריז על ממלכת ערב הסעודית ב-1932. אבן סעוד תבע את כווית כחלק ממדינתו החדשה, וניסה לספח אותה ב-1919. הניסיון לסיפוח גרם למלחמת כווית–נג'ד (אנ'), שבה בסופו של דבר, גרם להפסד.[7][8]
בדצמבר 1922, נפגש הנציב העליון הבריטי של מסופוטמיה, פרסי קוקס (אנ'), עם אבן סעוד וחתם על פרוטוקול אוקייר (אנ'), שסיכם את גבול ערב הסעודית עם כווית ועיראק.[3] האמנה יצרה גם את האזור הנייטרלי בין כווית וערב הסעודית (אנ'), בדרום-מזרח כווית, שם שני הצדדים היו צריכים לתת שוויון זכויות עד לחתימת הסכם נוסף. כאשר מאוחר יותר, התגלה נפט באזור, הוסכם על חלוקת השטח ב-1965, ואושרר רק ב-1969 וב-1970, שלאחר מכן, נקבע גבול כווית–ערב הסעודית באופן סופי.[9]
במלחמת המפרץ, עיראק פלשה וסיפחה את כווית ב-1990, והפרה את גבול כווית–ערב הסעודית ב-1991, לאחר שערב הסעודית הפסידה בקרב חאפג'י (אנ'). לאחר סיום המחלמה, הגבול חזר על כנו.[10]
מעברי גבול
שני מעברי הגבול העיקריים הם בסלמי ובנואיזב.[11]
ראו גם
הערות שוליים
- ^ CIA World Factbook – Saudi Arabia, נבדק ב-31 במרץ 2020
{{citation}}: (עזרה) - ^ Madawi Al-Rasheed. A History of Saudi Arabia. Cambridge, England, UK: Cambridge University Press, 2002. Pp. 40.
- ^ 3.0 3.1 International Boundary Study No. 103 – Kuwait-Saudi Arabia Boundary (PDF), 15 בספטמבר 1970, נבדק ב-1 באפריל 2020
{{citation}}: (עזרה) - ^ Briton Cooper Busch, Britain and the Persian Gulf, 1894-1914 (Berkeley: University of California Press,1967), 308, and 319.
- ^ Richard Schofield (31 במרץ 1999), Negotiating the Saudi-Yemeni international boundary, Al-Bab, נבדק ב-30 במרץ 2020
{{citation}}: (עזרה) - ^ Harry Brown (באוקטובר 1994), The Iraq-Kuwait boundary dispute: historical background and the UN decisions of 1992 and 1993, IBRU Boundary and Security Bulletin, נבדק ב-1 באפריל 2020
{{citation}}: (עזרה) - ^ Michael S. Casey (2007). The History of Kuwait. pp. 54–55. ISBN 9781573567473. ארכיון מ-2020-11-28. נבדק ב-2021-01-30.
- ^ Mary Ann Tétreault (1995). The Kuwait Petroleum Corporation and the Economics of the New World Order. pp. 2–3. ISBN 9780899305103. ארכיון מ-2020-11-10. נבדק ב-2021-01-30.
- ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2005-01-09. נבדק ב-2005-12-02.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Titus, James (1996). "The Battle of Khafji: An Overview and Preliminary Analysis" (PDF). Defense Technical Information Center. ארכיון (PDF) מ-2020-01-28. נבדק ב-11 בספטמבר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Flights & getting there in Kuwait". ארכיון מ-2020-04-06. נבדק ב-2021-01-30.
