גואנג סו, קיסר סין
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות |
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: תרגמת. |
| לידה | אימפרית צ'ינג הגדולה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
קיסר סין גואנג-סו (11 באוגוסט 1871 – 14 בנובמבר 1908; בסינית מסורתית: 光緒帝) היה התשיעי במניין קיסרי שושלת צ'ינג. שמו הפרטי שניתן לו בלידתו היה דזאי-טיאן. בתקופת שלטונו 1875-1908 נעשתה רפורמת מאה הימים ופרץ מרד הבוקסרים.[1]
עלייה לכס
דזאי-טיאן היה בנם של הנסיך הקיסרי צ'ון ואשתו יהאנארה וואנזן, אחותה של הקיסרית האלמנה צה שי אשר הייתה הכוח האמיתי בשלטון הקיסרות. ב-12 בינואר שנת 1875 נפטר בגיל 18 הקיסר טונגזי ללא יורש. רבים בשלטון הקיסרי רצו לשנות את המערכת שכל קיסר צריך לבוא דור אחרי קודמו אבל צה שי הציעה לשים את גואנג סו (אחיינה) בכס. עקב היותו של דזאי-טיאן צעיר מילדים אחרים שהיו מועמדים לכס השבט הקיסרי הסכים להעלתו לשלטון.
דזאי-טיאן הוכרז כיורש של דודו הגדול הקיסר שיאנפנג במקום יורשו של בן דודו הגדול הקיסר טונגזי למען שמירה על חוק הדור אחר דור הקיסרי. בגיל ארבע קיבל את הכס ואת השם הקיסרי גואנג סו בעוד היה בכוחו תחת הקיסרית האלמנה שיאן והקיסרית האלמנה צה שי.
החל משנת 1876 למד קיסר גואנג סו על ידי וונג טונגה, שהיה מעורב גם בהתפתחותו ובלימודיו של הקיסר הקודם טונגזי, ובכל זאת איכשהו הצליח להיגמל מכל ההאשמות האפשריות לאחר מות הקיסר הקודם בגיל צעיר (19). וונג לימד את הקיסר גואנג סו חובה של אדיקות וציות כלפי הקיסרית האלמנה צה שי והקיסרית האלמנה שיאן.
בשנת 1881, כשהקיסר גואנג סו היה בן תשע, נפטרה הקיסרית האלמנה שיאן במפתיע, והותירה את הקיסרית האלמנה צה שי כעוצרת היחידה לילד. ביומנו של וונג באותם ימים, על פי הדיווחים, גואנג סו נראה בעל עיניים נפוחות, היה בעל ריכוז ירוד וחיפש נחמה מוונג. וונג הביע ביומנו גם את דאגתו כי צה שי היא שסבלה ממחלות כרונית לאורך השנים ולא שיאן. במהלך תקופה זו, הסריסים הקיסריים ניצלו לרוב את השפעתם על קיסר הצעיר. בנוסף על פי הדיווחים, הקיסר של גואנג סו החל לאסוף כמה קהלי נאמנים בכוחות עצמו כאקט הכרחי להבעת סמכותו.
שנות שלטונו
בין קיסר עצמאי למשנה לעוצרת
בשנת 1887, קיסר גואנג סו היה מבוגר דיו כדי להתחיל לשלוט בפני עצמו על הקיסרות, אך בשנה הקודמת, כמה חצרנים, בהם מורהו וונג, עתרו לקיסרית האלמנה צה שי לדחות את פרישתה מהעוצמה. למרות הסכמתה של צה שי להישאר כעוצרת קיסרית, עד 1886 הקיסר גואנג סו החל לכתוב הערות על אנדרטאות הכס. באביב 1887 הוא השתתף בטקס חריש השטח הראשון שלו, ובסוף השנה החל לשלוט באופן מלא אבל עדיין תחת פיקוחה של צה שי.
בסופו של דבר, בפברואר 1889, לקראת פרישתה של צה שי, נישא קיסר גואנג סו. אל שלא אהב הקיסר, בחרה צה שי את אחייניתה ג'ינגפן להיות קיסרית. היא נודעה מאוחר יותר כקיסרית לונגיו. היא גם בחרה בזוג אחיות, ג'ין וז'אן, להיות פילגשות הקיסר. בכל הקשור לפילגשים הקיסר לא הראה עניין ולכן הוא שחרר את האחיות זמן קצר אחר כך. בשבוע שלאחר מכן, כשנישא קיסר גואנג סו, פרשה צה שי מהעוצרות.
גם לאחר שהקיסר גואנג סו החל בשלטון רשמי, הקיסרית האלמנה צה שי המשיכה להשפיע על החלטותיו ומעשיו, אף על פי שהתגורר מספר חודשים בשנה בארמון הקיץ. על פי הדיווחים, וונג ציין כי בעוד הקיסר דאג לענייני המדינה היום-יום, במקרים קשים יותר ביקשו הקיסר והמועצה הגדולה את עצתה של צה שי. למעשה, הקיסר נסע לא פעם לארמון הקיץ כדי לחלוק כבוד לדודתו ולשוחח עמה עם ענייני המדינה.
במרץ 1891 קיבל קיסר גואנג סו את שרי החוץ לסין בפני קהל ב"ביתן האור הסגול ", במה שהוא כיום חלק מז'ונגננאהי, משהו שעשה גם קודמו הקיסר טונגזי בשנת 1873. באותו קיץ, תחת לחץ מהמעצמות הזרות ובתגובה למרידות בעמק נהר היאנגצה שכוונו למיסיונרים נוצריים, הקיסר הוציא צו המורה להגנת הנוצרים בתוך המדינה. הקיסר גואנג סו, ככל שגדל, ככל הנראה הוחדר בחשיבתו הצורך של חסינות והגנה. בשנת 1892 הוא ניסה ליישם סדרה של צעדים דרקוניים להפחתת ההוצאות על ידי חילוק משק הבית הקיסרי. היה זה רק ניצחון חלקי, מכיוון שהיה עליו לאשר הוצאות גבוהות יותר ממה שהיה רוצה לענות על צרכיה של צה שי.
מלחמת סין יפן הראשונה
בשנת 1894 פרצה מלחמת סין-יפן הראשונה. במהלך המלחמה, אף על פי שקיסר גואנג סו היה סמכות השליט הריבוני של אימפריית צ'ינג, לעיתים קרובות התעלמו ממנו גורמים רשמיים ובמקום זאת שלחו את אנדרטאותיהם לצה שי לאישוריה. בסופו של דבר נוצרו שתי קבוצות של תזכירי מועצה גדולה, האחת עבור הקיסר והשנייה עבור הצעותיה של הקיסרית, נוהג שנמשך עד שהדבר לא היה נחוץ יותר עקב האירועים בסתיו 1898 (רפורמת מאה הימים). בעקבות התבוסה של האימפריה של צ'ינג והסכמת הכפייה על פי תנאי אמנת שמונוסקי, קיסר גואנג סו הביע את רצונו להתנער מההסכם. הקיסר וממשלת צ'ינג התמודדו עם השפלה נוספת בסוף 1897, כאשר האימפריה הגרמנית השתמשה ברציחות של שני כמרים במחוז שנדונג כתירוץ לכיבוש מפרץ ג'יאוז'ואו, מה שגרם ל"מרוץ אחר ויתורים" מצד מעצמות זרות אחרות.
רפורמות הקיסר
ערך מורחב – רפורמת מאה הימים
בעקבות המלחמה והוויתורים הסיניים, האמין הקיסר גואנג סו כי על ידי למידה ממונרכיות חוקתיות כמו יפן, האימפריה של צ'ינג תתחזק יותר פוליטית וכלכלית. ביוני 1898 החל הקיסר את הרפורמה במאות הימים, שכוונה לשורה של שינויים פוליטיים, משפטיים וחברתיים גורפים. במשך זמן קצר, לאחר פרישתה כביכול של צה שי הוציא קיסר גואנג סו הוראות להגנה על מספר עצום של רפורמות מודרניזציה מרחיקות לכת בעזרת גורמים מתקדמים יותר בשלטון.
השינויים נעו בין תשתית לתעשייה ומערכת הבדיקה האזרחית. קיסר גואנג סו הוציא צוים המאפשרים הקמת אוניברסיטה מודרנית בבייג'ינג, הקמת מסילת לואן ומערכת תקציבים הדומה לזו של ממשלות המערב. המטרה הראשונית הייתה להפוך את סין לאימפריה חוקתית מודרנית, אך עדיין במסגרת המסורתית, כמו עם שיקום רסטורציית מייג'י של יפן.
עם זאת, הרפורמות לא רק שהיו פתאומיות מדי עבור סין שעדיין הייתה תחת השפעה נאו-קונפוצינית משמעותית וגורמים אחרים בתרבות המסורתית, אלא גם נקלעו לסכסוך עם צה שי, שעדיין החזיקה בכוח אמיתי. גורמים רשמיים רבים, שנחשבו חסרי תועלת ופוטרו על ידי קיסר גואנג סו, התחננו בפניה לעזרה. אף על פי שצה שי לא עשתה דבר כדי למנוע את רפורמת מאה הימים, היא ידעה שהדרך היחידה להבטיח את בסיס הכוח שלה הייתה לבצע הפיכה צבאית. קיסר גואנג סו התוודע לתוכנית כזו, ולכן ביקש מהיועץ פרו-רפורמי קאנג יונגווי ובני בריתו הרפורמיסטיים לתכנן את הצלתו. הם החליטו להשתמש בעזרתו של גנרל יואן שה קאי, שהיה בעל צבא מודרני, אם כי רק 6,000 איש. צה שי הסתמכה על צבאו של גנרל רונגלו בטיינג'ין. לרונגלו היה גם בעל ברית, הגנרל דונג פוקסיאנג, שפיקד על 10,000 חיילים מוסלמים, כולל גנרלים כמו מא פוקסיאנג ומו-פולו, שהוצבו במטרופולין בבייג'ינג היו חמושים בירי נשק וארטילריה מתקדמים יותר, הם כולם צדדו בסיעה השמרנית של צה שי במהלך ההפיכה.
יום לפני שההפיכה המבוימת הייתה אמורה להתקיים, יואן שה קאי בגד בקיסר וחשף את הכל בפני רונגלו וחשף את תוכניותיו של קיסר גואנג סו. זה זיכה את יואן שה קאי באמונה של צה שי, כמו גם את מעמד האויב לכל החיים של קיסר גואנג סו, ובהמשך אחיו גם למחצה הצעיר של הקיסר, זייפנג. לאחר חשיפת העלילה נפגשו הקיסר והקיסרית האלמנה, הקיסר נסוג לביתן יינגטאי, ארמון על אגם שהוא כיום חלק ממתחם זונגונגנאי. ליי צ'יה-שנג (雷 家 聖), פרופסור להיסטוריה של טייוואן, מציע השקפה אלטרנטיבית: שאולי הקיסר של גואנג סו הובל למלכודת על ידי הרפורמיסטים בהנהגת קאנג יונגווי, אשר בתורו לדעתו של ליי הונע על ידי המיסיונר הבריטי טימותי ריצ'רד וראש ממשלת יפן לשעבר, איטו הירובומי, והם הסכימו למנות אותו לאחד מיועצי חוץ רבים. שגריר בריטניה קלוד מקדונלד אמר כי הרפורמיסטים למעשה "פגעו" במודרניזציה של סין. לדברי ליי, צה שי נודעה על העלילה והחליטה לשים לה סוף ולהציל את סין מלהיכנס לשליטה זרה ועוד ככל הנראה בידי יפן.
תחת מעצר בית מאז 1898
חובותיו של קיסר גואנג סו אחרי 1898 הפכו מוגבלות למדי. יש שטענו כי הקיסר הוצא מהשלטון למעשה כקיסר (אף על פי ששמר על התואר), אך הוא שמר על מעמד מסוים. הקיסר התבשר על ענייני המדינה, קרא אותם עם צה שי לפני קהל, והיה גם נוכח בטקסים, כשהוא ישב על שרפרף ליד שמאלה של צה שי שישבה על כס המלוכה. הוא מילא את חובותיו הטקסיות, כמו הקרבת קרבנות במהלך הטקסים, אך מעולם לא שלט לבדו שוב. בשנת 1898, זמן קצר לאחר קריסת הרפורמה במאות הימים, החל בריאותו של קיסר גואנג סו להידרדר, מה שהניע את צה שי לקרוא לפוג'ון, בן דודתו של הקיסר, שנודע גם כנסיך דואן, כראש הבית היורש לקיסרות. פוג'ון ואביו הודחו מתפקידיהם לאחר מרד הבוקסרים. הקיסר שנחשש לבריאותו נבדק על ידי רופא מהלגיון הצרפתי ואובחן כחולה נפריטיס כרונית; באותה עת התגלה שהוא למעשה חסר אונים.
במהלך מרד הבוקסרים התנגד הקיסר גואנג סו בחריפות לרעיון השימוש בסופרים כאמצעי להתמודדות עם פלישה זרה. מכתבו לנשיא ארצות הברית, תיאודור רוזוולט, נשמר עדיין בארכיונים הממשלתיים של ארצות הברית. ב-14 באוגוסט 1900, קיסר גואנג סו, יחד עם צה שי, הקיסרית לונגיו וכמה פקידי בית משפט אחרים, ברחו מבייג'ינג כאשר כוחות ברית שמונה האומות צעדו על הבירה כדי להפיג את הצעדים שהיו נצורים במהלך מרד הבוקסרים. כאשר חזר לבירה בינואר 1902, לאחר נסיגת המעצמות הזרות, הקדיש קיסר גואנג סו את השנים הבאות לעבוד בארמונו המבודד עם שעונים ושעונים, שהיו קסם ילדותו, יש אומרים במאמץ להעביר את הזמן עד מותה של צה שי. הוא גם קרא בהרחבה ובילה זמן ללמוד אנגלית מהעוזרת הממתינה של צה שי, יו דלינג. גם מערכת היחסים שלו עם הקיסרית לונגיו, אשתו (ובת דודתו שלו) השתפרה במידה מסוימת. [2]
סוף ימיו
הקיסר גואנג סו נפטר ב-14 בנובמבר 1908, יום לפני מותה של צה שי. בעוד היה רק בן 37. במשך תקופה ארוכה היו כמה תיאוריות על מות הקיסר, אף אחת מהן לא התקבלה לחלוטין על ידי ההיסטוריונים. רובם נטו להאמין שצה שי עצמה הייתה חולה מאוד, הרעילה את קיסר גואנג סו מכיוון שהיא חששה שהוא יהפוך את מדיניותה לאחר מותה. תאוריה אחרת היא שהקיסר בגואנג סו הורעל על ידי יואן שה קאי, שידע שאם הקיסר יעלה לשלטון שוב, הוא כנראה יוצאו להורג בגין בגידה. לא היו מקורות אמינים להוכיח מי רצח את קיסר גואנג סו. בשנת 1911 נרצח סריס לשעבר של צה שי בשם לי ליאנינג, אולי על ידי יואן, וידוע כי רמז שהם קשרו קשר עם רצח הקיסר. תאוריה זו הוצעה על ידי פויי בביוגרפיה שלו; הוא טען ששמע את זה מסריס זקן. מהרישומים הרפואיים שנשמרו על ידי רופא הקיסר גואנג סו עולה כי הקיסר סבל מ"כישופי כאב בטן אלימים", וכי פניו הפכו לכחולים, תסמינים אופייניים להרעלת ארסן. כדי להפיץ שמועות מתמשכות שהקיסר הורעל, בית המשפט הקיסרי בצ'ינג הוציא מסמכים ותיעוד רופאים שהצביעו על כך שקיסר גואנג סו נפטר מסיבות טבעיות, אך אלה לא הניחו חשד.
ב-4 בנובמבר 2008, בדיקות משפטיות גילו שרמת הארסן בשרידיו של קיסר גואנג סו הייתה גבוהה פי 2,000 מזו של אנשים רגילים. מדענים הגיעו למסקנה כי ניתן היה להעניק את הרעל רק במנה גבוהה פעם אחת. צ'יינה דיילי ציטטה היסטוריון בשם דאי יי, שהשערה כי צה שי אולי ידעה על מותה הקרב ודאגה כי קיסר גואנג סו ימשיך ברפורמות שלו לאחר מותה. קיסר גואנג סו הוחלף על ידי בחירתה של צה שי כיורש, אחיינו פויי בן השנתיים, שלקח את השם המלכותי "שואנטונג". אשת הקיסר של גואנג סו, שהפכה לקיסרית האלמנה לונגיו, חתמה על צו הגמילה כעוצר יורד בשנת 1912 בעת מהפכת שינהאי, ובכך הסתיימה באלפיים שנות שלטון קיסרי בסין. לונגיו נפטרה ללא ילדים בשנת 1913.לאחר מהפכת שינהאי בשנים 1911–1912 מימנה הרפובליקה הסינית את בניית המאוזוליאום של קיסר גואנג סו בקברי הצ'ינג המערביים. הקבר נשדד במהלך מלחמת האזרחים הסינית והארמון התת-קרקעי (תא הקבורה) פתוח כעת לקהל הרחב.
קישורים חיצוניים
- book on the sunset emperor
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ Guangxu | emperor of Qing dynasty, Encyclopedia Britannica (באנגלית)
- ^ 顾秋心. 范之俐. 邓伟霖., 光緖泣血記 = Son of heaven, Jiangsu jiao yu chu ban she, 2006, מסת"ב 7-5343-7019-1
