גרגור שטראסר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה.
גרגור שטראסר (גרמנית: Gregor Strasser; 31 במאי 1892 - 30 ביוני 1934) היה פוליטיקאי גרמני, מנהיג נאצי בכיר בתקופת רפובליקת ויימאר. הוצא להורג בליל הסכינים הארוכות.
תולדות חייו
ראשית דרכו
שטראסר נולד בעיירה קטנה בבאווריה בשנת 1892 למשפחה קתולית, אחרי סיום לימודיו הוא התחיל לעבוד כרוקח ובשנת 1914 הוא התחיל ללמוד רוקחות באוניברסיטת מינכן.
לימודיו של שטראסר נקטעו עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה והתנדבותו לשרת בצבא בוואריה. עד שיחרורו בשנת 1918 בתום המלחמה הוא הועלה לדרגת אוברלויטנט (סגן) ועוטר בצלב הברזל בדרגה ראשונה ושנייה.
עם תום המלחמה הוא המשיך את לימודיו באוניברסיטת נירנברג-ארלנגן ובשנת 1919 הצטרף ליחידת הפרייקור של פראנץ ריטר פון אפ יחד עם אחיו אוטו, באותה שנה הוא קיבל את הדיפלומה שלו ברוקחות ושנה אחר כך החל לעבוד במקצועו בלנדסהוט.
המפלגה הנאצית
שטראסר הצטרף למפלגה הנאצית בשנת 1920 והפך למנהיג האס אה בבוואריה התחתית. הוא השתתף בפוטש מרתף הבירה בשנת 1923. אחרי כליאתו של אדולף היטלר בעקבות הפוטש החל כוחו של שטראסר לעלות, ביחד עם אלפרד רוזנברג ואריך לודנדורף הוא הקים את תנועת החרות הנאציונל-סוציאליסטית שבבחירות של 1924 הצליחה לזכות בשלושים ושניים מושבים ברייכסטאג, אחד מהם של שטראסר.
כישרונו של שטראסר כנואם ומארגן, העובדה שלא נטה באופן עיוור להיטלר ודעותיו הסוציאליסטיות הפכו אותו לאויבו הפוליטי של מנהיג המפלגה הנאצית. שטראסר נעדר מן הכינוס לייסודה מחדש של המפלגה הנאצית ב-27 בפברואר 1925 ונראה שדרכו נפרדה ממנה. היטלר שהבין שכדי להפוך את המפלגה הנאצית למפלגה לאומית יצטרך את קשריו הפוליטיים של שטראסר עם חוגים לאומניים בצפון גרמניה, מקום שלנאצים לא הייתה כל דריסת רגל, הציע לשטראסר להצטרף למפלגה מחדש כשבועיים אחרי מועד ייסודה השני. שטראסר הסכים והפך לראש המפלגה בצפון גרמניה.
במסגרת תפקידו שקד שטרסר על הקמתה של התשתית הארגונית של המפלגה הנאצית בצפון גרמניה, הוא ייסד שני עיתונים נאצים בברלין ועד מהרה הקים סניפים של המפלגה בפרוסיה, סקסוניה, הנובר וחבל הריין.
דעותיהם המנוגדות של שטראסר והיטלר הביאו אותם לכדי התנגשות. סיבת הסכסוך הייתה הצעת חוק שהמפלגה הסוציאל-דמוקרטית והמפלגה הקומוניסטית הגישו בחורף 1925 הקוראת להחרמת רכושם של בני האצולה על ידי המדינה. שטראסר סבר שהנאצים צריכים לתמוך בהצעת החוק בעוד שהיטלר, שזכה לתרומותיהם של כמה בני אצולה ותעשיינים, התנגד להצעה.
שטראסר כינס אספה מפלגתית ב-22 בנובמבר 1925 בהנובר במטרה לקבל החלטה של תמיכה נאצית בהצעת החוק ואף לערוך עיצוב מחדש של המפלגה הנאצית במתכונת יותר סוציאליסטית, תוכניתו התקבלה באספה. היטלר לא ויתר ובאסיפה שכינס בבמברג ב-14 בפברואר 1926 הפך את ההחלטה של אספת הנובר. ניצחונו הושג הודות לכך שהאספה כונסה בדרום גרמניה, שהיה בסיס תומכיו, ביום חול ולכן רוב המנהיגים הנאציים של צפון גרמניה, שתמכו בשטראסר, לא יכולים היו להשתתף.
שטראסר הועלה לדרגת רייכסלייטר בשנת 1928 ועתה עמד בראשות "הארגון המדיני" במפלגה שהיה אחראי על פיקוח על המנהיגים המחוזיים והמקומיים של המפלגה. תפקיד זה הקנה לו יוקרה רבה ובזכות כושר הארגון והנאום שלו הצליח לצבור תומכים רבים ולהפוך לאחד המנהיגים הנאציים הפופולריים ביותר במפלגה.
במאבקים על השלטון נקט שטראסר בגישה מתונה שעיקרה נכונות לקיום שיתוף פעולה עם הממשלה. כשקורט פון שלייכר התמנה לקאנצלר ב-3 בדצמבר 1932 הוא הציע את תפקיד סגן הקאנצלר וראש ממשלת פרוסיה לשטראסר בניסיון לגרום לפילוג במפלגה הנאצית.
התפטרות מן המפלגה ומותו
דרכו של שטראסר יחד עם הגישה הריאליסטית בה דגל ביחס לממשלה הביאו את חילוקי הדעות עם היטלר לשיא חדש. דיון ב-7 בדצמבר 1932, בו השתתפו היטלר ושטראסר, התפתח לריב מר כשהיטלר האשים אותו שהוא חותר תחתיו ושואף להרוס את המפלגה הנאצית. שטראסר הכחיש בתוקף את הדברים וטען שמדיניותו של היטלר מוליכה את המפלגה לחורבן. למחרת היום התפטר שטראסר מכל תפקידיו ומחברותו במפלגה.
מכיוון ששטראסר חלש על חלק גדול ממנגנון המפלגה התפטרותו הייתה רגע של משבר עמוק למפלגה הנאצית ולרגע נדמה היה שהיא הולכת לקראת פילוג, אולם במקום להוביל את אנשיו ברגע הקריטי שאחרי התפטרותו, בחר שטראסר לצאת לחופשה באיטליה. היטלר ניצל את הזדמנות זו ופעל לטיהור המפלגה מתומכי שטראסר והחלפתם באנשי שלומו.
שטראסר איבד את בסיס כוחו הפוליטי וחדל לשחק תפקיד משמעותי בפוליטיקה הגרמנית, אולם היטלר לא שכח לו את בגידתו והוא היה בין יריביו הפוליטיים שנרצחו בליל הסכינים הארוכות בשנת 1934[1].
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גרגור שטראסר |
- [ קורות חייו], באתר המוזיאון הגרמני להיסטוריה (בגרמנית)
הערות שוליים
- ^ ויקטור צ'רנוב, פרטי מאורעות הדמים, דבר, 3 באוגוסט 1934
