דאדא קמודן דיווקר
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. |
דאדא קמודן (שנת 1777 - 2 באפריל 1846) נולד בשם דויד בן יצחק דיווקר קמודן מוכאדם, והוא נחשב המנהיג המפורסם ביותר של קהילת בני ישראל (הודו). הוא החזיק בתואר נשיא הקהילה במשך 49 שנים עד לפטירתו. זוהי תקופת השלטון הארוכה ביותר המתועדת אצל מנהיגי עדת בני-ישראל מהודו.
מוצאו
דויד נודע בכמה שמות כגון: דאדא קמודן, דאוד קפטאן, דויד מוכאדם, דאודג'י ודויד סאמאג'י. הוא נולד בשנת 1777 כנראה בעיר בומביי (מומבאי), שם אביו היה הסובידאר קומנדאנט יצחק יחזקאל דיווקר (1735 לערך-1810 לערך) הנודע גם בשם איסאג'י האסאג'י דיווקר, שם דודו היה שמואל יחזקאל דיווקר, הקמודן מוכאדם הראשון.
שם סבו היה יחזקאל (נולד 1700) ושם אבי סבו היה משה בן בנימין (נולד 1665), משפחתו עזבה את אחוזתם ואדמותיהם באזור ההבסאן ג'נג'ירה עקב התנכלות המצביא ומלך מייסור לעתיד היידר עלי, אביו של טיפו סולטאן. בשנת 1749 משפחתו הגיעה לעיר בומביי והתיישבה שם.
לדויד היו שני אחים נוספים: אברהם ואבא סאהיב. הוא נמסר לאימוץ לדודו שמואל יחזקאל דיווקר היות שהיו לו רק בנות ולא בנים וגודל על ידי נשות דודו, ראג'ובאי וראהאמנבאי.
משפחתו הייתה למעשה ממובילי הקהילה דודו שמואל ואביו הביולוגי יצחק בנו את בית הכנסת המודרני הראשון מה שיקרא לעתיד "שער הרחמים" בשנת 1796.
שלטונו
לקראת אמצע חודש דצמבר בשנת 1797 הגיעה הידיעה שדודו שמואל נפטר בנסיבות מסתוריות בתאריך 3 בדצמבר 1797, ודויד נבחר כיורשו, ובכך, בגיל 20 עלה על כס הקמודן מוכאדם והפך לנשיא קהילת בני ישראל (הודו).
דאדא קמודן עלה לשלטון בתקופת התחייה הרוחנית אותה החל דודו שמואל, תקופה זו חפפה עם חדירת הפעילות המסיונרית הנוצרית אל אזור בומביי והסביבה וניסיונות לנצר את חברי הקהילה, ניסיונות אלו לא צלחו ולהפך, חלק מהמיסיונרים כגון הכומר מהכנסייה הסקוטית ג'ון וילסון נדהמו מהקהילה היהודית העתיקה ואף תרגמו את התנ"ך לשפת המהרטי ופתחו בתי ספר לעברית. פעילות רבה למניעת המרות הדת הונהגה על ידי דאדא קמודן כמו גם הפעילות לקירוב הקהילה לקהילות יהודיות אחרות כגון הקוצ'ינים והבגדאדים בהודו.
דאדא קמודן בהיותו נשיא הקהילה איגד תחתיו את הנושאים החילוניים והדתיים גם יחד, למעשה יחודו היה בכך ששילב ואיזן ביניהם.
הוא נודע בתור מנהיג שוויוני מאוד בנוגע למעמד האישה והגבר ועם זאת הוא נודע בשליטתו ביד חזקה מאוד.
הוא ראה בעין לא טובה לקיחת נשים בעלות מוצא מעורב (יהודי ומקומי או מגוירות) בברית נישואין ואף התנגד לכך כשאחד מבניו עשה זאת.
עם השנים מוסר התנהגותו הגבוהה והנוקשה עורר זעם בחלק מחברי הקהילה וכתוצאה מכך בשנת 1823 נוצר פלג פורש בראשות הסובידאר סולומון באפוג'י סנקר. אך פלג זה התמוסס לאחר רציחתו של הסובידאר עקב סכסוך משפחתי. התקוממות נוספת הגיעה מצדו של אדם בשם שמואל יעקב דיווקר מאייסטרי אשר דאדא קמודן פסק לטובת אשתו של אותו שמואל בסכסוך משפחתי שהובא למועצת הקמודן מוכאדם. אותו שמואל אסף את האלמנטים ממתנגדי דאדא קמודן ויחדיו בנו את בית התפילה "שערי רצון" בשנת 1843.
מסופר על דאדא קמודן שכאשר פרצה מגפת הכולרה בעיר בומביי וחללים רבים נפלו מקרב בני הקהילה ורבים עזבו את העיר הוא ומשפחתו החליטו להישאר ולשמש דוגמה ואף ארגנו את הלוויות הרבות וטיפלו בחולים תוך סיכון הידבקות בעצמם ולאחר זאת רבים אף מחוץ לקהילה העריכוהו מאוד.
רבים מקהילת בני ישראל (הודו) הגיעו לעיתים ממקומות מרוחקים מהכפרים היהודיים הנידחים ואף מעבר לקבל החלטתו בנושאים רבים ומגוונים, למעשה בזמנו ירד כוחם של אנשי הדת המקומיים, הקאזים אשר הונהגו על ידי 3 משפחות מהקהילה במשך דורות.
ב- באפריל 1846 נפטר דאדא קמודן בגיל 69 ונקבר בבית העלמין היהודי גראנט רואד אשר בבומביי. מותו הגיע כהלם לקהילה ושלטונו היה חזק וארוך, רבים לא הכירו שלטון אחר ונוצר בלבול רב בקרב הקהילה.
סכסוכי הירושה
לאחר פטירתו של דאדא קמודן נפתח קרב ירושה בין בניו לבין בניו של אחיו אברהם כאשר אחייניו חסקאל אברהם דיווקר ואהרון אברהם דיווקר לקחו את השלטון ונידו את בניו של דאדא קמודן מסדר הירושה ואף הכחישו את רוב צאצאיהם.
סכסוכים אלו גרמו לפילוג במשפחה ב-30 באפריל 1848 ולבסוף בהדחתם של חסקאל ואחיו אהרון בשנת 1872 והקמת סיעה פורשת על ידם ועלייתו לשלטון של נכדו של דאדא קמודן, דויד חיים דיווקר אך כאשר קיבל לידיו את משרת הקמודן מוכאדם סמכויותיו היו מוגבלות מאוד ולמעשה לאחר פטירתו בשנת 1889 בוטל מוסד נשיאות הקהילה ורשמית בשנת 1906 עם בנו של חסקאל, אברהם שפרש מהנהגת הסיעה הפורשת ואיחד אותה עם שאר הקהילה.
התואר קמודן מוכאדם הפך לשיוך משפחתי בלבד מאז וכיום נמצא בשימוש בעיקר בענף אור עקיבא של המשפחה אף על פי שישנם מספר צאצאים נוספים אשר מודעים לתואר.
משפחה וצאצאים
לדאדא קמודן היו 3 נשים במקביל ושמותיהן:
שרה באי, באסובאי ואישה נוספת.
נולדו לו 11 ילדים, 6 בנים ו-5 בנות אשר מתוכן ידועים:
- חיים (1800–1854)
- מוזס היראצ'אנד
- שמואל באבאג'י (נפטר 1856)
- ג'ייקוב (נפטר 1854)
- דניאל ליהאריי
- יצחק (1820 לערך-1899 לערך)
- מרים באי (1820-06.10.1905)
נולדו לדאדא קמודן צאצאים רבים הן מבניו והן מבנותיו. המחזאי דויד חיים דיווקר הוא נכדו, צאצאו הישיר הוא הסופר הישראלי אליעז ראובן-דנדקר, ענף בנו יצחק אשר נמנה בין מקימי העיר אור עקיבא עודנו משתמש בתואר קמודן מוכאדם כתואר משפחתי העובר בשושלות הגבריות והנשיות כאחד.
צאצאיו מוערכים כיום באלפים אף על פי שרבים מצאצאיו אינם מודעים למוצאם ממנו.
מחקר על דמותו
דאדא קמודן מוזכר בכתבים רבים ובספרים מהמאה ה-19 עד ימינו. בספרו של הרב יעקב אבן ספיר הלוי (יעקב ספיר) מאמצע המאה ה-19 נכתב על דאדא קמודן בהרחבה ועל משפחתו, צווים חתומים על ידו נמצאים בארכיון העיר מומבאי ובמסמכי בית הכנסת "שער הרחמים" ברחוב שמואל אשר נמצאים בסכנת השמדה בשל עיזבון. חיים שמואל קהימקר כותב עליו בצורה נרחבת בספרו על ההיסטוריה של בני-ישראל מהודו.
בשנת 1962 הרבנות הראשית לישראל הוציאה ספר בנושא קהילת בני-ישראל מהודו ושם גם ישנו פרק המרחיב על פועלו של דאדא קמודן.
בשנת 1984 יצא ספר קהילתי על ידי חברי קהילת בני-ישראל בהודו ושם מתועדים משפטים וצווים רבים הקשורים אליו.
בשנת 2016 צאצאו של דאדא קמודן הסופר הישראלי אליעז ראובן-דנדקר הוציא ספר נרחב על משפחת הקמודן מוכאדם (נשיאי הקהילה), שם מתועד מחקר מאוד מעמיק על דמותו ופעילותו.
ראו גם
לקריאה נוספת
- יעקב אבן ספיר הלוי, שבילי עולם כרך א' וכרך ב', מקיצי נרדמים, 1866
- הרבנות הראשית, בני ישראל כרך א', הרבנות הראשית לישראל, 1962
- חיים שמואל קהימקר, ההיסטוריה של בני-ישראל מהודו , הוצאת דייג תל אביב, 1937
- אליעז ראובן-דנדקר, הענף השונה-סיפור צאצאיו של יצחק בן דאדא קמודן דיווקר, קמודן מוכאדם, 2016
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "דאדא קמודן דיווקר".