גרהרד בדריאן
.jpg)
גרהרד יוזף בדריאן (בגרמנית: Gerhard Jozeph Badrian) נולד בבויטין [Beuthen], גרמניה, ב-13 באוקטובר 1905. נרצח באמסטרדם ב-30 ביוני 1944[1]. בנם של פרידה [Frieda] והרמן-היימן בדריאן[2] [Hermann-Haymann Badrian]. בדריאן היה יהודי שברח מגרמניה להולנד, ובזמן מלחמת העולם השנייה פעל במחתרת נגד הנאצים. היה צלם ועבד בין היתר עבור "המרכז לתעודות זהות" [Persoonsbewijzencentale - PBC] של חריט פן דר פאן (אנ'), פסל הולנדי ידוע שהפך לאיש מחתרת וקיבל לימים את אות "חסיד אומות העולם"'.
מפליט יהודי לחבר מחתרת
בדריאן עזב את גרמניה עם עליית היטלר לשלטון והיגר לברזיל. הוא לא מצא שם את מקומו ושב לאירופה, להולנד,[3] שם היה כמה חודשים בזמן מלחמת העולם הראשונה, כילד מאומץ של משפחה יהודית באמסטרדם. מאז דיבר הולנדית רהוטה והיה רצוי כבן בית אצל בני המשפחה המאמצת. הוא היה אחד מעשרות אלפי פליטים בהולנד, מצא משרה ראויה והביא את הוריו מגרמניה להולנד. הוא גר עמם ועם אחותו בבוסום (אנ'). ב-10 במאי 1940, יום פלישת הגרמנים להולנד, היה יום מפנה בחייו, כמו בחיי כל תושבי הולנד. בדריאן עבר להתגורר ברחוב פייזאל [Vijzelsraat] מס' 72-ll, וזמן מה השתמש בשם הרחוב ככינויו המחתרתי. הוא התחיל לפעול במחתרת בשלב די מוקדם של הכיבוש. ב-1941 החל לזייף תעודות זיהוי בעבור יהודים. גרהרד בדריאן היה איש פסימי. הוא לא היה גיבור כמתואר בספרים, היה איש עדין ורך דיבור, אבל תנאי התקופה הפכו אותו לגיבור. ב-1942, כאשר יצאה תקנה שעל כל היהודים לענוד טלאי צהוב, התמרד ולא ענד טלאי. מכרים יהודים הטיחו בו שהגרמנים יענישו אחרים אם לא יענוד את הטלאי. הוא צחק ואמר שהגרמנים יעשו כרצונם עם או בלי טלאי. הוא רצה לברוח לשווייץ ותכנן מנוסה רבת הרפתקאות דרך ברלין, אך בסופו של דבר נשאר בהולנד. באותה תקופה היו עדיין הוריו, אחותו ואחיינו בבוסום. יותר מאוחר, כשנשלחו הוריו ואחותו להשמדה, הצליח לשלוף את אחיינו ממחנה וסטרבורק. באותו הזמן כבר היה חבר קבוצת מחתרת בראשות חריט פן דר פאן, שהיה חברו והשתתף בפעולות רבות נגד הגרמנים. בדריאן לבש לעיתים קרובות מדים של האס דה [שירות הביטחון הנאצי - SD] מגוהצים ונקיים, מלא בביטחון עצמי[4] עלה על מכוניות מלאות אסירים, ובעזרת ניירות מזויפים הציל רבים מהם מהעברה לידי האס דה ולבתי סוהר נאציים. הוא שיחק את תפקיד הקצין הגרמני בצורה כל כך משכנעת[5], שלעיתים הרגישו האנשים אותם הציל לא נוח, ואף פחדו ממנו. חברת המחתרת העלמה חרוטהנד [Groothand] סיפרה לאחר המלחמה שכאשר הייתה עצורה התחזתה כאילו יש לה דלקת במעי העיוור, ושכאשר נכנס בדריאן לתאה, טען בקול עוקצני כל כך שהיא מתחזה ושעליה לבוא אתו מיד למשרדי האס דה, עד שלרגע חששה שהוא מישהו אחר. חברי מחתרת אחרים היו בהלם כאשר בא לשחררם, כי בדריאן צרח עליהם להיכנס מיד למכוניתו ואף הכה אחד מהם בפניו. על חבר מחתרת אחר, שאותו הוציא מתאו, צעק שהוא נראה מוזנח מדי. השתתפותו בפעולות מחתרתיות רבות, מראהו ה"גרמני" וחיתוך הדיבור הגרמני שלו, גרמו להפצת כל מיני שמועות על "הנס הבלונדיני", הפועל יחד עם[6] המחתרת.
המרכז לתעודות זהות - Persoonsbewijzencentrale
זו הייתה קבוצת מחתרת מזייפת המסמכים החשובה והגדולה ביותר בהולנד בזמן מלחמת העולם[7]. מייסדה היה הפסל חריט פן דר פאן (1902-1944). ב-1942 היה אחד מיוזמי המחאה של אמנים רבים בהולנד כנגד הקמת משרד לצנזורה על האמנות [משרד התרבות - Kultuurkamer]. פן דר פאן ייסד וערך את העיתון המחתרתי De vrije Kunstenaar וארגן את "המרכז לתעודות זהות", אליו גייס הרבה אמנים, שיכלו להשתמש במיומנויותיהם המקצועיות לזיוף התעודות. הם זייפו תעודות זהות, תעודות לידה, תלושי מזון וכל מסמך אחר שהיה נחוץ לעשרות אלפי יהודים ולא יהודים כדי לשרוד. נוסף על זיוף התעודות הם השתתפו גם בפעולות מחתרתיות אחרות.
ב-27 במרץ 1943 פרצו אנשי הקבוצה של פן דר פאן למשרד רישום האוכלוסין [Bevolkingsregister] של אמסטרדם והעלו אותו באש. כמה מחברי הקבוצה נתפסו על ידי הגרמנים וחריט החליט לחלץ אותם מבית המעצר. מספר ניסיונות לא צלחו. בינתיים המשיכו בפעולות חבלה נוספות.
ב-29 באפריל 1944, פרצו בדריאן, חריט פאן דר פאן ועוד שלושה חברי ההתנגדות אל בית הדפוס הארצי בהאג [Landsdrukkerij] והוציאו משם 10.000 תעודות זיהוי, שהיו שימושיות ביותר למזייפי המסמכים. בדריאן פעל שם לבוש במדי האס דה, ובעל תעודות מזויפות.
היו כמה וכמה ניסיונות כושלים לחלץ מידי הגרמנים את חברי הקבוצה הכלואים. ניסיון ההתקפה השישי היה בליל 1 במאי 1944 ובו לקחו חלק 28 אנשים, ביניהם בדריאן. נמצא בפנים שומר שהבטיח לפתוח את השערים ואת הדלתות. זמן קצר לפני הפריצה הגבירו הגרמנים את אמצעי השמירה. פן דר פאן ידע על כך, אך קיווה שיוכלו בכל זאת להיכנס. מוקדם בבוקר שניים במאי 1944 הלך עם עוד כמה לוחמי התנגדות לבית המעצר ואטרינגסחאנס [Weteringschans]. השומר שהציע לעזור להם פתח את השערים. פן דר פאן הופתע על ידי כלב שמירה וירה באקדחו בכלב, מה שהזעיק את השומרים שהתחילו לירות. פן דר פאן נורה בגבו. בדריאן עזר לו להימלט ולהסתתר אצל רופא חבר המחתרת. חריט פן דר פאן היה משותק למחצה. לאחר שבועיים נתפס ונורה למוות ב-10 ביוני 1944. גרהרד בדריאן הפך למפקד הקבוצה.
בדריאן נורה למוות ב-30 ביוני 1944, בקרב יריות ברובנססטראט (כיום אזור אפולו [Apollobuurt] בדרום אמסטרדם). "חברה" בשם בטיה וורי [Betje Wery] אמרה שיש לה דירת מסתור עבורו ועבור אשתו ברובנססטרט 26 באמסטרדם, בדיוק מעל בית של אנשי אס דה, אבל הייתה זו מלכודת. כשבדריאן היה בדירה עלו הגרמנים בחדר המדרגות, הוא שמע אותם, הצליח להרוג חייל אס דה אחד ולברוח לרחוב, שם נורה למוות. משטרת הביטחון [Sicherheitpolizei] נתנה ל"חברה" פרס של 1000 גילדן. גרהרד בדריאן היה בן 38 במותו. הגרמנים שרפו את גופתו. לאחר המלחמה הועבר אפרו ל'שדה הכבוד הלאומי' של גיבורי האומה [Ereveld Loenen][8]באפלדורן [Apeldoorn].
שלט זיכרון
במקום שבו נורה למוות,[9] רובנססטראט 26, אמסטרדם, הוצב שלט ועליו כתוב בהולנדית: לזכר גרהרד בדריאן, נולד כיהודי גרמני ובמקום זה ביום שישי, 30 ביוני 1944 כלוחם לחופש הולנדי נורה למוות.
לוח הזיכרון שלו נמצא מול לוח הזיכרון של חברו חריט פן דר פאן.
במוזיאון המחתרת ההולנדית נמצא אוסף החותמות שבהם השתמשו חברי "המרכז לתעודות זהות"[7].
ראו גם
הערות שוליים
- ^ About Gerhard Badrian, JOODS MONUMENT, 7/4/2016 (באנגלית)
- ^ Thomas Phol, Gerhard Joseph Badrian, GENI, 7.3.2017 (באנגלית)
- ^ GERHARD BADRIAN, JOODSAMSTERDAM, “GEBOREN ALS DUITSCHE JOOD”. “Nieuw Israelietisch weekblad”. Amsterdam, 04-01-1946. Geraadpleegd op Delpher op 15-07-2018, https://resolver.kb.nl/resolve?urn=ddd:010872178:mpeg21:a0007, 15.7.2018 (בהולנדית)
- ^ עמי סלנט, ה"צוללות": יהודים שהצליחו להסתתר עמוק בין הגרמנים במלחמת העולם השניה, באתר חיים של אחרים, ביוגרפיות וסיפורי חיים, מופיע תחת הכותרת: 'בטחון עצמי של יהודים במדי ס"ס', 17 ביולי 2018
- ^ Rene' van Heijningen, Held van de Maand, NI0D, April 2012 (בהולנדית)
- ^ Jewish Resistance against the Nazis (עמ' 205), ספרים, Edited by Patrick Henry (באנגלית)
- ^ 7.0 7.1 Stephanie K, De Stempels van de Persoonsbewijzencentrale, VERZETS RESISTANCE MUSEUM (בהולנדית)
- ^ Badrian גרהרד יוסף, באתר OORLOGS GRAVEN STICHTING, 8 ביוני 2014
- ^ Anneke Moerenhout, Memorial Gerhard Badrian, TRACESOFWAR (באנגלית)