ג׳וליה סבוטינדה
| מדינה |
 אוגנדה |
|---|---|
ג׳וליה סבוטינדה (Julia Sebutinde; נולדה ב-28 בפברואר 1954) היא שופטת אוגנדית המכהנת את כהונתה השנייה בבית הדין הבינלאומי לאחר בחירתה מחדש ב-12 בנובמבר 2020. היא גם הקנצלרית הנוכחית של האוניברסיטה המלכותית מוטסה באוגנדה. סבוטינדה שופטת בבית המשפט מאז מרץ 2012. היא האישה האפריקאית הראשונה בבית הדין הבינלאומי. לפני תפקיד זה הייתה שופטת מיוחדת בבית הדין של סיירה לאון.
רקע
נולדה באזור המרכז של אוגנדה וסיימה תואר ראשון במשפטים בשנת 1977. בשנת 1990, נרשמה לבית הספר למשפטים של אוניברסיטת אדינבורו וסיימה תואר שני במשפטים בשנת 1991. בשנת 2009, כהוקרה על תרומתה לצדק בינלאומי, הוענק לה תואר דוקטור לשם כבוד למשפטים מאוניברסיטת אדינבורו.
אבני דרך בקריירה
סבוטינדה עבדה במשרד המשפטים בממשלת אוגנדה משנת 1978 עד 1990. לאחר שסיימה את לימודיה באוניברסיטת אדינבורו ב-1991, עבדה במשרד חבר העמים בבריטניה. מאוחר יותר היא הצטרפה למשרד המשפטים ברפובליקה של נמיביה, שזכתה בעצמאות באותה התקופה. בשנת 1996, מונתה לשופטת בבית המשפט הגבוה של אוגנדה. בתפקיד זה, היא עמדה בראש שלוש ועדות חקירה הקשורות למשרדי הממשלה הבאים:
- שחיתות במשטרת אוגנדה
- שחיתות בכוח ההגנה העממי של אוגנדה
- שחיתות ברשות המיסים של אוגנדה
בשנת 2005, מונתה לשופטת בבית המשפט המיוחד לפשעי מלחמה בסיירה לאון, שהוקם על ידי האו"ם. בשנת 2006, מונתה לשופטת נשיאה באולם II, שבו התקיים הדיון במשפטו של צ'ארלס טיילור, נשיא ורודן ליבריה, שהואשם בין היתר ברצח, פגיעה בנשים, ושימוש צבאי בילדים ובנערים.
בשנת 2011, סבוטינדה הייתה אחת משמונה מועמדים לחמישה מושבי שיפוט פנויים בבית הדין הבינלאומי לצדק, לאחר שהוצעה על ידי הקבוצות הלאומיות של קרואטיה, דנמרק ואוגנדה בבית הדין הקבוע לבוררות. בעצרת הכללית, לאחר חמישה סבבי הצבעה, זכתה עם 97 הקולות הדרושים לבחירה. כאשר ההצבעה חודשה ב-13 בדצמבר 2011, זכתה ברוב מוחלט של הקולות הן במועצת הביטחון והן באספה הכללית.
סבוטינדה היא אחת מ-17 השופטים שפסקו בנושא האשמת ישראל בפשע רצח עם ברצועת עזה (דרום אפריקה נגד ישראל) והייתה היחידה מהשופטים הקבועים שהצביעה נגד כל הצעדים הזמניים.[1]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ איתמר אייכנר, אחת מול 16: השופטת מאוגנדה שעשתה היסטוריה - והתייצבה לצד ישראל בהאג, באתר ynet, 26 בינואר 2024
