גיבתון סוף
 גיבתון סוף
| |
|---|---|
_m.jpg)
גיבתון סוף זכר
| |
| מיון מדעי | |
| מין: | גיבתון סוף |
| שם מדעי | |
 Emberiza schoeniclus
| |
| תחום תפוצה | |
תחום התפוצה של גיבתון סוף מקייץ
יציב
חולף
חורף
| |
גיבתון סוף (שם מדעי: Emberiza schoeniclus) הוא מין של ציפור במשפחת הגיבתוניים.
בישראל הוא חולף וחורף לא שכיח. ניתן למוצאו בעמק בית שאן, עמק החולה, ומישור החוף, בעיקר בחושות קנים לצד מקורות מים.[1]
שם הסוג Emberiza הוא מגרמנית עתיקה, גיבתון. שם המין הספציפי schoeniclus הוא מיוונית עתיקה, ציפור לא ידועה על שפת המים.[2]
הוא נפוץ ברחבי אירופה וחלק גדול מהאזור הפלארקטי. רוב הציפורים נודדות דרומה בחורף, אך אלו בדרום ובמערב מרחב התפוצה יציבים. הוא נפוץ באגמים, אך גם מקנן בשטחים פתוחים יבשים יותר.
טקסונומיה
גבתון הסוף תואר על ידי חוקר הטבע השוודי קרל לינאוס בשנת 1758 במהדורה העשירית של Systema Naturae שלו תחת השם המדעי Fringilla schoeniclus.[3] גיבתון זה ממוקם כעת בסוג Emberiza שליניאוס הציג באותה מהדורה של Systema Naturae שלו.[4][5] המין הספציפי schoeniclus הוא מהיוונית העתיקה skhoiniklos, מילה ששימשה את המחברים היוונים לציפור לא מזוהה.[6]
ישנם תשעה עשר תת-מינים מוכרים.[5]
משפחת הגיבתוניים מכילה כ-300 מיני אוכלי זרעים, שרובם נמצאים ביבשת אמריקה; אם כי הסוג גיבתון, עם יותר מ-40 מינים, מוגבל לעולם הישן.[7]
גיבתון סוף קשור באופן הדוק לגיבתון סוף יפני ולגיבתון סוף מזרחי, כאשר שלושתם מסווגים לעיתים כבני סוג נפרד, Schoeniclus.
תיאור
גיבתון סוף הוא ציפור בינונית, אורכו 13.5-15.5 ס"מ, עם מקור קטן ומוצק של אוכלי זרעים. לזכר יש ראש וגרון שחורים, פס שפם לבן, חלקים תחתונים בהירים, וגב חום ומפוספס בכבדות. לנקבה ניצוי פחות בולט, עם ראש חום מפוספס ויותר פספוס למטה. השיר של הזכר הוא "סריפ" שחוזר על עצמו.
התנהגות
מזונו מורכב בעיקר מזרעים, אולם את הצעירים הוא מאכיל בחרקים.
רבייה
הרבייה מתחילה בדרך כלל בתחילת אפריל, ומסתיימת בסוף אוגוסט בהתאם למיקום ולגובה. המין הוא מונוגמי. הקן נבנה באמצעות זרדים, דשא וקנים מרופדים בחומרים רכים יותר כמו שיער, אזוב ושורשים, על שיח או קנה. הנקבות מטילות 4–5 ביצים בצבע אפור זיתי, המציגות את הסימנים דמויי השיער האופייניים לאלו של הגיבתונים. תקופת הדגירה היא 12–15 ימים כאשר הגוזלים מואכלים על ידי שני ההורים.[8]
סטטוס
גיבתון הסוף אינו מאוים באופן עולמי ומסווג ללא חשש על ידי ה-IUCN. האוכלוסייה האירופית המשוערת מונה לפחות 4.8 מיליון זוגות, במיוחד בשוודיה, פולין ונורווגיה. עם זאת, על פי הדיווחים מספרי גיבתון הסוף יורדים בנורווגיה, שוודיה וגרמניה.
קישורים חיצוניים
- גיבתון סוף, באתר ITIS (באנגלית)
- גיבתון סוף, באתר NCBI (באנגלית)
- גיבתון סוף, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- גיבתון סוף, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ גיבתון סוף, פורטל צפרות - אתר הצפרות הישראלי, באתר www.birds.org.il
- ^ Jobling, James A. (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names. London, United Kingdom: Christopher Helm. pp. 145, 350. ISBN 978-1-4081-2501-4.
- ^ Linnaeus, Carl (1758). Systema Naturae per regna tria naturae, secundum classes, ordines, genera, species, cum characteribus, differentiis, synonymis, locis (בלטינית). Vol. 1 (10th ed.). Holmiae (Stockholm): Laurentii Salvii. p. 182.
- ^ Linnaeus, Carl (1758). Systema Naturae per regna tria naturae, secundum classes, ordines, genera, species, cum characteribus, differentiis, synonymis, locis (בלטינית). Vol. 1 (10th ed.). Holmiae (Stockholm): Laurentii Salvii. p. 176.
- ^ 5.0 5.1 Gill, Frank; Donsker, David; Rasmussen, Pamela, eds. (2020). "Buntings". IOC World Bird List Version 10.1. International Ornithologists' Union. נבדק ב-29 במאי 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Jobling, James A. (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names. London: Christopher Helm. p. 350. ISBN 978-1-4081-2501-4.
- ^ Hoyo, Josep del; Elliott, Andrew; Sargatal, Jordi; Christie, David A (eds.). "Emberizidae". Handbook of the Birds of the World Alive. Lynx Edicions. נבדק ב-13 באפריל 2014.
{{cite web}}: (עזרה) (נדרשת הרשמה) - ^ Copete, J.L; Christie, D.A. "Reed Bunting". Birds of the World. נבדק ב-8 במאי 2020.
{{cite web}}: (עזרה)
