דגל השלום
דגל השלום (באנגלית: Banner of Peace) הוא בד לבן ועליו שלושה עיגולים אדומים אשר כמעט נושקים זה בזה ויוצרים משולש הפונה כלפי מעלה.
הדגל נוצר בעקבות כתיבתה של האמנה הבינלאומית להגנה על מוסדות אמנות, מדע, תרבות, ועל האנדרטאות היסטוריות (15 באפריל 1935 הבית הלבן, וושינגטון). אמנה זו נקראת הסכם רוריך.
יוצר דגל השלום
עיצוב הדגל הוצע על ידי ניקולאי רויריך לאמנה הבינלאומית בדבר הגנת רכוש התרבות ומסביר את דעתו כך:
"יש לה (לתרבות) עתיקות גדולה והיא נמצאת בכל העולם, ולכן היא אינה יכולה להיות מוגבלת לכת, דת או מסורת, שכן היא מייצגת את התפתחות התודעה בכל שלביה".
תיאור דגל השלום
הסמל מורכב משלושה עיגולים אדומים בולטים, על רקע לבן, מחוברים כסמל של הנצחיות והאחדות. הסמל "דגל השלום" הוא ממוצא הנפוץ והוותיק ביותר בין סמליה של האנושות.
הסמל עבר מאות ואלפי שנים, ארכאולוגים מצאו אותו על חפצי קודש, על פסלים ואיקונות מתקופות שונות כמעט בכל ארצות העולם ובשל כך נבחר להיות על הדגל.
הדוגמה המוקדמת ביותר מופיעה על קמיעות של תקופת האבן: שלוש נקודות עם או ללא כיתור. רוריך פגש דוגמאות רבות בחלקים שונים של העולם וידע כי הסמל מייצג הבנה עמוקה ומורכבת של טבע המשולש של היקום.
רוריך תיאר את המעגל כמייצג את נצח הזמן, המכסה את העבר, ההווה והעתיד.
לצורך כתיבת האמנה תיאר ניקולאי רוריך את דגל השלום כמייצג את מכלול התרבות ושלושה תחומיה - אמנות, דת ומדע, המהווים שלושה רובדי תרבות המקיפים ביותר של האנושות. הסכמה בינלאומית והבנה הדדית בלתי אפשריים ללא תרבות. תרבות הכרחית לאנושות כדי שתוכל להבין את הכיוונים שנדרשת לדהור כלפיהם למען ההתפתחות. לכן, דגל השלום מתאים לכל המושגים הנעלים שיובילו את העמים לרעיון התרבות.
תנאי השימוש בדגל השלום
על פי ההסכם הבינלאומי של רוריך להגנה על מוסדות אמנות, מדע, תרבות והאנדרטאות היסטוריות, הסמל יופיע במוסדות אלו, בנוסף המוסדות ייכללו כייחודיים ברשימה הבינלאומית של הממשלה במדינה. מחבר הסימן נ. רוריך, כתב כי מוסדות, אספנים ועוד, החתומים תחת האמנה, יחשפו דגל ייחודי שייתן להם את הזכות לחסות ולכבוד מן המדינות הלוחמות.
שימוש בדגל השלום לפני מלחמת העולם השנייה
לצורך קידום אמנת רוריך, לפני מלחמת העולם השנייה בשנות ה-30 של מאה ה-20, הוקמו ארגונים חברתיים שונים במדינות רבות בעולם, אשר לקחו את דגל השלום כסמל היסוד שהם.
הארגונים השתמשו בסמל זה בפרסומים ומאמרים למען שימור והגנה על אוצרות התרבות והניפו אותו במהלך אירועי תרבות שארגנו. עם דגל השלום מעליהם התקיימו כנסים בינלאומיים, מפגשים, אסיפות ומגוון רחב של פעילויות תרבות שונות. עשיה זאת הגיעה לשיאה עם חתימה על אמנת רוריך ב-15 באפריל 1935.
לאחר חתימה על האמנה קמו ארגונים רבים נוספים באמריקה ובאירופה אשר גם השתמשו בדגל השלום כסמל עיקרי בפעילותם.
חשוב לציין ארגונים שאותם ייסד רוריך אישית, ודגל השלום שימש בהם כסמל הלוגו. אלו היו קודם כל "מוזיאון רוריך", "מרכז בינלאומי לאמנויות" ו "האגודה של רוריך", כולם בניו יורק.
לפני מלחמת עולם השנייה, ועדה ציבורית הצרפתית של האמנה בפריז שלחה לשגרוירויות של מספר מדינות אירופאיות הצעות לאמץ את אמנת רוריך.
שימוש בדגל השלום לאחר מלחמת העולם השנייה
למרות חומרת השנים שלאחר המלחמה, התנועה לא נעלמה. הוועדות של אמנת רוריך ודגל השלום פעלו באיטליה, בלגיה, שווייץ, צרפת, אנגליה, פורטוגל, ארגנטינה, ברזיל, קולומביה, אורוגוואי, בוליביה וקובה, שרבות מהן נוצרו לאחר המלחמה.
בדצמבר 1945 חידשה ועדת האמנה של דגל השלום את עבודתה בניו יורק וב-1949 נפתח מוזיאון חדש של ניקולאי רוריך, גם בניו יורק, ביוזמתם של העובדים האמריקאים של משפחת רוריך, שבחרו את סמל דגל השלום עם החתימה "PAX" בתור הלוגו. בשנים 1948–1949 הוקמה בבלגיה "הוועדה האיטלקית של ברית רוריך", על ידי האוריינטליסט אנריקו ג'ררדו קארפאני.
בספטמבר 1948, גם ממשלת הודו החופשית הייתה בעד האמנה. בסוף שנות 40 בוועד ההודי של אמנת רוריך היו 18 דמויות בולטות של המדינה בתחום התרבות.
שימוש בדגל השלום כיום
כיום, דגל ועדות השלום וארגוני רוריך ממשיכים לעבוד במדינות רבות בעולם. הארגונים הפעילים ביותר הם באמריקה הלטינית, מקסיקו ומזרח אירופה, כולל רוסיה. ב-19 ביולי 2006 אימץ הסיימאס של הרפובליקה הליטאית החלטה על החגיגה השנתית של יום התרבות ב-15 באפריל (יום חתימתו של הסכם רוריך). ביום זה, מוסדות תרבות ומוסדות המדינה מעלים את דגל השלום, מעבירים אירועים מיוחדים ומקיימים מפגשים חגיגיים. מאז ה-5 ביולי 2006, הסימן של דגל השלום נמצא על סמלו ודגלו של מחוז וולוסובסקי (אנ').
בשנת 2010 הוקמה במוסקבה התנועה הבינלאומית להקמת "יום התרבות העולמי תחת דגל השלום", המפגש התקיים בין אנשי ציבור מ-13 מדינות ו-34 ארגוני מדע ואומנות.
ב-26 בדצמבר 2012, הצטרפה הרפובליקה הארגנטינאית לחגיגת יום השלום הבינלאומי, וקבעה באופן חוקי את דגל השלום כדגל הרשמי של החג. ב-21 בספטמבר של כל שנה, דגל השלום עולה מעל מוסדות המדינה של הרפובליקה.
באו"ם קיים ארגון לא-ממשלתי "ועדת שלום בינלאומית" (מקסיקו), אשר יזם את העלאת דגל השלום על מוסדות התרבות והחינוך של מקסיקו ושל מדינות אחרות.
דגל השלום הוא הסמל העיקרי של "ערי השלום". ברוסיה, דגל השלום הפך נפוץ מאז סוף שנות ה-80 של המאה ה-20. דגל השלום נמצא בשימוש נרחב ביוזמות תרבותיות, על ידי ארגוני תרבות וארגונים הקשורים למורשת משפחת רוריך.
דגל השלום בישראל
ב-28 בדצמבר 2015 ועד 31 בינואר 2016, התקיימה תערוכה בשם "התפילה למען השלום והתרבות" - לרגל 80 שנה לאמנת רוריך בהיכל התרבות, נתניה[1]. התערוכה הוכנה על ידי עמותת אתיקת החיים בישראל בשיתוף פעולה עם מוזיאון-המכון של משפחת רוריך בסנט פטרסבורג . בתערוכה הוצגו שחזורים של ציוריו של ניקולאי רוריך המציגים את סמל השלום. התערוכה הכירה את הקהל עם פעילויות הוועדה של אמנת רוריך, עם דגל השלום, וכן אירועים קשורים ברחבי העולם.
כאשר נ. רוריך נשאל על המשמעות של סמל על דגל השלום, והוא מצוטט לרוב את הפרשנויות: עבר - הווה - עתיד במעגל של נצח, ואמנות - דת - ומדע - במעגל התרבות.
ב-26 באפריל 2017, בנתניה התקיים יום התרבות הראשון בישראל תחת הסיסמה "תרבות היא ליבו של העם".
האירוע כלל תערוכות של ציורים ופסלי עץ, עמדות הסברה, הרצאות, טקס הענקת פרסים בהשתתפות ראש העיר מרים פיירברג, ועוד.
בסוף האירוע התקיים מופע של מוזיקה קלאסית.
ב-16 באפריל 2018 התקיים בנתניה אירוע של יום התרבות בפעם השנייה. מגוון התערוכות, ההרצאות וההופעות במסגרת האירוע התרחב.
אירועים הקשורים לדגל השלום
ב-23 ביולי 1979 סגנית הנשיא של מוזיאון ניקולאי רוריך בניו יורק, קטרין קמפבל, הציגה את באנר התנועה לשלום להגנת אנדרטאות לערכים תרבותיים של העיר נובוסיבירסק.
באותו יום הועבר הדגל למטפסים לפסגת אורוסוואט.
בחודש ינואר 1994 הוקם דגל השלום במבואה של האספה הפדרלית של רוסיה והיה שם עד 22 בדצמבר 2004.
בשנת 1997 התממש פרויקט חלל בינלאומי למען חינוך והמדע על שם דגל השלום. מטרתו הייתה לקרוא לשיתוף פעולה תחת דגל התרבות, בשם שימור החיים והיופי על כדור הארץ. צוותים בינלאומיים רבים עבדו עם "דגל השלום" שנמסר לתחנת החלל. אחד ממשתתפי הפרויקט, הקוסמונאוט פאבל וינוגרדוב, אמר הוא עם צוותו הניפו את הדגל מעל פני כדור הארץ כדי להדיח לצמיתות את המלחמה ושנאה משטח כדור הארץ וקרא להקמת שיתוף פעולה רוחני, מדעי ואמנותי חדש בקרב כל בני האדם.
ב-5 בינואר 1999 הוצג דגל השלום לנשיא הרפובליקה של קזחסטן.
דגל השלום הועלה על ידי מטפסי הרים לפסגות רבות. ביניהם: אלברוס, בלוחה, Khan Tengri ואוורסט (הימלאיה).
ב-1988 הוקם לראשונה דגל השלום בקוטב הצפוני של כדור הארץ.
ב-1996 הוקם לראשונה דגל השלום בקוטב הדרומי של כדור הארץ.
באוקטובר 2004 בהודו במהלך חגיגות המוקדשות ליום הולדתו ה-100 של סביאטוסלב רוריך, בנו של ניקולאי רוריך, הוצג בפרלמנט ההודי דגל השלום שהיה מונף בתחנת החלל. עם קבלת ההדגל, אמר יו"ר הפרלמנט ס. צ'אטרג'י, כי הדגל ישמר בספריית הפרלמנט של הודו כאוצר היקר ביותר.
ביולי 2014 בתיווך של הוועד הבינלאומי של דגל השלום (ארגון לא ממשלתי באו"ם), דגל השלום הוענק למחוז אלטאי שברוסיה וגם לעיר ארסנייב.
ב-15 באפריל 2015 הוענק דגל השלום לעיר גרניקה (ארץ הבסקים, ספרד).
ראו גם
- אתר עמותת אתיקת החיים בישראל
- קטע מיום התרבות בנתניה- פייסבוק עיריית נתניה
- כתבה על תערוכה לרגל 80 שנה לברית רוריך (רוסית)-выставка к 80-летию Пакта Рериха
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Выставка "О Культуре и мире моление" К 80-летию Пакта Рериха", roerich.spb.ru (ברוסית)
