גלימיניהוס
| מידע על המבנה | |
|---|---|
| סוג | טירה, מוזיאון |
| מיקום |
 סימריסהמן, סקונה, שוודיה |
| תקופת הבנייה | 1499–1505 (כ־6 שנים) |
| מצב | משופץ |
| בעלות נוכחית |
המועצה למורשת לאומית של שוודיה |
| גובה | כ-26 מ' |
| פתוח לציבור | כן |
| קרבות | קרבות בודדים במלחמת סקונה[א] |
טירת גלימיניהוס (בשוודית ובדנית: Glimmingehus) היא טירה ימי בינמית הממוקמת בקצה הדרום-מזרחי של סקונה בדרום שוודיה. היא נחשבת כאחת מהביצורים מתקופת ימי הביניים ששרדו באופן הטוב ביותר בכל סקנדינביה. הטירה נבנתה בין השנים 1499–1506 (טרם מלחמת העצמאות השוודית), עת עוד שלטה באזור זה ממלכת דנמרק. בגלימיניהוס נבנו מנגנוני הגנה רבים ברוח התקופה, כגון עמדות ירי ממוגנות, דלתות נסתרות, מסדרונות מדומים וכדומה. בין היתר, יש בה גם "בור הריגה" (מעין "חורים" בתקרה, מהם השליכו המגינים שמן רותח על התוקפים), וכן חפיר ובו גשר מתרומם. נוסף לכל אלו, המקום גם מוקף בחומה בעובי 1.8–2.4 מטרים.
היסטוריה
רקע
ערך מורחב – איחוד קאלמאר
החל מסוף המאה ה-14 ועד שנת 1524 שלטה ממלכת דנמרק על רוב שטחי סקנדינביה היבשתית (מלבד על האזורים בהם חיו הלאפים בצפונה של שוודיה המודרנית), כמו גם על חלקים מפינלנד ועל כל איסלנד וגרינלנד (איחוד קאלמאר). בשלהי המאה ה-15, ובמיוחד תחת שלטונו של המלך הנס, החלה הממלכה להתפורר. מרידות מקומיות של אצילים שוודים (סטן סטורה הזקן) ונורווגים החלו לערער את מעמדו של המלך באזורי הספר. שיאו של המשבר הגיע כעשור וחצי לאחר בניית הטירה, בעת שלטונו של כריסטיאן השני, באירוע המוכר כטבח סטוקהולם, וארבע שנים לאחר מכן במלחמת העצמאות השוודית.
תקופת ינס הולגרסן אולפסטנד
האציל, חבר המועצה של המלך הנס והאדמירל הדני ינס הולגרסן אולפסטנד, בן למשפחת אצולה מוכרת וחזקה מסוקנה (שהייתה חלק מדנמרק עד 1658) עוד מהמאה ה-14, החל את בניית הטירה ב-1499. הבנייה הושלמה ב-1506.[1][2] עדויות ארכיולוגיות חשפו את סגנון החיים הבזבזני של המשפחה כשחיה בטירה עד למותו של הולגרסן ב-1523, כשבין היתר, נמצאו בשטחי הטירה זכוכית ונציאנית[ב], ויטראז' מחבל הריין בגרמניה וכן קרמיקה מספרד, שהיו המוצרים היקרים והנחשקים ביותר באותה תקופה. נוסף לכל אלו, בשטחי הביצורים של הטירה עצמה ישנם מותרות נוספות שלא אופייניות לטירות אחרות מאותו אזור, כגון מעין מיזוג אוויר[ג] וספסלים שהוצבו ליד גומחות הירי.
מלחמות שוודיה–דנמרק
במהלך מלחמות שוודיה-דנמרק במחצית השנייה של המאה ה-17, ניסה המלך השוודי קרל האחד עשר להשמיד את הטירה ב-1676, אך לשווא. בניסיון הראשון שלח המלך 20 איכרים שוודים להרוס את הטירה, מהלך שהתסיים בכישלון צפוי מראש. בניסיון השני נוספה תגבורת של 130 לוחמים לפגיעה בטירה, אך הגעת צי דני-הולנדי מאומן ומצויד היטב ליסטאד הסמוכה (הצי ההולנדי לחם לצד דנמרק), אילצה את הכוח השוודי לסגת.
בעידן המודרני
לאחר תבוסתו של המלך קרל השנים עשר במלחמה הצפונית הגדולה, איבדה הטירה את משמעותה הצבאית וכך במהלך המאה ה-18 שימשה כאסם לשמירת תבואה חקלאית של חקלאי האזור, ולבסוף נתרמה למדינה ב-1924. בין השנים 1935–1938 בוצע פרויקט שיקום נרחב וכן חפירה ארכאולוגית. כיום המבנה וסביבתו מנוהלים על ידי המועצה למורשת לאומית של שוודיה[ד]. באתר ישנו מוזיאון המציע סיורים בחודשי הקיץ, מטבח ימי-בינימי, וכן חנות מזכרות ומסעדה.
בתרבות
לפי מספר מסורות מקומיות, הטירה רדופה על ידי רוחות רפאים. כמו כן, הטירה מוזכרת בספר הילדים מסע הפלאים של נילס הולגרסון של הסופרת סלמה לגרלף, וכן מופיעה בסדרת הטלוויזיה המבוססת על הספר (שם ידוע כ"טירת העכברים").
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של גלימיניהוס- מידע ארכיוני על טירת גלימיניהוס באתר המועצה למורשת לאומית של שוודיה (באנגלית).
- מידע על הטירה באתר visitskane.com (באנגלית)
פרק 7 בסדרת הילדים נילס הולגרסון, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
- ^ חלק ממלחמת הולנד–צרפת
- ^ באיטלקית: vetro veneziano
- ^ הכוונה למעבר יזום של אוויר חם דרך תעלות ייעודיות בקירות הטירה במטרה לחמם אותה
- ^ בשוודית: Riksantikvarieämbetet
- ^ מידע כללי על הולגרסן, מתוך אתר runeberg.org, (בדנית)
- ^ היסטוריה של הטירה באתר המועצה למורשת לאומית של שוודיה, (באנגלית)
