גוסטב-אדולף פון צנגן
 | |
| גוסטב-אדולף פון צנגן (במרכז) עם אלברט שפר (מימין) | |
| לידה |
7 בנובמבר 1892 דרמשטדט, האימפריה הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
1 במאי 1964 (בגיל 71) הנאו, גרמניה המערבית  |
| השתייכות |
האימפריה הגרמנית רפובליקת ויימאר  גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1910–1945 (כ־35 שנים) |
| דרגה |
 גנרל חיל הרגלים (וורמאכט) |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה ה-17 מפקד הקורפוס ה-84 מפקד הקורפוס ה-87 מפקד הארמייה ה-15 | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
גנרל גוסטב-אדולף פון צנגן (בגרמנית Gustav-Adolf von Zangen; 7 בנובמבר 1892 - 1 במאי 1964) היה מפקד בכיר בוורמאכט שפיקד על כוחות במלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה
קריירה מוקדמת
פון צנגן נולד ב-7 בנובמבר 1892 בדרמשטדט, שהשתייכה לאימפריה הגרמנית. בשנת 1910 התגייס לצבא הגרמני הקיסרי, והצטרף לרגימנט הרגלים של המשמר ה-117 (הסן ה-3 - הדוכס הגדול), ובשנת 1911 הועבר לרגימנט הרגלים ה-160 (הסן/ריין ה-9), עמו לחם במלחמת העולם הראשונה. פון צנגן לחם בחזיתות השונות ונפצע כמה פעמים במהלך הקרבות, ובשנת 1917 מונה לקצין מטה בדיוויזיה ה-15, עימה לחם עד סוף המלחמה. על פעולותיו בקרבות קיבל את עיטורי צלב הברזל דרגה ראשונה ושנייה, אות הפציעה בשחור, וצלב הכבוד של מלחמת העולם 1914/1918.
לאחר המלחמה הצטרף פון צנגן למשטרה, ומילא בה תפקידי פיקוד ומטה. במהלך שירותו במשטרה, הועלה פון צנגן לדרגת אוברסט לוטננט. בשנת 1935 עבר פון צנגן לוורמאכט, וב-1 באוגוסט 1935 מונה פון צנגן למפקד הגדוד ה-2 ברגימנט הרגלים ה-51. ב-1 ביולי 1934 הועלה לדרגת אוברסט, וב-10 בנובמבר 1938 מונה למפקד רגימנט הרגלים ה-88.
מלחמת העולם השנייה
עם פרוץ המלחמה היה פון צנגן מפקד רגימנט הרגלים ה-88, שהיה חלק מהדיוויזיה ה-15 במסגרת הקורפוס ה-12, ובמהלך המערכה על צרפת לחם פון צנגן עם הרגימנט שבפיקודו כחלק מהדיוויזיה ה-15 במסגרת הקורפוס ה-9, ובשלב השני במסגרת הקורפוס ה-6. בתחילת מבצע ברברוסה היה הרגימנט ה-88 חלק מהדיוויזיה ה-15 במסגרת הקורפוס ה-35 שהיה בעתודת קבוצת ארמיות מרכז, ולאחר מכן פעל כחלק מהדיוויזיה ה-15 במסגרת הקורפוסים ה-46, הקורפוס ה-9, ה-12, וה-20 לסירוגין, והשתתף בקרב על מוסקבה. ב-25 בדצמבר 1941 מונה פון צנגן למפקד הדיוויזיה ה-17, שהייתה חלק מהקורפוסים ה-12 וה-13 לסירוגין במסגרת הארמייה הרביעית, וב-15 בינואר 1942 קיבל פון צנגן את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל. ב-1 בפברואר 1942 הועלה פון צנגן לדרגת גנרל מיור, וב-1 בינואר 1943 הועלה לדרגת גנרל לוטננט. ב-26 בפברואר הועברה הדיוויזיה תחת פיקוד הקורפוס ה-20 במסגרת ארמיית הפאנצר הרביעית, ובמאי 1942 הועמדה כעתודת ארמיית הפאנצר השלישית. ביוני 1942 הועברה הדיוויזיה תחת פיקוד הקורפוס ה-25 במסגרת הארמייה השביעית.
ב-1 באפריל 1943 מונה פון צנגן למפקד הקורפוס ה-84, שהיה מוצב בנורמנדי כחלק מהארמייה השביעית במסגרת קבוצת ארמיות D, וביוני 1943 הועלה לדרגת הגנרל חיל הרגלים. ב-1 באוגוסט 1943 מונה פון צנגן למפקד הקורפוס ה-87, שהיה מוצב באיטליה כעתודת הOB Süd, ולאחר מכן פעל כחלק מהארמייה ה-14 במסגרת קבוצת ארמיות C בצפון איטליה, ובמקומו מונה אריך מרקס, שפיקד קודם לכן על הקורפוס ה-87. ב-17 במרץ 1944 מונה פון צנגן למפקד פלגת הארמייה פון צנגן, וב-27 ביולי 1944 מונה על ידי פילדמרשל אלברט קסלרינג לארגן את ההגנה בהרים בדרום גרמניה ולפקח על בניית הביצורים שם.
ב-20 באוגוסט 1944 מונה פון צנגן למפקד הארמייה ה-15, שהייתה חלק מקבוצת ארמיות B, ולחם עימה בקרב שפך הסכלדה, ובכך מנע מבעלות הברית את השימוש בנמל אנטוורפן למשך תקופה ארוכה, ועל כך קיבל פון צנגן ב-9 בנובמבר 1944 תוספת עלי אלון לעיטור צלב האבירים של צלב הברזל. במהלך הקרב על הבליטה נשארה הארמייה ה-15 כעתודה, ולא השתתפה בלחימה. לאחר מכן השתתפה הארמייה בלחימה בתוככי גרמניה, ובאפריל נלכדה בכיס הרוהר. ב-13 באפריל 1945 נכנע פון צנגן בראש כוחותיו לצבא האמריקני ונלקח בשבי.
לאחר המלחמה
פון צנגן שוחרר מהשבי בשנת 1948. לאחר שחרורו התגורר פון צנגן בהנאו עד למותו ב-1 במאי 1964.
קישורים חיצוניים
- גוסטב-אדולף פון צנגן באתר lexikon-der-wehrmacht בגרמנית
