גופיף אשוף
גופיף אשוף הוא קשריר המתפתח ברקמת הלב בעת קדחת שיגרונית כתוצאה מדלקת בשריר הלב. גופיפי אשוף נתגלו באופן בלתי תלוי על ידי לודוויג אשוף בשנת 1904, ושנה לאחר מכן על ידי פאול רודולף גייפל.
הקשרירים הם ביטוי לדלקת ברקמת החיבור והמשתית של הלב. צורתם עגולה או דמוית כישור וגודלם מגיע לכ-1–2 מ"מ, כך שניתן לעיתים לראותם בעין בלתי מזוינת. הם נמצאים בעיקר בקרבת כלי דם קטנים בשריר הלב ופנים הלב, ולפעמים גם במסב הלב ואף ברקמת המעטפת החיצונית של אבי העורקים העולה. במבט היסטולוגי, גופיפי אשוף אשר התפתחו במלואם הם מבנים גרנולומטוטיים המכילים שינויים פיבריניים, הסננה לימופציטרית, לעיתים תאי פלזמה ומקרופאגים לא תקינים הסובבים את המרכזים הנקרוטיים. מקרופגים אלה יכולים להתאחות לתאי ענק, בעוד אחרים יכולים להפוך לתאי אניצ'קוב, או "תאי זחל", כפי שהם נקראים בשל מראה הכרומטין בהם.
גופיפי אשוף מתפתחים בשלושה שלבים, ובעת התבוננות בדגימה היסטולוגית כל אחד מן השלבים יכול להופיע. השלב הראשון הוא שלב תפליטי או ניווני, אשר ניכר עד לשבוע הרביעי של מחלת הקדחת השיגרונית, ומתאפיין בבצקת של רקמת החיבור ועלייה במוקופוליסכריד חומצי בחומר היסוד. הדבר מביא להיפרדות של הקולגן אשר נראה בצביעה נראה כפיברין. בשלב השני, השלב השגשוגי או הגרעינומתי, שמתרחש 4–13 שבועות מתחילת המחלה, והוא השלב הפתוגנומוני למחלה, השינויים הפיברינואידיים מוחלפים בהסננה של לימפוציטים T, תאי פלזמה, נויטרופילים ותאים היסטיוציטיים אופייניים ללב הנקראים תאי אניצ'קוב בשולי הנגע. השלב השלישי, שלב הפיברוזיס, הוא שלב הריפוי, לאחר 12–16 שבועות, ובו הקשריר הופך לעגול או דמוי כישור וגודלו 0.2×0.6 מ"מ. בחלוף הזמן הקשרירים הופכים פחות תאיים ותכולת הקולגן בהם עולה. לבסוף הרקמה מוחלפת ברקמה צלקתית הממוקמת בסמוך לכלי הדם.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
