משפטי נירנברג

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נאשמים במשפטי נירנברג. בשורה הראשונה, מימין לשמאל: וילהלם קייטל, יואכים פון ריבנטרופ, רודולף הס, הרמן גרינג. בשורה השנייה, מימין לשמאל: פריץ זאוקל, באלדור פון שיראך, אריך רדר, קרל דניץ

משפטי נירנברג היו סדרת משפטים שנערכה לאחר מלחמת העולם השנייה, בשנים 1945 ו-1946, על ידי בעלות הברית בעיר נירנברג שבבוואריה (גרמניה). במשפטים הועמדו לדין מספר נאשמים בפשעי המלחמה ופשעים נגד האנושות כגון רצח עם, וראשי המשטר בגרמניה הנאצית. פסקי הדין שניתנו במסגרתם קבעו הלכות חדשות בתחום דיני מלחמה, במסגרת המשפט הבינלאומי הפומבי.

רקע

מסמכים מקבינט המלחמה הבריטי שראו אור לאחרונה[דרושה הבהרה] מצביעים על כך שכבר בדצמבר 1942 נערכו בקבינט דיונים על המדיניות לגבי הענשת המנהיגים הנאצים, אם ייתפסו. ראש הממשלה הבריטי וינסטון צ'רצ'יל המליץ על מדיניות של הוצאות להורג ללא משפט, אך ניאות לוותר על הרעיון בעקבות לחץ מצד ארצות הברית בשלב מאוחר יותר של המלחמה.[דרוש מקור]

שר האוצר של ארצות הברית הנרי מורגנטאו הציע תוכנית כוללת של דה-נאציפיקציה של גרמניה. זו נודעה לימים כ"תוכנית מורגנטאו". בתוכנית פורטו שיטות של גירוש, עבודות כפייה ודיכוי כלכלי הדומה לאלה של חוזה ורסאי. גם צ'רצ'יל וגם נשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט תמכו בתוכנית זו ואף ניסו לקבל על כך אישור בוועידת קוויבק בספטמבר 1944. עם זאת, ברית המועצות הכריזה על העדפתה להליך משפטי (ככל הנראה ראתה בכך הזדמנות למשפט ראווה). מאוחר יותר הודלפו פרטים לציבור ועוררו בכך מחאה רבתי. רוזוולט, שחש בחוסר ההסכמה הרווח בציבור, זנח את התוכנית.

ביטולה של תוכנית מורגנטאו יצר את הצורך לשיטה חלופית של טיפול בהנהגה הנאצית. תוכנית "משפט פושעי מלחמה ארופאיים" נהגתה על ידי מזכיר המלחמה הנרי ל' סטימסון ומחלקת המלחמה. רוזוולט מת באפריל 1945. הנשיא החדש, הארי טרומן, הביע תמיכה חזקה בהליך משפטי.

לאחר סדרה של דיונים בין ארצות הברית לבריטניה, ברית המועצות וצרפת, הגיעו להסכמה לגבי פרטי המשפט. נקבע כי המשפטים ייפתחו ב-20 בנובמבר 1945 בעיר נירנברג.

הקמת בית הדין

השופטים

בוועידת טהראן (1943), ועידת יאלטה (1945) וועידת פוטסדאם (1945) אישרו שלוש המעצמות הגדולות – ארצות הברית, ברית המועצות ובריטניה – את הפורמט להענשת האחראים לפשעי מלחמה בזמן מלחמת העולם השנייה. גם לצרפת הוקצה מקום בין חברי בית הדין.

תנאי כניעת גרמניה הנאצית, כפי שהוגדרו בכתב הכניעה ממאי 1945, העניקו למועצה משותפת של בעלות הברית את השליטה והריבונות בגרמניה, ובכלל זה הסמכות להחליט על העמדה לדין של פושעי מלחמה. את הבסיס החוקי למשפטים סיפקה אמנת לונדון מתאריך 8 באוגוסט 1945 אשר הגבילה את ההליך ל"הענשת פושעי המלחמה העיקריים מבין מדינות הציר האירופיות". כ-200 פושעי מלחמה גרמנים הועמדו לדין במסגרת משפטי נירנברג, ועוד כ-1,600 במסגרת הליכי שיפוט צבאי מסורתיים. היות שסמכות בית הדין הוגבלה להפרות של חוקי מלחמה, לא היה בסמכותו לדון בפשעים שהתרחשו לפני 1 בספטמבר 1939 – התאריך הרשמי של פרוץ מלחמת העולם השנייה.

ברית המועצות הציעה להקים את בית הדין בברלין, הבירה הכבושה וסמל התבוסה הנאצית והניצחון הסובייטי, אולם בעלות הברית האחרות העדיפו את נירנברג, שהייתה באזור שבשליטה אמריקנית. לבד מהחשיבות הסמלית שמצאו בקיום המשפטים בעיר בה התקיימו באופן מסורתי עצרות המפלגה הנאצית, נמצא היכל המשפט של נירנברג גדול דיו ובמצב תקין לקיום המשפט, ובצידו מתקן כליאה הולם.

סדרת המשפטים

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – משפטי נירנברג הנוספים

"משפטי נירנברג" היו סדרה של משפטים שנערכו בעיר נירנברג ובהם נשפטו פושעי מלחמה נאצים. המשפט הראשי שהתנהל בפני בית המשפט הבינלאומי נגד ראשי המשטר (המדינות התובעות נ. הרמן גרינג ואחרים) וסדרה של 12 משפטים שהתנהלו בפני בתי דין צבאיים של צבא ארצות הברית ובהם הועמדו לדין 185 אישים, מתוכם 142 נמצאו אשמים. 24 מתוכם הוענשו בהוצאה להורג, 20 קיבלו מאסרי עולם, והשאר קיבלו עונשי מאסר שונים באורכם. המשפטים הצבאיים נגעו לאיינזצגרופן (ארצות הברית נ. אוטו אולנדורף ואחרים), לפיקוד העליון הגרמני (ארצות הברית נ. וילהלם פון לאב ואחרים), לרופאים, לתעשיינים, ולקטגוריות נוספות.

בסך הכול התקיימו שלושה עשר משפטים בין 1945 ו-1949.

המשפט הראשי

המשפט הראשון היה משפט פושעי המלחמה הראשיים, ובדרך כלל כאשר נזכרים "משפטי נירנברג" הכוונה היא למשפט זה. משפט זה נערך בפני בית דין צבאי בינלאומי (International Military Tribunal ובראשי תיבות: IMT) שבו היה ייצוג לארבע המעצמות: ארצות הברית, בריטניה, צרפת וברית המועצות. המשפט התקיים מ-20 בנובמבר 1945 ועד 1 באוקטובר 1946. במשפט זה נשפטו 22 אישים, ביניהם הרמן גרינג, ראש הלופטוואפה ואחד מיועציו הראשיים של היטלר, מרטין בורמן, מזכיר המפלגה הנאצית, שהועמד לדין שלא בפניו, יואכים ריבנטרופ, שר החוץ הגרמני בתקופת השלטון הנאצי, ורודולף הס, ממלא מקומו של היטלר.

האישומים

הייתה זו הפעם הראשונה שבה התכנסה סמכות שיפוט אוניברסלית לשפוט פושעי מלחמה, ועלו שאלות רבות הנוגעות הן לסדרי הדין והן למשפט המהותי. משפטי נירנברג היו בית דין צבאי זמני שפעל מכוח אמנת לונדון מ-1945 (הסכם שנעשה בין המדינות המנצחות). לבסוף התגבשו ארבעה אישומים עיקריים, ואלו הם:

  1. קשירת קשר לעשיית מלחמה תוקפנית תוך הפרת הסכמים בינלאומיים.
  2. עשיית מלחמה תוקפנית או "פשעים כנגד השלום".
  3. הפרות של דיני הלחימה הבינלאומיים (פשעי מלחמה).
  4. פשעים כנגד האנושות, רצח, השמדה, גירוש ושעבוד.

במהלך המשפט בעלות הברית ובראשם האמריקאים לא שמו את הדגש על הסעיף האחרון, סעיף 4 (אם כי כל הנידונים למוות הורשעו בסעיף זה). רק עם סיום המלחמה הקרה הפכה קטגורית הפשעים נגד האנושות לרכיב מרכזי במורשת נירנברג ובדין הבינלאומי הפלילי.

התובעים והשופטים

צוות התביעה הורכב מהאנשים הבאים: עשרים ושלושה עורכי דין מארצות הברית, ובראשם השופט רוברט ג'קסון; אחד עשר עורכי דין מברית המועצות, ובראשם התובע רומן רודנקו; שבעה עורכי דין מבריטניה, ובראשם פרקליט המדינה של בריטניה, סיר הרטלי שאוקרוס; וחמישה עורכי דין מצרפת.

צוות השופטים הורכב משמונה שופטים - שניים מכל אחת מארבע המדינות. ארבעת השופטים הראשיים היו פרנסיס בידל מארצות הברית, אנרי דה ובר-דונדיו מצרפת, סר ג'פרי לורנס מבריטניה, ואיבן טימופייביץ' ניקיצ'נקו מברית המועצות.

המשפטן היהודי ד"ר יעקב רובינסון שימש יועץ לענייני יהודים לשופט רוברט ה. ג'קסון שעמד בראש צוות הקטגוריה מטעם ארצות הברית. שמו של רובינסון נקשר כמי שמילא תפקיד מפתח בשכנועו לקבל כהולם את הרעיון החדש פשע נגד האנושות כסעיף אישומם של הנאצים בפשעים נגד היהודים (המונח הופיע לראשונה בכתבי אישום במשפטי נירנברג)[1]. אחרי משפט פושעי המלחמה הראשיים, הוא הוסיף לעקוב מקרוב אחרי בירור דינם והליכי ענישתם של פושעי מלחמה בסדרת משפטים הידועה בשם "משפטי נירנברג הנוספים". הוא ייעץ, למשל, לתובע הראשי במשפטו של פרידריך פליק, בריגדיר גנרל טלפורד טיילור[2].

הנאשמים

ארגונים

שישה ארגונים הועמדו למשפט, וזאת על מנת לסייע בכך שכשיובאו למשפט חברי ארגונים אלו יהיה אפשר להרשיעם על סמך חברותם בארגון בלבד. עם תום משפט פושעי המלחמה הקדיש בית הדין עוד זמן מה לבחינת אחריות הארגונים.

ואלו הארגונים:

אישים

סעיפי האישום היו כדלהלן: 1. קשירת קשר, או השתתפות בהסתה למען ביצוע פשעים נגד השלום. 2. השתתפות בתכנון או ביצוע מלחמה תוקפנית, או פשעים אחרים נגד השלום. 3. פשעי מלחמה. 4. פשעים נגד האנושות.

להסתרת הטבלה לחצו על "הסתרה"
שם סעיפי אישום גזר הדין הערות
1 2 3 4
Bundesarchiv Bild 183-R14128A, Martin Bormann.jpg
מרטין בורמן
* * * מוות המזכיר הכללי של המפלגה הנאצית אחרי כליאתו של רודולף הס; נידון למוות שלא בפניו.
Karl Dönitz.jpg
קרל דניץ
* * 10 שנות מאסר מפקד הצי הגרמני החל מ-1943, נשיא גרמניה ומפקד כוחותיה המזוינים, לפי צוואתו של היטלר (שימש בתפקידו ימים ספורים)
Hans Frank 1945.jpg
הנס פרנק
* * מוות שימש כמושל כללי של הגנרלגוברנמן
Wilhelm Frick 72-919.jpg
וילהלם פריק
* * * מוות שר הפנים, מחבר חוקי נירנברג
Hans Fritzsche.jpg
הנס פריטשה
זוכה מנהל כללי וראש חטיבת הרדיו במשרד התעמולה.
Waltherfunk45.jpg
ולטר פונק
* * * מאסר עולם נשיא הרייכסבנק. קיבל חנינה ב-1957 בשל בריאותו הלקויה.
Bundesarchiv Bild 102-13805, Hermann Göring.jpg
הרמן גרינג
* * * * מוות סגנו של היטלר, הממונה על תוכנית חמש השנים, מפקד הלופטוואפה (חיל האוויר הגרמני). התאבד בבליעת ציאניד שעות ספורות לפני ביצוע גזר הדין
Rudolf Hess - extracto.jpg
רודולף הס
* * מאסר עולם סגנו של היטלר, עד שטס לסקוטלנד ב-1941 ומאז היה כלוא בידי הבריטים
Alfred Jodl USA-E-Ardennes-2.jpg
אלפרד יודל
* * * * מוות ראש ה-OKW, מפקדת הכוחות המזוינים הגרמנים
Ernst-Kaltenbrunner-72-916.jpg
ארנסט קלטנברונר
* * מוות גנרל אס אס, ראש ה-RSHA, מנגנון הביטחון של הרייך, אשר כלל את הגסטפו.
Field Marshall Keitel signs German surrender terms in Berlin 8 May 1945 - Restoration.jpg
וילהלם קייטל
* * * * מוות ראש המטה הכללי של הכוחות המזוינים.
Gustav Krupp von Bohlen und Halbach in 1915.jpg
גוסטאב קרופ
נקבע כי אינו כשיר לעמוד לדין מבחינה רפואית. תעשיין, מראשי תשלובת קרופ אשר הייתה מבוססת על עבודת כפייה.
Bundesarchiv Bild 183-2008-0922-501, Robert Ley.jpg
רוברט ליי
לא נידון ראש "חזית העבודה", התאבד במעצר בנירנברג בטרם התחיל המשפט.
Konstantin von Neurath crop.jpg
קונסטנטין פון נויראט
* * * * 15 שנות מאסר שר החוץ (עד 1938), ולאחר מכן "פרוטקטור" של בוהמיה ומורבייה (עד 1943). קיבל חנינה ב-1954, בשל בריאותו הלקויה.
Vonpapen1.jpg
פרנץ פון פאפן
זוכה קנצלר גרמניה לפני היטלר וסגן-הקנצלר בתקופתו
Erich Raeder.jpg
אריך רדר
* * * מאסר עולם מפקד הצי הגרמני עד 1943. קיבל חנינה ב-1955
GERibbentrop.jpg
יואכים פון ריבנטרופ
* * * * מוות שר החוץ של גרמניה
Alfred Jodl, Hans Frank, Alfred Rosenberg.jpg
אלפרד רוזנברג
* * * * מוות הממונה על האידאולוגיה הנאצית והשר האחראי על השטחים הכבושים במזרח
Fritz Sauckel.jpg
פריץ זאוקל
* * מוות גאולייטר של תורינגיה, "מצביא בעל סמכויות מלאות להקצבת כח עבודה". האחראי על עבודות הכפייה ברייך השלישי.
Hjalmar-Horace-Greeley-Schacht.jpg
היילמאר שאכט
זוכה שר האוצר בתקופה הראשונה לשלטון הנאצים.
Joachim von Ribbentrop and Baldur von Schirach.jpg
באלדור פון שיראך
* 20 שנות מאסר מנהיג "נוער היטלר", לאחר-מכן הגאולייטר של וינה.
Inquart crop.jpg
ארתור זייס-אינקווארט
* * * מוות ראש הנאצים האוסטרים, מושל הולנד.
Albert-Speer-72-929.jpg
אלברט שפר
* * 20 שנות מאסר אדריכלו הראשי של היטלר, ומ-1942 - שר החימוש והייצור המלחמתי.
Julius Streicher.gif
יוליוס שטרייכר
* מוות עורך העיתון דר שטירמר.

מהלך המשפט ותגובות הנאשמים

במשפט העיד אברהם סוצקבר. העד היהודי היחיד מבין 10 עדים שהרוסים העלו. עדותו נמשכה 40 דקות, נסבה על רצח יהודי וילנה, ועשתה רושם רב.

הפרוטוקולים של משפטי נירנברג

תגובות הנאשמים לאישומים היו שונות. היו כאלו, ובראשם הרמן גרינג, אשר המשיכו להתנהג כאילו עודם שולטים באירופה ביד רמה. הם כפרו בסמכותו של בית הדין לדון באישומים, ועמדו על כך שכל מעשיהם נעשו בסמכות ולטובת העם הגרמני (התבדחותו של גרינג בחקירה הנגדית - "תשאלו כל גנרל וכל חייל פשוט, אם הם מעדיפים ללכת למלחמה או הביתה") היו כאלו אשר הכחישו את אחריותם האישית והטילו את האשמה על השיטה, שלא יכלו לסרב לפקודותיו של היטלר ושהיו רק בורג במכונה, על אף המשרה הרמה שבה אחזו (אלפרד יודל - "יש לי מצפון נקי לפני אלוקים ולפני בני עמי"), והיו אנשים כהנס פרנק, אשר הביעו חרטה. ידועה אמרתו של הנס פרנק: "אלף שנים תעבורנה, ואשמת גרמניה לא תימחה". אלברט שפר קיבל אחריות על עצמו בהיותו חלק מהממשלה הנאצית אף על פי שטען שלא השתתף ולא היה מודע לרבים ממעשי הזוועה של המשטר[3]. בעת הוצאתו להורג של יוליוס שטרייכר (שהוגדר בפסק הדין כ"אויב היהודים מספר אחת") קרא שטרייכר ""הייל היטלר! משתה פורים 1946!"[4].

אחד מרגעי השיא הדרמטיים של המשפט התרחש ביום 29 בנובמבר 1945, כאשר במסגרת טיעוני התביעה הוצג סרט תיעודי שהופק על בסיס חומר שצילמו חיילי בעלות הברית בעת שחרור מחנות הריכוז בגרמניה חודשים אחדים קודם לכן. הסרט כלל תמונות קשות לצפייה של ניצולים מזי רעב וערמות אינסופיות של גופות, והקרנתו בליווי קריינות מתאימה הביאה לתגובות קשות מצד הקהל באולם המשפט. גם השופטים לא היו יכולים להישאר אדישים לנוכח המראות, והיו ביניהם שמחו דמעה. אפילו אצל חלק מהנאשמים נצפו תגובות של בכי והסבת המבט מן המסך. קודם להקרנה הדגישה התביעה כי כל אחד מהנאשמים נושא בחלק מן האחריות לזוועות שמתעדות התמונות.

ביצוע גזרי הדין

שנים עשר מבין הנאשמים נידונו לעונש מוות. מהם, מרטין בורמן שבאותה עת לא היה בידי בעלות הברית נידון בהיעדרו, וגזר דינו מעולם לא בוצע. הרמן גרינג התאבד בתאו בבליעת כמוסת ציאניד שעות ספורות לפני ביצוע גזר הדין.

עשרת הנאשמים הנותרים שנידונו למוות הוצאו להורג על ידי התליין האמריקאי ג'ון וודס באולם ההתעמלות שצמוד לכלא נירנברג בחצות 16 באוקטובר 1946, וגופותיהם נשרפו במחנה הריכוז דכאו.

יתר הנאשמים שנדונו לעונשי מאסר ריצו אותם בכלא שפנדאו בברלין. הנאשם רודולף הס, אשר טען כי אינו שפוי וכי אינו זוכר דבר, היה האחרון מביניהם שנותר בחיים, הוא התאבד בתאו בתליה בשנת 1987.

מורשת

לאחר משפטי נירנברג הועמדו לדין גם אנשי ממשל נאצים בדרגים נמוכים יותר, ורופאים נאצים שערכו ניסויים מזוויעים בבני אדם. משפטי נירנברג שימשו מודל לבית הדין הבינלאומי הצבאי למזרח הרחוק, שבו הועמדו לדין מנהיגי האימפריה היפנית, על פשעיהם במהלך מלחמת העולם השנייה, למשפט אייכמן ומאוחר יותר אף לבית הדין הפלילי הבינלאומי. למשפטי נירנברג השפעה רבה על התפתחותו של המשפט הפלילי הבינלאומי. פסקי הדין השפיעו על ניסוחם של:

סרטים ותיעוד

ראו גם

לקריאה נוספת

  • ג'ואל דימסדייל, אנטומיה של רשע: חידת פושעי המלחמה הנאצים, מושב בן שמן: כתר ספרים, 2018 (הספר בקטלוג ULI)
  • משפט נירנברג: פסק הדין של בית הדין הצבאי הבינלאומי, בהוצאת "יד ושם", תשכ"ב
  • ג.מ. גילברט, יומן נירנברג, הוצאת מסדה, 1961
  • לאון גולדנסון, נירנברג 1946 - הראיונות הגנוזים עם פושעי המלחמה הנאצים, הוצאת עברית, 2006
  • יעקב רובינסון, העקוב למישור – יהודי אירופה בפני השואה לאור האמת ההיסטורית ומשפט אייכמן בירושלים לפי הנוהג הבינלאומי, ירושלים 1965, עמודים 6 - 95
  • אריה י' כוכבי, הדרך למשפטי נירנברג - גיבוש מדיניות הענישה כלפי פושעי המלחמה, הוצאת יד ושם, 2006
  • יורם פרי, משפטי הזיקית, משפטי נירנברג בראי המשפט וההיסטוריה, הוצאת ספרי ניב, 2018

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ שבתאי רוזן, "סניגורו הגדול של עם ישראל: לזכרו של יעקב רובינסון (28 בנובמבר 1889 – ‏ 24 באוקטובר 1977)", גשר, כ"ד (1978), עמ' 91–101.
  2. ^ עמרי קפלן פויראיזן, יעקב רובינסון, באנציקלופדיית ייִוואָ ליהודי מזרח אירופה (באנגלית).
  3. ^ יואכים פסט, אלברט שפר, תרגום: אסף תמרי ועמית יריב, הוצאת דביר, 2008
  4. ^ לפי המגזין "ניוזוויק". לפי ההיסטוריונים דניס ברק ודייוויד גרס (בספרם A History of West Germany, חלק שני), אמר שטרייכר - "הייל היטלר! עכשיו אני הולך אל האלוקים. משתה פורים 1946! הבולשביקים יום אחד יתלו את כולכם" ("Heil Hitler! Dies ist mein Purimfest 1946. Ich gehe zu Gott. Die Bolschewisten werden eines Tages Euch auch hängen") קריאתו זו של שטרייכר תועדה גם בעיתונים "ניו יורק טיימס", "הראלד טריביון", "ניו-יורק דיילי" ו"ניו-יורק ג'ורנל אמריקן"


השואה
מושגים מרכזיים
מונחוןכרונולוגיה של השואהאנטישמיותרצח עםמלחמת העולם השנייהנאציזםהגזע האריגרמניה הנאציתהמפלגה הנאציתאדולף היטלרהטלאי הצהובפרטיזןחסיד אומות העולםהצלת יהודים במהלך השואה
Yellow star Jude Jew.svg
עד המלחמה
יהדות אירופהאמנציפציה ליהודיםיהדות אשכנזיהדות מזרח אירופה: יהדות פולין, יהדות אוקראינה, יהדות ליטא, יהדות בלארוסיידיששטעטלהבונדיהדות צ'כיהיהדות גרמניהליל הבדולחהסכם העברה
ההשמדה
איגרת הבזק של היידריךבורות הריגה ומשאיות גז: טבח פונאר, באבי יאר ומעשי טבח נוספיםהפתרון הסופיועידת ואנזהמחנה ריכוזמחנה עבודהמחנות השמדה: חלמנו, מבצע ריינהרד (בלז'ץ, טרבלינקה וסוביבור), אושוויץ-בירקנאו, מיידנק‎צעדות המוותניסויים רפואיים בבני אדם בתקופת השואהתא גזיםקאפוזונדרקומנדומבצע 1005מחנה המשפחות
העם היהודי בשואה
יהודי גרמניה הנאצית והיהודים בפולין הכבושהיודנראטתנועות נוער יהודיות בשואהגטאות: ורשה, וילנה, לודז', טרזיינשטט וגטאות נוספיםנשים יהודיות בשואהילדים בשואההתנגדות יהודית בשואה: מרד גטו ורשה, הארגון היהודי הלוחם, ארגון צבאי יהודי, המחתרת בגטו קרקובמורדים יהודים בשואה
השואה לפי מדינות
אירופה אוסטריהאיטליהאלבניהאסטוניהבולגריהבלגיהברית המועצותגרמניההולנדהונגריה‏יוגוסלביהיווןלטביה‏ליטאנורווגיה‏סלובקיהפולין‏ • צ'כיה (בוהמיה ומוראביה, חבל הסודטים) • צפון טרנסילבניהצרפתקרואטיהרומניה
אפריקה ואחרות אלג'יריהאתיופיהלובמרוקותוניסיהיהודי המזרח הרחוקיהודים מחוץ לאירופה תחת כיבוש נאצי
מודעות ותגובות לשואה
הצלה בשואהחסידי אומות העולםמברק ריגנרקבוצת העבודה, רודולף ורבה והפרוטוקולים של אושוויץאל נלך כצאן לטבח!ספר עדותתגובת העולם לשואהועידת ברמודהסחורה תמורת דםתגובת היישוב היהודי בארץ ישראל לשואההבריגדה היהודיתהומור בשואהתוכנית אירופה
בעקבות השואה
הניצולים לאחר השואה ומדינת ישראל הפליטיםשירות האיתור הבינלאומיפוגרום קיילצהתנועת הבריחהועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראלגיוס חוץ לארץהסכם השילומיםועדת התביעותהשפעות השואההשפעת השואה על גיבוש הזהות הישראליתהדור השני לשואההרשות לזכויות ניצולי השואההחברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה
זיכרון השואה זיכרון השואה בישראל, יום הזיכרון לשואה ולגבורה, יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, יד ושם, בית לוחמי הגטאות ו"מורשת"מוזיאון השואה האמריקני ומוזיאונים נוספיםאנדרטאות להנצחת השואהמצעד החיים ומסע בני נוער לפוליןפרח לניצולזיכרון בסלוןדף עדהכחשת השואה
רדיפת הנאצים ועוזריהם משפטי נירנברגחוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהםפריץ באוארמשפט אייכמןהנוקמים וציידי נאצים נוספים
השואה באמנות
ספרות השואה "באבי יאר" • "עיין ערך: אהבה" ו"מומיק" • "שואה שלנו" • "הזהו אדם?" • "הלילה" • "השמיים שבתוכי" • "פוגת מוות" • "המחזה גטו" • "אדם בן כלב" • "מאוס: סיפורו של ניצול" • "בנגאזי-ברגן־בלזן" • "הקמע"
מוזיקה ומחול "ניצול מגטו ורשה" • "צחוק של עכברוש" • "אפר ואבק" • "חלומות"
השואה בקולנוע "אירופה אירופה" • "הבריחה מסוביבור" • "שואה" • "הפסנתרן" • "רשימת שינדלר" • "החיים יפים" • "המפתח של שרה"
יוצרים יחיאל די-נור (ק. צטניק)שמואל ניסנבאוםאלי ויזלאידה פינקפאול צלאןז'אן אמרי‎אהרן אפלפלד
תיעוד וחקר השואה
תיעוד ספר קהילההאנציקלופדיה של השואהארכיון "עונג שבת"כרוניקה של גטו לודז'מגילת החורבן של יהודי רומניה ושאר מגילות השואההנצחת זכר השואהארכיוני ארולסן - מרכז בינלאומי אודות רדיפות הנאצים
מחקר פונקציונליזם ואינטנציונליזם • "הדרך הגרמנית המיוחדת" • יצחק ארדחנה ארנדטיהודה באוארכריסטופר בראונינגישראל גוטמןדניאל גולדהגןראול הילברגדב לויןדן מכמןדינה פורתשאול פרידלנדראיאן קרשוחיה אוסטרוברחוקרי שואה נוספים
פורטל השואהגרמניה הנאציתהיסטוריה של עם ישראל
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0