גטו נג'בנייה
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | גטו |
| מדינה | רומניה |
| מחוז | מרמורש |
| תאריכים | |
| תאריך הקמה | אביב 1944 |
| תאריך סגירה | מאי-יוני 1944 |
| אוכלוסייה | |
| מספר אסירים בשיא | 6,000 |
| השתייכות האסירים | יהודים רומנים |
גטו נג'בנייה (ברומנית: Ghetoul Baia Mare) היה גטו בשואה שהוקם על ידי הנאצים ליהודי אירופה במהלך מלחמת העולם השנייה והשואה. הגטו היה ממוקם בבאיה מארה, מרמורש, ממלכת הונגריה (כיום: באיה מארה, מרמורש, רומניה) מכוון שהשטח הפך לחלק מהונגריה בעת התרחשות תכתיב וינה בצפון טרנסילבניה עד לסוף מלחמת העולם השנייה. הגטו היה פעיל באביב 1944, לאחר שגרמניה הנאצית כבשה את הונגריה במלחמת העולם השנייה במבצע מרגרטה.
היסטוריה
על פי מפקד שנערך בשבוע השני של 1944, השתייכו לקהילה האורתודוקסית של באיה מארה כ-3,340 אנשים.
תהליך הגטואיזציה ליהודי באיה מארה וקהילות המחוזות הדרום-מזרחיות של מחוז שאטמאר התרחש מספר ימים לאחר שוועידה בסאטו מארה קבעה קריטריונים תפעוליים בסיסיים לתהליך. פגישה של פקידים מקומיים התקיימה במטה מפלגת צלב החץ באיה מארה; גם עוזרו של אדולף אייכמן, לסלו אנדרה, נכח. קרולי תמאס, עוזרו של ראש העיר, ייצג תחילה את העיר, אך עד מהרה הוחלף באיסטבן רוזנר, עוזרו של מפקד המשטרה שהפגין התלהבות רבה יותר. משתתפים נוספים כללו את ג'נו נאגי, מפקד המשטרה; סנדור וג'אי, לשעבר המזכיר הכללי של לשכת ראש העיר; טיבור ורהלי, מפקד יחידת הז'נדרמריה המקומית; גיורה גרגלי, ראש מפלגת צלב החץ של צפון טרנסילבניה; וגוז'ף הרקסק, מנהיג ארגון בארוס, אגודה אנטישמית חריפה של אנשי עסקים נוצרים.[1]
יהודים מהעיר עצמה שכנו במגרש הפנוי של מפעל הזכוכית "König", בעוד אלה מהמחוזות באיה מארה אחרות, הוצבו ברפתות בכפר וואלה בורקוטולוי, במרחק של כ-3 ק"מ ממרכז העיר. ג'נו נאגי וגיוגה גרגלי פיקחו על איסוף היהודים ועל החיפוש אחר חפצי הערך שלהם; קצין האס אס פרנץ אברומייט סייע. כ-3,500 תושבים חיו בגטו העיר, ו-2,000 נוספים בוואלה בורקוטולוי. מבין האחרונים, רק כ-200 יכלו להיכנס לרפתות, והשאר גרו בחוץ. טיבור ורהלי היה מפקד הגטו.[1]
כמקובל בתקופה, היהודים עונו והועברו לשיטות חקירה אחרות. על סוגיות כאלו היו אחראים נאגי ווורהלי; עוזריהם כללו את קארולי באלוג ולסלו ברנטס, מקורבים במפעל "Phoenix" בעיר, וכן את Haracsek,, זולטן אוסבת, פיטר צ'יזברגר, הרקסק והבלשים יוזף אורגובני, אימרה וג'אי ואיסטבן ברטלאן. ב-25 באפריל, ממשלתו של דמה סטויאי כינתה את שמו של מחוז ברנבאס אנדרודי, והוא החזיק באחריות כללית לניהול האזור.[1] הגירושים מבאיה מארה התרחשו בשני טרנספורטים: 31 במאי (3,073) ו-5 ביוני (2,844), עם סך של 5,916 יהודים שנשלחו למחנה הריכוז אושוויץ.[1][2]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 MMHTN - Muzeul Memorial al Holocaustului din Transilvania de Nord, web.archive.org, 2008-08-27
- ^ יד ושם, THE HOLOCAUST IN NORTHERN TRANSYLVANIA
