דבר, זיכרון

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דבר, זיכרון

דָּבֶּר, זיכרון (באנגלית: Speak, Memory) הוא ספר אוטוביוגרפי מאת ולדימיר נבוקוב, שראה אור לראשונה בבריטניה ב-1951 תחת השם Speak, Memory ובארצות הברית בשם Conclusive Evidence ("עדות חותכת"). ב-1954 ראה הספר אור בארצות־הברית ברוסית בשם Другие берега (דרויה ברגה, "חופים אחרים", נכתב מחדש על ידי נבוקוב עצמו). ב-1966 ראתה אור מהדורה אנגלית מורחבת, הכוללת סוף־דבר, תיקונים ומידע שלא היה בידי המחבר בעת כתיבת המהדורה הראשונה, בשם Speak, Memory: An Autobiography Revisited. הספר כולל 15 פרקים ובהם מגולל נבוקוב זיכרונות משנות חייו מלידתו בשנת 1899 (ואף לפניה, ברישומים ביוגרפיים קצרים על אבותיו) ועד הגירתו לארצות הברית ב-1940. נבוקוב ביקש לקרוא לספר "דַבּרִי מנמוסינה" (מנמוסינה היא אלילת הזיכרון במיתולוגיה היוונית). אך המוציא לאור שלו שכנע אותו שהספר לא יימכר היטב אם הקוראים הפוטנציאליים לא יידעו לבטא את שמו.

תוכן הספר

רוב הפרקים הנכללים בספר ראו אור בירחון האטלנטיק בין השנים 1943 ל-1951 וחלקם יצאו לאור כסיפורים באסופות שונות לפני שנכללו בספר. הפרק הראשון שראה אור הוא הפרק החמישי, העלמה או. הפרק ראה אור בצרפתית בצרפת בשנת 1936 ושנית, בתרגום לאנגלית שנבוקוב עשה בעצמו, היה הפרק הראשון שהחל את סדרת הפרסומים באטלנטיק ב-1943.

שנים־עשר הפרקים הראשונים של הספר עוסקים בעיקר בחוויות ילדותו ונעוריו של נבוקוב, במשפחתו המורחבת, בלימודי האנגלית שלו (שקדמו לרוסית), בתחביב איסוף הפרפרים שלו ובחיי משפחתו האריסטוקרטית. בסוף הפרק השלישי הדגיש נבוקוב שכתיבתו הנוסטלגית אינה נובעת מכעס על ירידת המשפחה מנכסיה עקב מהפכת אוקטובר אלא מכעס על מחוזות ילדותו שנגזלו. שלושת הפרקים האחרונים בספר עוסקים בחיי הגלות של המשפחה בקרב קהילת הגולים הרוסים בפריז ובברלין ובלימודיו בקיימברידג'.

בנוסף, קיים פרק נוסף, שלא קיים בכל המהדורות, ובו ביקורת קטלנית פיקטיבית של נבוקוב על האוטוביוגרפיה של עצמו.

שורת הפתיחה המפורסמת של הספר "העריסה מתנדנדת מעל תהום, והשכל הישר לוחש לנו כי קיומנו אינו אלא סדק אור צר בין שני נצחים של אפלה" (The cradle rocks above an abyss, and common sense tells us that our existence is but a brief crack of light between two eternities of darkness) היא פרפרזה על שורה מאת תומאס קרלייל "תקופת חיים אחת; ניצוץ חטוף של זמן בין שני נצחים" (One Life; a little gleam of Time between two Eternities).

פרקי הספר

  1. עבר מושלם (Perfect Past). ראה אור לראשונה ב-1950. כולל זיכרונות ילדות ראשונים על רקע מלחמת רוסיה–יפן.
  2. דיוקן אמי (Portrait of My Mother). ראה אור לראשונה ב-1949. מתאר את תופעת הסינסתזיה של נבוקוב (דימוי מספרים ומילים בצבעים).
  3. דיוקן דודי (Portrait of My Uncle). ראה אור לראשונה ב-1949. סקירת אבות המשפחה הענפה ובפרט דודו של נבוקוב, ואסילי איבנוביץ' רוקווישניקוב ("דוד רוּקה"), שהוריש לו את אחוזת רוז'דסטבינו (Рождествено).
  4. לימודי האנגלית שלי (My English Education). ראה אור לראשונה ב-1948. ילדות הסופר בסנט פטרבורג ובאחוזה הכפרית וראשית לימודי האנגלית שלו (בגיל ארבע-חמש) שקדמו ללימודי הרוסית.
  5. העלמה או (Mademoiselle O). ראה אור לראשונה בצרפת ב-1936 כסיפור שרקעו הביוגרפי לא צוין, ראה אור באנגלית ב-1943 ונכלל בספר "תשעה סיפורים" (1947) וב"תריסר סיפורים" (1958). מתאר את האומנת השווייצרית דוברת הצרפתית של הסופר.
  6. פרפרים (Butterflies).[1] ראה אור לראשונה ב-1948. מתאר את אהבתו ארוכת השנים של הסופר לפרפרים, שהובילה לקריירה כאנטומולוג.
  7. קולט (Colette). ראה אור לראשונה ב-1948 נכלל ב"תריסר סיפורים" (1958) תחת השם "אהבה ראשונה". מתאר חופשה משפחתית בביאריץ בשנת 1909, ופגישתו של נבוקוב בן העשר עם ילדה בת תשע בשם קולט (שמה האמיתי היה קלוד דפרה, Claude Deprès). כוללת את תיאור הנסיעה בנורד אקספרס.
  8. שקופיות (Lantern Slides). ראה אור לראשונה ב-1950. זכרונות על מורים פרטיים ושיטותיהם. בפרט מתמקד במורה המכונה "לנסקי", לותרני ממוצא יהודי המנסה להציג את שירו של מיכאיל לרמונטוב "מְצִירִי"[2] באמצעות שקופיות.
  9. החינוך הרוסי שלי. ראה אור לראשונה ב-1948. עוסק בעיקר באביו של הסופר, ולדימיר דימיטרייביץ' נבוקוב.
  10. הרמת מסך (Curtain-Raiser). ראה אור לראשונה ב-1949. דיוקן חברו ילדותו יורי (שנהרג במלחמת האזרחים ברוסיה).
  11. שיר ראשון (First Poem). ראה אור לראשונה ב-1949 בעיתון הספרותי Partisan Review. נסיונותיו הראשונים של נבוקוב בכתיבת שירה.
  12. תמרה (Tamara). ראה אור לראשונה ב-1949. סיפור אהבתו הראשונה, בגיל 16, על רקע מהפכת פברואר ומהפכת אוקטובר.
  13. מגורים בסמטת טריניטי (Lodgings in Trinity Lane). ראה אור לראשונה ב-1951 בהארפרז מגזין. מתאר את חייו בקייברידג' ודן גם ביחסיו עם שני אחיו סרגיי וקיריל.
  14. גלות (Exile). ראה אור לראשונה ב-1951 ב-Partisan Review. חיי הגולים הרוסים באירופה בשנות העשרים ובעיית שחמט.
  15. גנים ופארקים (Gardens and Parks). ראה אור לראשונה ב-1950, הוקדש לאשתו ורה וכתוב אליה בגוף שני. מתאר את חייהם של המחבר ואשתו ובנם בשנים 1936–1940 (גילאי שנתיים עד שש של הילד) כמשפחת גולים רוסים צעירה באירופה.

התייחסות

הטיים מגזין בחר בספר בשנת 2011 למקום ה-11 מבין 100 הספרים הלא־בדיוניים הטובים ביותר שנכתבו מאז 1923.[3]

תרגום לעברית

הספר תורגם לעברית על ידי לאה דובב וראה אור בשנת 1981 בהוצאת ספרית פועלים.

בשנת 2025 ראה אור תרגום מחודש של הספר, גם הוא מאת לאה דובב. תרגום זה כולל את הפרק הנוסף (הביקורת הקטלנית של נבוקוב על עצמו) והערות שוליים.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ הסיפור "פרפרים" באטלנטיק
  2. ↑ מיכאיל לרמונטוב, "מְצִירִי" בפרויקט בן-יהודה
  3. ↑ המקום ה-11 מבין 100 הספרים הלא־בדיוניים הטובים ביותר של טיים מגזין, 17 באוגוסט 2011
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

דבר, זיכרון40895526Q1952312

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=דבר,_זיכרון&oldid=3432725"