גוטפריד קינקל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גוטפריד קינקל
גוטפריד קינקל ב-1880
גוטפריד קינקל ב-1880

יוֹהַן גוֹטְפְרִיד קִינְקֶלגרמנית: Johann Gottfried Kinkel‏; 11 באוגוסט 181513 בנובמבר 1882) היה משורר גרמני שנודע גם בפעילותו המהפכנית ובריחתו מבית הכלא הפרוסי בשפנדאו בעזרת חברו קארל שורץ.

ראשית חייו

הוא נולד באוברקאסל (אנ') (כיום חלק מבון). לאחר שלמד תאולוגיה בבון ובברלין, הוא התמקם בבון ב-1836 בתור מורה פרטי לתאולוגיה, הפך למנהל בבית הספר התיכון שם, והיה לזמן קצר עוזר מטיף בקלן.[1]

הוא שינה את דעותיו הדתיות, נטש את התאולוגיה ונשא הרצאות על תולדות האמנות, שבהן התעניין במסע לאיטליה בשנת 1837. בשנת 1843 נשא לאישה את יוהאנה מוקל (אנ') (1810–1858), סופרת, מלחינה ומוזיקאית. שסייעה לבעלה ביצירתו הספרותית ובפעילותו המהפכנית. נולדו להם ארבעה ילדים. ב-1846 מונה לפרופסור שלא מן המניין לתולדות האמנות באוניברסיטת בון.[1]

מהפכן

איור המשחזר את בריחתו של קינקל משפנדאו

ב-1848 הוא יסד עם אשתו ועם קארל שורץ עיתון, "בונר צייטונג" (Bonner Zeitung), שהיה מוקדש בעיקר למעקב אחר פעילויות מהפכניות, אך גם סיפק את החומר המסורתי כגון ביקורות מוזיקליות ותיאטרוניות שאנשים ציפו אז מעיתון בשירות מלא.

קינקל הצטרף למרד המזוין בפפאלץ (אנ') ב-1849, והאמין שהוא פועל באופן חוקי תוך ציות להנחיות האספה הלאומית של פרנקפורט. בקרב הוא נפצע ונעצר ובהמשך נידון למאסר עולם. אף על פי שבמקור השלטונות גזרו את דינו לכליאה במבצר שבו היה יכול להמשיך במראית עין של פעילותו המקצועית, גילה פרידריך וילהלם הרביעי, מלך פרוסיה שגזר דין זה אינו חוקי, מכיוון שהוא לא נידון למוות, וב"חסדו" המיר אותו למאסר עולם במוסד לעבריינים צעירים שבה גולח שיער ראשו, והוא נאלץ ללבוש בגדי אסיר ולבלות את זמנו בטוויה של צמר. בסופו של דבר הוא הועבר לכלא שפנדאו בברלין, שם חברו ותלמידו לשעבר קרל שורץ עזר לו להימלט מהכלא בשפנדאו ולהגיע ללונדון באנגליה בנובמבר 1850.

גלות

לונדון

בלונדון הוא הצטרף לברית הקומוניסטים. מאוחר יותר הוא הסתבך עם קבוצת אוגוסט ויליך (אנ')-קארל שאפר (אנ') בתוך הברית ויצא נגד קרל מרקס ופרידריך אנגלס תוך יצירת קרע בתוך ברית הקומוניסטים.

קינקל ביקר בארצות הברית כדי לגייס כספים ל"הלוואה לאומית גרמנית" שנועדה לממן פעילויות מהפכניות בגרמניה. אף על פי שהוא התקבל בהתלהבות, ונפגש עם הנשיא מילרד פילמור, הוא גייס מעט מאוד כסף.

הוא חזר ללונדון ב-1853, לימד גרמנית ודיבור בפני נשים, והרצה על ספרות גרמנית, אמנות ותולדות התרבות. ב-1858 ייסד את העיתון הגרמני הרמן (Hermann). יוהאנה קינקל נפטרה בסוף 1858 כאשר נפלה או השליכה את עצמה מהחלון.[2] בשנת 1860 נישא קינקל למינה אמיליה אידה ורנר (Minna Emilia Ida Werner), בת קניסברג שהתגוררה בלונדון. ב-1863 הוא מונה לבוחן באוניברסיטת לונדון ובבתי ספר אחרים באנגליה.

שווייץ

ב-1866 קיבל פרופסורה לארכאולוגיה ותולדות האמנות בפוליטכניקום בציריך, שם נפטר 16 שנים מאוחר יותר.[1] הוא מעולם לא הצליח לחזור לגרמניה. האנציקלופדיה אמריקנה משנת 1920 משערת שכנראה הייתה זו אהבתו לארץ הולדתו שהביאה אותו לציריך.

כתביו

המהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה העריכה שהפופולריות של קינקל לא הייתה פרופורציונלית ביחס לכישרונו. בריטניקה אפיינה את שירתו כאל הסוג הסנטימנטלי המתוק שהיה באופנה בגרמניה באמצע המאה ה-19.

הספר Gedichte ("שירים") של קינקל הופיע לראשונה ב-1843, והתפרסם בכמה מהדורות. יצירותיו הטובות ביותר היו הרומנסה בחרוזים Otto der Schütz, eine rheinische Geschichte in zwölf Abenteuern ("אוטו הקלעי, סיפור מחבל הריין בשתים עשרה הרפתקאות"; 1846), שעד 1920 התפרסם במעלה מ-100 מהדורות, ו-Der Grobschmied von Antwerpen ( "הנפח מאנטוורפן"; 1868).[1] בין שאר יצירותיו היו הטרגדיה Nimrod ("נמרוד"; (1857), ו-Geschichte der bildenden Künste bei den christichen Völkern ("תולדות האומנויות החזותיות בקרב העמים הנוצרים"; 1845)‏, Die Ahr: Landschaft, Geschichte und Volksleben ("נוף, היסטוריה וחיי העם לאורך האהר"; 1845) ו-Mosaik zur Kunstgeschichte ("פסיפס תולדות האמנות"; 1876).

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גוטפריד קינקל בוויקישיתוף

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0