דודו אלון (לובלסקי)
| לידה |
13 באוקטובר 1925 כ"ה תשרי תרפ"ו תל אביב, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| נהרג |
15 במאי 1948 (בגיל 22) ה' אייר תש"ח נירים, ישראל  |
| כינוי | "דוֹדו" |
| השתייכות |
 צבא הגנה לישראל |
| דרגה | סגן-משנה |
| תפקידים בשירות | |
| |
| פעולות ומבצעים | |
 מלחמת העצמאות | |
| תפקידים אזרחיים | |
| מא"ז נירים | |
סגן-משנה דוד (דוֹדו) אלון (לובלסקי) (13 באוקטובר 1925, כ"ה בתשרי ה'תרפ"ו - 15 במאי 1948). היה בפלמ"ח - חטיבת הנגב, ומפקד קיבוץ נירים (נקרא אז דנגור) בתקופת מלחמת העצמאות.
ביוגרפיה
אלון נולד ב-13 באוקטובר 1925 בתל אביב לדבורה ומשה לובלסקי. סיים את בית-הספר העממי בתל אביב ועבד בנגרות. שרת בפלמ"ח כחמש שנים בהן גם השתתף בפריצת מחנה המעפילים העצורים בעתלית ובליל הורדת מעפילים מאוניית מעפילים. הצטרף להכשרה בכפר מנחם. ב-6 באוקטובר 1946 במבצע עליית 11 הנקודות עלו על הקרקע בנגב. תחילה נקרא המקום דנגור, ואחר כך עוברת שמו לנירים.
הקרב על דנגור – נירים ב-15 במאי 1948
לקראת הקמת מדינת ישראל אלון צפה את התקפת הצבא המצרי, ומונה למפקד נירים. הוא קבע שיש לחפור עמדות עמוקות ומוסתרות, ואת המקומות המתאימים לעמדות, וארגן את חפירתן והתקנתן לקרב עם הצבא המצרי.
לקראת קום מדינת ישראל הצבא המצרי פלש וכבש מספר יישובים לאחר קרבות קשים והיה ברור שיתקיף את נירים ב-15 במאי. הטור המצרי שהתקיף את נירים כלל כ-אלף חיילים עם משוריינים וטנקים, בסיוע ארטילרי של תותחים ומרגמות והפצצה ממטוסים. מולם התייצבו 42 חברי קיבוץ נירים עם רובים ומקלע, כל חבר בעמדה ש-אלון קבע מראש. המצרים פתחו בהפגזה כבדה מאוד שבה נהרגו כמעט כל מי שלא היו בעמדות, ובהפצצה ממטוס. בין ההרוגים בהפגזה היו כל המפקדים וסגניהם כולל דודו אלון. שניים נהרגו באחת העמדות מפגיעה ישירה. כ-30 הלוחמים האחרים נותרו בעמדותיהם ונלחמו ללא פיקוד. הם ירו במצרים מהמסתור עם רוביהם ממלחמת העולם הראשונה ואף יותר מוקדמים והרגו עשרות מצרים. במיוחד ירו במפקדים המצריים, שלכל אחד מהם הייתה משרוקית לפיה זיהו את המפקדים. האש הבודדת מהעמדות הפתיעה את המצרים, שלא יכלו למצוא מאין נורתה, וגם לא להתקרב כדי לראות מאין נורתה. לאחר עשרות הרוגים מצרים כולל מפקדיהם המצרים הפסיקו את התקפתם ונסוגו. ההפגזות הקטלניות נמשכו וגבו הרוגים נוספים מהמגינים. ראה גם קרב נירים.
שבועיים לפני ההתקפה על נירים החברים כתבו על הקיר בחדר האוכל "לא הטנק ינצח כי אם האדם". חדר האוכל כמו כל שאר המבנים נשרף בהפגזה הכבדה, אבל הכתובת הזו שרדה.
חשיבות הקרב על נירים
המצרים הכניעו את כפר דרום, יד מרדכי וניצנים לאחר קרבות קשים. מעט יישובים בדרכם של המצרים החזיקו מעמד בעור שיניהם בעזרת סיוע צבאי מבחוץ. נירים הייתה היחידה שהחזיקה מעמד בקרב הקובע ללא סיוע צבאי, ובדרך שהדהימה ועוררה פחד בלוחמי הצבא המצרי.
בעקבות זאת המצרים לא ניסו יותר לכבוש את נירים וגם נמנעו מלהתקיף יישובים אחרים. ההגנה היעילה שדודו אלון תכנן שגבתה מהם עשרות הרוגים בלי שידעו מה פגע בהם הרתיעה את המצרים ומנעה מהם לנסות ולכבוש יישובים בדרך לתל אביב ובנגב. זה היה אחד מהקרבות שהציל את מדינת ישראל מנפילה עוד בתחילת דרכה.
בין המצרים שהשתתפו בהתקפה היה גמאל עבד אל נאצר, לימים רודן מצרים, שזכר היטב את נירים. בראיון שהעניק בהיותו נשיא מצרים סיפר שהלוחמים המצריים העידו שבקרב על נירים לא יכלו להילחם מול עמדות נסתרות ובהן "צריחי ירי שעולים ומונעים אלקטרונית ויורים לכל הכיוונים ויורדים למסתור" – עד כדי כך היה יעיל מיקום העמדות החפורות המוסתרות שדודו אלון תכנן וקבע מראש. גמאל עבד אל נאצר זכר את נירים והכין את צבא מצרים ב-1967 להתגבר על כל יישוב, וכך הופתע שנית כשגורל המלחמה נחרץ על ידי חיל האויר. כך דודו אלון תרם תרומות חיוניות וקובעות של ניצחון מדינת ישראל בשתי מלחמות 1948 ו-1967.
הוקרה
דודו אלון (לובלסקי) הועלה לדרגת קצין לאחר שנהרג בקרב. ב-1963 הוקמה אנדרטה לזכר קרב נירים. האנדרטה על שם הרב שלום דנגור.
הד ציבורי
סיפור הגבורה של דודו אלון (לובלסקי) וקיבוץ נירים והצלת מדינת ישראל מנפילה בתחילת דרכה לא זכה להתפרסם כמו סיפורי גבורה אחרים. תקצירים פורסמו בזמנו בעיתונות[1] ולאחר מכן באתר הההגנה ובאתר הפלמ"ח ובאתר יזכור ובאתר קיבוץ נירים ועוד[2][3][4][5][6][7][8], אבל לא משכו תשומת לב בין אזכורי רבבות חללי המלחמות. רק ב-2016 פורסם מחקר אקדמי רשמי לתואר מוסמך באוניברסיטת בר-אילן. הנושא היה קיבוץ נירים, ואחד הפרקים הוקדש לקרב על נירים יום לאחר יום הכרזת המדינה[9]. בעקבות פרסום מחקר זה פורסמה ידיעה ב-2020 באתר חדשות באינטרנט עם כותרת ההולמת את חשיבות קרב נירים לגורל מדינת ישראל[10]. בידיעה זו שולבו גם ראיונות על הקרב על נירים ב-15 במאי 1948 עם הוותיקים מאותה תקופה, אך גם המחקר וידיעה זו לא משכו תשומת לב.
הערות שוליים
- ^ 31 מצרים נהרגו במערכה על נירים, על המשמר, 17 במאי 1948
- ^ באתר ההגנה
- ^ באתר אשכול
- ^ באתר הפלמ"ח
- ^ באתר הפלמ"ח
- ^ באתר יזכור
- ^ באתר נירים
- ^ באתר נירים
- ^ יגאל נחושתן, קיבוץ נירים במלחמת העצמאות – היבטים אזרחיים וצבאיים, 2016
- ^ יניר יגנה, כשנאצר הופתע בפעם הראשונה: בחזרה לקרב ההירואי שהכריע את גורל המדינה, 2020
