גולנוש סולטאן
| לידה |
1642 רת'ימנו, כרתים, הרפובליקה של ונציה | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
6 בנובמבר 1715 (בגיל 73 בערך) קונסטנטינופול, האימפריה העות'מאנית | ||||
| מדינה | האימפריה העות'מאנית | ||||
| מקום קבורה | מסגד ייני ולידה, איסטנבול | ||||
| דת | אסלאם סוני | ||||
| בן זוג | מהמט הרביעי | ||||
| שושלת בית עות'מאן | |||||
| |||||
| |||||
גולנוש סולטאן (בטורקית עות'מאנית: کلنوش سلطان; 1642 - 6 בנובמבר 1715) הייתה ההאסקי סולטאן של הסולטאן העות'מאני מהמט הרביעי והולידה סולטאן לבניהם מוסטפא השני ואהמט השלישי.
ראשית חייה
גולנוש סולטאן נולדה ב-1642 בעיירה רת'ימנו, כרתים, כשהאי היה תחת שליטה ונציאנית, שמה המקורי היה אוומניה ווריה והיא הייתה יוונייה אתנית, בתו של כומר יווני אורתודוקסי. היא נחטפה על ידי העות'מאניים במהלך הפלישה לכרתים ב-1645.
תקופת חייה כפילגש
הצבא העות'מאני פלש לאי במהלך מלחמת כרתים (1645–1669); היא נלכדה כילדה צעירה מאוד כאשר העות'מאנים כבשו את רת'ימנו בשנת 1645, נלקחה כשפחה ונשלחה לקונסטנטינופול. היא קיבלה את השם מהפארה (שפירושו "נתח ירח") וזכתה לחינוך טורקי ומוסלמי יסודי בהרמון בארמון טופקאפי וזמן קצר לאחר מכן משכה את תשומת ליבו של הסולטאן מהמט הרביעי. הוא היה מפורסם במסעות הציד שלו בבלקן ונהג לקחת אותה למסעות אלה. נולדו להם שני בנים ששניהם הפכו לסולטאנים בעתיד, מוסטפא השני (יליד 1664; נפטר 1703) ואהמט השלישי (יליד 1673; נפטר 1736). אהמט נולד בדוברוקה במהלך אחת ממסעות הציד של מהמט הרביעי. יריבותה עם גולבייאז, פילגש נוספת של מהמט הרביעי, הובילה לסוף טרגי. לאחר שהסולטאן הכניס אף את גולבייאז להרמון, חיבתו לגולנוש החלה להשתנות, וגולנוש קינאה מאוד. יום אחד, כשגולבייאז ישבה על סלע וצפתה בים, גולנוש דחפה אותה מהמצוק והטביעה את הפילגש הצעירה. אחרים סוברים כי היא הורתה על הוצאתה להורג בחנק בארמון קנדילי. יש כותבים שמדגישים את העובדה שגולנוש הייתה אדם אכזרי שטענו כי היא ניסתה לחנוק את אחיו של בעלה, סולימאן השני ואהמט השני, לאחר שילדה את מוסטפא, אך טורהאן הדיג'ה סולטאן הפריעה לניסיון הרצח הזה.
גולנוש ליוותה את מהמט, טורהאן סולטאן, את הנסיך מוסטפא ואחיותיו של מהמט, יחד עם פמליה גדולה, בתהלוכות לציון מלחמת פולין ב־1672 וב-1673. בשנת 1683 הצטרפה לפמליה גדולה דומה בתהלוכה לציון המצור על וינה. גולנוש גם הקימה רשתות תמיכה בחצר הקיסרית. היא התאחדה עם יוסף אגא, הסריס הראשי של ההרמון הקיסרי באותה תקופה. ייחודיותה התבטאה בכך שהיא ניהלה קרן שהקימה בשנת 1680 וסיפקה הכנסה לבית חולים ומטבחים ציבוריים במכה. יתר על כן, חדרנה של גולנוש, מהטר אוסמן אגא, היה חניך ובעל חסותו של יוסף אגא.
גולנוש נהנתה גם מיחסים קרובים עם פייזוללה אפנדי, ששימש כמורה לבנה מוסטפא. יחסים אלה נותרו עדיין גם לאחר אסון קריסת המצור על וינה בשנת 1683, וכתוצאה מכך השפעתו על החצר הצטמצמה. כך, באירוע המתוארך לשנת 1686, כאשר נתן לסוסו לרעות בגן המלכותי, הוחלט כי יש להענישו. גולנוש התערבה כדי להצילו והוא נבחר לתפקיד חדש. בשנת 1672 פגש אמג'זאדה חוסיין, אחיינו של קופרולו מהמט פאשה, את מהמט וגולנוש בדרך למלחמת פולין. מאוחר יותר הוא הצטרף למשק הבית שלה ושירת אותה תקופה ממושכת והפך לקצין החשבונות הראשי שלה בשנת 1682. היא גם מילאה תפקיד בקביעת הקריירה של מדינאים שונים, כולל הווזיר הגדול קארא מוסטפא פאשה. לאחר הכישלון של המצור על וינה בשנת 1683, הוא נושל מתפקידו והוצא להורג, לאחר מאמץ שדלני ניכר של גולנוש וסריסי ההרמון. הייתה לה השפעה גם במהלך כהונתו של הווזיר פאזיל אהמט פאשה, שהתחיל לכהן לאחר הוצאתו להורג של קארא מוסטפא פאשה.
ולידה סולטאן
כהונה ראשונה
היא הפכה לולידה סולטאן בשנת 1695 כאשר בנה הבכור מוסטפא השני הפך לסולטאן. היא מילאה את התפקיד בתקופת שלטונם של שני בניה. כאשר מוסטפא השני הודח בשנת 1703, האשימה האוכלוסייה את גולנוש, בהעדפתה את אדירנה על פני קונסטנטינופול כמקום המגורים ועל בלבול החיים הכללי שנוצר בבירה.
היה לה יותר חופש תנועה ומגעים מאשר לנשות ההרמון האחרות. לעיתים קרובות היא ליוותה את בנה. היא ביקרה את בנותיה בארמונותיהן, השתתפה בחתונת בתה פאטמה סולטאן לצד בנה, ביקרה את בתה האטיג'ה סולטאן בחברת הסולטאן, לאחר שילדה בת. היא התבוננה במצעדים, ביקרה ב-Eyüb, קיבלה את הווזיר הגדול ואת שייח' אל-אסלאם וקיבלה הזמנות של הווזיר הגדול וראש המשמר הקיסרי (עם בנה). היו לה חס (תחומים פרטיים) וקתהודה (דיילת) שניהלו אותם עבורה. מוסטפא שמר על קשר הדוק עם אמו, הוא כיבד אותה באופן מופגן בכל פעם שהיה אירוע, הוא שלח לה מידע, שאל לשלומה וקיבל ממנה הרבה סוסים כמתנות. הוא אפילו אסר שמישהו יישאר בבית בצ'ורלו, בין קונסטנטינופול לאדירנה, בו בילתה אמו לילה.
כהונה שנייה
הייתה לה חשיבות פוליטית מסוימת. בשנת 1703 התבקשה לאשר את ירושת כס המלכות על ידי בנה האחר, אהמט השלישי וכך גם עשתה. אהמט השלישי חשב שזה נבון להרחיק אותה מהעין עד שהעוינות נגדה תתפוגג. וכך, בשובה מאדירנה, נסעה ל"ארמון הישן" לזמן מה.
היא מיוחסת גם כי יעצה לבנה במלחמה עם רוסיה בשנת 1711. בשנת 1709 התיישב המלך קרל השנים עשר משוודיה בבנדר בתוך האימפריה העות'מאנית במהלך מלחמתו עם רוסיה. הוא איחל שהסולטאן יכריז מלחמה נגד רוסיה ויכונן ברית עם שוודיה. על פי השמועה הסולטאן הקשיב לעצות אמו, שהייתה בעלת השפעה רבה עליו. קרל שלח את סטניסלב פוניאטובסקי ואת תומאס פונק כשליחים. הם שיחדו מומר בשם גוין, לשעבר צרפתי, שעבד כרופא בארמון. גוין קבע פגישה עם השפחה האישית של הולידה, אישה יהודייה, שדרכה הם העבירו מכתב אישי לולידה. הם התוודעו גם לסריס הורוואת ההונגרי, שהפך לאיש התעמולה שלהם בהרמון. הולידה הסתקרנה מקרל, התעניינה בענייניו ואף התכתבה איתו בבנדר. ב-9 בפברואר 1711 הכריזה האימפריה העות'מאנית מלחמה נגד רוסיה, כפי שיעצה לסולטאן אמו, ששכנעה אותו כי קרל הוא אדם ששווה לקחת עליו סיכון.
פטרונית של אמנות
בין הפרויקטים של גולנוש היה קומפלקס של בניינים שכללו מסגד, מטבח, בית ספר, מזרקה וקבר, שנבנה באוסקודאר. היא גם נתנה חסות להפיכת כנסייה בגלאטה למסגד ולבניין של חמש מזרקות שבעזרתם הועמדו לבסוף מים נקיים לאזור. היא גם הקימה קרנות באדירנה, כיוס, מכה, מדינה, קסטאמו ומנמן. לאחר כיבושו מחדש של האי כיוס בשנת 1695, הוסבה כנסייה למסגד על שמה. היא גם הקימה מזרקה ליד המסגד שבכיוס.
מותה
גולנוש סולטאן נפטרה ב-6 בנובמבר 1715 באיסטנבול בתקופת שלטונו של בנה אהמט השלישי ממש לפני תחילת עידן השגשוג והשלום שנקרא עידן הצבעוני על ידי ההיסטוריונים הטורקים. היא קבורה בקבר הפתוח לשמיים, שנמצא ליד המסגד שהורישה לבנות באוסקיודר בצד האנטולי של איסטנבול, שנקרא מסגד ייני ולידה.
קישורים חיצוניים
- גולנוש סולטאן, הערך תורגם מויקיפדיה האנגלית.
