גרהרד וגנר
| לידה |
שוורין, האימפריה הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
אלטנקירכן, גרמניה המערבית  |
| השתייכות |
 הצי הגרמני הקיסרי  רייכסמרינה  קריגסמרינה  בונדסמרינה |
| תקופת הפעילות |
1916–1945 1957 – 1962 |
| דרגה |
 ויצה-אדמירל (קריגסמרינה) קונטר-אדמירל (בונדסמרינה) |
| תפקידים בשירות | |
| סגן המפקח של הבונדסמרינה | |
| פעולות ומבצעים | |
גרהרד וגנר (בגרמנית: Gerhard Wagner ; 23 בנובמבר 1898 - 26 ביוני 1987) היה קצין ימי גרמני, שסיים את הקריירה שלו כקונטראדמירל (אדמירל אחורי) של הצי הגרמני בגרמניה המערבית.
ביוגרפיה
ראשית חייו
וגנר נולד בשוורין ב-23 בנובמבר 1898, והצטרף לצי הגרמני הקיסרי ב-4 ביולי 1916. ב-1 בנובמבר 1916 הוא הוצב על אוניית המערכה SMS פרינצרגנט לואיטפולד, ולקראת סוף המלחמה הוא שירת על אוניית המערכה SMS קניג אלברט. לאחר המלחמה הוא לחם בשורות הפרייקורפס, ולאחר מכן הצטרף לרייכסמרינה.
מלחמת העולם השנייה
בתחילת מלחמת העולם השנייה וגנר היה נספח ימי במדריד, ספרד. "קמפיין וגנר" נקרא על שמו, ובו יוצאו מינואר עד אוגוסט 1940 300 טונות סחורות אסטרטגיות, בעיקר טונגסטן, מספרד לגרמניה לשימוש בחומרי מלחמה. לאחר ה-1 בספטמבר 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הועברו חלקי מטוסים לספרד. הייצוא הגרמני לספרד שגבר במהלך מלחמת האזרחים בספרד בוצע בעיקר בדרך הים. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ניסו בעלות הברית לחסום את סחר נתיבי הים הזה, ו"קמפיין וגנר" תוכנן לארגן ספינות סוחר גרמניות שנתקעו לאחר מכן בנמלים ספרדים כשהם מחליפים את דגליהם ועברו לבעלות חלקית של היזם הספרדי חואן מארץ'.[1]
במהלך מלחמת העולם השנייה הפך וגנר לראש המחלקה המבצעית של המטה הימי. בתום המלחמה נכח וגנר יחד עם המפקד העליון של הקריגסמרינה, הנס-גאורג פון פרידבורג, וחתם על כניעת הכוחות הגרמנים בצפון גרמניה בלינבורג ב־4 במאי 1945 למפקד הבריטי, ברנרד מונטגומרי.[2]
לאחר המלחמה
לאחר מכן מסר וגנר עדות ב-13 וב-14 במאי 1946 במשפטי נירנברג. [3]
וגנר היה חבר ב"צוות ההיסטורי הימי" שבסיסו בברמרהאפן, שהורכב מקבוצה של קציני חיל הים הגרמני שמונתה על ידי חיל הים האמריקני לרשום את חוויות המלחמה של כוחות חיל הים הגרמניים מנקודת מבט גרמנית. הקבוצה הוציאה דו"ח בשנת 1949 תחת הכותרת פוטנציאל לוחמה סובייטית נגד צוללות (סיכום היסטורי של פעולות הלוחמה נגד הצוללות הסובייטיות (ASW) במהלך מלחמת העולם השנייה), ובו פירוט המשימות של הצוללות הגרמניות U-18, U-19, U-20, U-23, U-24, U-576, U-752, U-986 ו- U-997 בשנים 1942 עד 1945.
בשנת 1951 כתב הצוות ההיסטורי הימי וגנר מאמר שכותרתו "ביקורת על חיבורו של סגן האדמירל אברהרד וייכולד על 'ספינות שטח גרמניות - מדיניות ומבצעים במלחמת העולם השנייה' (הוכרז ב- ONI GHS / 4)".[4]
בחיל הים של גרמניה המערבית לאחר המלחמה מונה וגנר לתפקיד סגן מפקח חיל הים. הוא היה קצין הצי הראשון שמילא את תפקיד כוח המשולב של ארגון האמנה הצפון אטלנטית המפקד על כוחות הימיים הבלטיים משנת 1961 עד 1962, שכותרתו בתחילה 'מפקד כוחות חיל הים של הצפון אזור מרכז אירופה'. בתפקיד זה הוא כיהן בדרגה של סגן אדמירל.
הוא נפטר באלטנקירכן ב-26 ביוני 1987 בגיל 89 שנים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Leitz, Christian (1996). Economic Relations Between Nazi Germany and Franco's Spain. Clarendon Press. p. 120. ISBN 978-0-19-820645-3.
- ^ Madsen, Chris (1998). The Royal Navy and German Naval Disarmament, 1942-1947. Routledge/Curzon. p. 120. ISBN 978-0-7146-4373-1.
- ^ "Nuremberg Trial Proceedings Volume 13: One Hundred and Twentieth Day to the One Hundred and Twenty Nineth (sic) Day". Avalon Project, Yale Law School. נבדק ב-7 במאי 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Menzel, Thomas (בינואר 2006). "Naval Historical Team" (בגרמנית). German Federal Archives. אורכב מ-המקור ב-2012-04-25. נבדק ב-2011-10-11.
{{cite web}}: (עזרה)
