גיצ'ין פונאקושי
| לידה |
10 בנובמבר 1868 בשורי, אוקינאווה |
|---|---|
| פטירה |
26 באפריל 1957 (בגיל 88) טוקיו, יפן |
| אמנות הלחימה | שוטוקאן, קראטה |
| מורים | אנקו איטוזו, אנקו אזאטו |
| דרגה | שיהאן |
גיצ'ין פונאקושי (ביפנית: 船越 義珍 ; 10 בנובמבר 1868 – 26 באפריל 1957) היה יוצרו של סגנון השוטוקאן של הקראטה וידוע כ"אבי הקראטה". [1] אחרי שלמד אצל שני מאסטרים אנקו איטוזו, אנקו אזאטו, הוא היה אחד מהמאסטרים של הקראטה באוקינאווה שהציג את הקראטה ליפן בשנת 1922.
היסטוריה
שנותיו הראשונות
גיצין פונאקושי נולד בשורי, אוקינאווה בשנת הרסטורציה של מייג'י בסביבות 1868 להורים ממוצא אוקינאווי, שם משפחתו המקורי היה טומינאקושי. [2] אחרי שהחל ללמוד בבית ספר יסודי הוא נהיה חברו הקרוב של בנו של אנקו אזאטו, מאסטר בקראטה וקנדו שבמהרה יהיה מורהו הראשון לקראטה. [3]
הוא למד פילוסופיה סינית ויפנית ועבד כמורה באוקינאווה. במהלך הזמן, הוא התקרב למשפחת אזאטו והוא יצא למסעות ליליים למעונה של משפחת אזאטו על מנת לקחת שיעורי קראטה מאנקו אזאטו.
פונאקושי התאמן בסגנונות הפופולריים שרווחו באותה עת של קרטה אוקינאווה: שוריי-ריו ושורין-ריו. הוא פיתח את סגנונו האישי בהשפעת המרחק והתיזמון של קנדו.
השם "שוטוקאן" נלקח משם העט של פונאקושי, "שוטו", שפירושו "גלי אורנים" או "הרוח הנושבת באורנים". בנוסף להיותו מאסטר בקראטה, פונאקושי היה משורר ופילוסוף שהיה יוצא לטיולים ארוכים ביער שם עשה מדיטציה וכתב שירה. [4] "קאן" פירושו אולם אימונים, או בית, מכאן שוטוקאן משמעו "ביתו של השוטו". את השם טבעו תלמידיו של פונקאקושי כשהם הציבו שלט בכניסה לאולם שבו הורה פונאקושי ועליו כתוב "שוטו קאן".
בשלהי שנות ה-20 של המאה ה-20, היו לפונאקושי תלמידים רבים. על מנת להגביר את העניין בקראטה אוקינאווה, יצא פונאקושי לאיי יפן ב-1922. [5]
יצירתו: קראטה שוטוקאן
ב-1939 הקים פונאקושי את דוג'ו השוטוקאן הראשון שלו בטוקיו. הוא שינה את שם המילה "קראטה" ל"יד ריקה", בעוד שבמקור הייתה משמעות השם "יד סינית" (כפי שכינו אותו באוקינאווה), שתי המילים נשמעות אותו הדבר ביפנית, אך נכתבות בצורה שונה. הוא האמין שהשימוש במילה "סינית" תוליך שולל את האנשים למחשבה שהקראטה התפתח מהאיגרוף הסיני שיוצריו המקוריים אמרו שאכן הושפעו ממנו, לצד אמנויות לחימה אחרות. בנוסף לכך, פונאקושי טען באוטוביוגרפיה שלו שבהערכה פילוסופית של השימוש ב"ריקה" יתאים לכוונתו שבקראטה לא נקשרים לשום אובייקט פיזי.
פונאקושי השתמש ב"קאטה" (סדרת תנועות שאדם מבצע לבדו המדמות קרב) דבר שעורר לו התנגדות באוקינאווה וכתוצאה מכך פונאקושי נשאר בטוקיו לתמיד. הוא יצר לבסוף את התאחדות הקראטה היפנית Japan Karate Association (JKA) בשנת 1955 כשפונאקושי היה המדריך הראשי. פונאקושי לא תמך בכל השינויים שארגונו ערך לבסוף בסגנון הקראטה שלו. הוא נותר בטוקיו עד למותו ב-1957.
מורשתו
פונאקושי כתב מספר ספרים על קראטה בכללם האוטוביוגרפיה שלו "קרטה : דרך חיים" (כתר, 1988). מורשתו המתועדת מכילה את הפילוסופיה שלו לגבי הקראטה ונקראת ניג'ו קון, או "עשרים עקרונות". כללים אלה מהווים את הנחות היסוד של האימון לכל קראטקה (מתאמן בקראטה) שוטוקאן ופורסמו בעבודה ששמה "עשרים העקרונות המנחים של הקראטה". [6] בספר זה, מניח פונאקושי עשרים כללים שלהם צריכים תלמידיו לציית במאמץ "להפוך לבני אדם טובים יותר." [7] הקראטה-דו קיוהאן של פונאקושי (טקסט המאסטר) נותר פרסומו המפורט ביותר, מכיל חלקים על היסטוריה, כללים, קאטה וקומיטה. ציור טיגריס השוטוקאן מאת Hoan [8] מעטר את עטיפת הספר במהדורתו בכריכה קשה.
אנדרטה לזכרו
מצבת זיכרון להנצחתו של גיצין פונאקושי נוצרה בידי שוטוקאי באנגאקו-ג'י, מקדש בקמקורה, ב-1 בדצמבר 1968, בעיצובו של קנג'י אוגאטה. האנדרטה מציגה קליגרפיה של פונאקושי וסוגן אסהינה (1979-1891), כומר ראשי במקדש שקורא "קראטה ני סנטה נאשי" (אסור להתקיף ראשון בקראטה), השני מבין עשרים כלליו של פונאקושי. לימינו של הכלל שטבע פונאקושי נמצא העתק של שיר שהוא כתב בהיותו בדרכו ליפן בשנת 1922.
האבן השנייה מציגה כתב יד מאת נובוהידה אוהאמה ועליו כתוב: [9] "פונאקושי גיצין סנסיי (סנסיי משמעו מורה), מהקראטה-דו, נולד ב-10 ביוני 1870, בשורי אוקינאווה, החל מהיותו בן אחת עשרה הוא התאמן בטה-ג'וטסו תחת אזאטו אנקו ואיזוטו אנקו. הוא תירגל בחריצות וב-1912 נהיה נשיא אוקינאווה שובוקאי. במאי 1922, הוא עבר לטוקיו ונעשה מורה מקצועי של קראטה-דו. הוא הקדיש את כל חייו לפיתוחו של הקראטה-דו. הוא האריך ימים עד לגיל שמונים ושמונה ועזב את עולמנו ב-26 באפריל 1957. הסנסיי פירש מחדש את טה-ג'וטסו והפיץ את הקראטה-דו (קראטה-דו זוהי דרך הקראטה) בעוד שהוא לא הזניח את הפילוסופיה המקורית שלו. כמו בוגיי (אמנות לחימה קלאסית), כך גם פסגת הקראטה היא ה"מו" (הארה): כדי להיטהר ולהתרוקן דרך התהליך של ה"ג'וטסו" אל ה"דו". במילותיו הידועות "קראטה ני סנטה נאשי" (אסור להתקיף ראשון בקראטה) ו"קראטה ווה קונשי נו בוגיי" (קראטה היא אמנות לחימה של אנשים אינטליגנטיים), סייע לנו סנסיי להבין טוב יותר את המונח "ג'וטסו" (jutsu). במאמץ להנציח את מעלותיו ותרומותיו הגדולות לקראטה-דו המודרני כחלוץ, אנחנו, תלמידיו הנאמנים, הקמנו את השוטוקאי והצבנו את האנדרטה הזו באנקאקוג'י. "קנזן איצ'י" ("האגרוף וה זן אחד הם").
ספריו
- Funakoshi, Gichin (1973). Karate-Do Kyohan: The Master Text. translated by Tsutomu Ohshima. Tokyo: Kodansha International. מסת"ב 978-0870111907.
- Funakoshi, Gichin (1981) [1975]. Karate-Do: My Way of Life. Tokyo: Kodansha International. מסת"ב 978-0870114632.
- הספר תורגם לעברית בשם קרטה : דרך חיים / ג’יצ’ין פונאקושי ; עברית - שרה הניג. ירושלים : כתר, 1988.
- Funakoshi, Gichin (1994) [1988]. Karate-Do Nyumon: The Master Introductory Text. translated by John Teramoto. Tokyo: Kodansha International. מסת"ב 978-4770018915.
- Funakoshi, Gichin (2001). Karate Jutsu: The Original Teachings of Master Funakoshi. translated by Tsutomu Ohshima. Tokyo: Kodansha International. מסת"ב 978-4770026811.
- Funakoshi, Gichin (1975). The Twenty Guiding Principles of Karate: The Spiritual Legacy of the Master. translated by John Teramoto. Tokyo: Kodansha International. מסת"ב 978-4770027962.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Funakoshi, Gichin (2001). Karate Jutsu: The Original Teachings of Master Funakoshi, translated by John Teramoto. Kodansha International Ltd. מסת"ב 4-7700-2681-1
- ^ Rob Redmond, Deconstructing Funakoshi, January 29, 2006
- ^ קרטה : דרך חיים / ג’יצ’ין פונאקושי ; עברית - שרה הניג. ירושלים : כתר, 1988.
- ^ Funakoshi, Gichin (1975). The Twenty Guiding Principles of Karate: The Spiritual Legacy of the Master, translated by John Teramoto. Kodansha International Ltd. מסת"ב 4-7700-2796-6.
- ^ קרטה : דרך חיים.
- ^ Funakoshi, Gichin (1975). The Twenty Guiding Principles of Karate: The Spiritual Legacy of the Master, translated by John Teramoto. Kodansha International Ltd. מסת"ב 4-7700-2796-6.
- ^ קרטה : דרך חיים.
- ^ Kosugi Hoan: BACKGROUND
- ^ Cook, Harry (2001). Shotokan Karate: A Precise History. England: Cook.
