דוד הראל (רפאל)
דוד הראל (21 באפריל 1922 – 10 בפברואר 2013) היה מבכירי התעשייה הביטחונית בישראל ומהפועלים לפיתוח הטכנולוגיה בצפון. שימש בתפקידים שונים ברפא"ל לרבות סמנכ"ל ועוזר מנכ"ל, וקידם את הקמת מכון לשם במועצה אזורית משגב ו"אלקטו גליל" בקריית שמונה. זוכה פרס יו"ר הכנסת לשנת 1990 (התש"ן), על פעילותו ההתנדבותית למען טיפוח החינוך הטכנולוגי בעיירות הפיתוח בצפון[1]. לאחר מלחמת העולם השנייה, עסק בפעילות הצלה וארגון העלייה לארץ ישראל ושימש כמפקד ארגון ה"בריחה", בזלצבורג שבאוסטריה.
ביוגרפיה
ראשית חייו
דוד הראל (במקור בשם המשפחה: "סקוצנדק", גרסה של "כהן צדק" ביידיש) נולד בשנת 1922, דור רביעי בעיירה סוקולוב-פודלסקי, שבפולין. בנם הצעיר של חיים וחנה ואח ליוסף. התחנך בגימנסיה הפולנית "דרוכיצין" ולאחר פלישת הגרמנים, עבר ללמוד בגימנסיה ע"ש "דרויסקין". התחנך בבית ציוני והשתייך לתנועת החלוץ. בהיותו בן 16, תקפו הגרמנים את פולין וכבשו את החלק המערבי שלה. כדי להימלט מהשלטון הגרמני, הראל ומשפחתו עברו לחלק המזרחי של פולין, בשליטת רוסיה הסובייטית. כפליטים, הועברו למחנות עבודה בסיביר. במשך שנתיים עבד הראל במחנה, כחוטב עצים. אביו, חלה כתוצאה מהתנאים הקשים במחנה ונפטר במהלך התקופה. בשנת 1941, עבר לקוואקז ועבד שם כמפעיל מכשור להקרנת סרטים. ב-1945, חצה את גבול ברית המועצות-פולין יחד עם אימו ואחיו. לאחר הגעתו ללודז' הצטרף לתנועה הציונית ומשם גויס לשירות בארגון "הבריחה" בזלצבורג. בתחילת 1947, מונה למפקד בסיס זלצבורג של "הבריחה". ב-1949, עלה לארץ ישראל.
תנועת "הבריחה"
לאחר פעילותו ב"תנועה הציונית", גויס לשירות בארגון "הבריחה" בזלצבורג שבאוסטריה. הראל קיבל תעודת פליט, והוגדר כעובד CAJR: הוועדה לסיוע לפליטים יהודים (Committee for Assistance to Jewish Refugees). בסוף 1946, לאחר שהשלטונות הפסיקו את תנועת הפליטים דרך הגבולות, פעולת הארגון הגלויה הסתיימה. בתחילת 1947, התמנה למפקד הנקודה בזלצבורג לאחר שחברי הנהגת הארגון, בראשות אבא גפן, עלו לישראל. הראל ואנשיו הקימו תת-ארגון האחראי לאיסוף מודיעני, לצורך המשך פעילות העברה באופן סמוי. לאחר האיסוף המודיעני וגיבוש אסטרטגיות פעולה, המשיכו הראל ואנשי תנועת הבריחה בפעילות העברה באישון לילה ובשימוש כלי-תחבורה מוסווים.
בישראל
חיים מקצועיים
בארץ, עבד כחשמלאי בחברת "אגד". במקביל לעבודתו, למד הנדסת אלקטרוניקה בטכניון. בשנת 1960, הצטרף לרפא"ל. שימש סגן ראש שטח מחקר אלקטרוניקה ולאחר מכן, סגן ראש המנהלה הטכנית. בשנת 1972 מונה לסמנכ"ל רפא"ל. לאחר כחצי שנה בתפקיד, פרצה מלחמת יום הכיפורים. לאור התמודדות צה"ל עם טכנולוגיות חדשות שהופיעו בשדה הקרב, הואץ תהליך הפיתוח והייצור ברפא"ל. כסמנכ"ל, נדרש לנהל את התיאום עם הפיקוד של צה"ל בדבר שחרור חיילי מילואים, לטובת תמיכה בתהליכי העבודה ברפא"ל, החיוניים למאמצי הלחימה. בשנות ה-80 מונה לעוזר מנכ"ל רפא"ל.
פעילות התנדבותית
עידוד החינוך הטכנולוגי, ביישובי קו העימות בצפון
כעוזר מנכ"ל רפא"ל, נחשף למצוקת החינוך הטכנולוגי ביישוב קריית-שמונה וסגירתן של המגמות הטכנולוגיות, בבתי הספר התיכוניים באזור. הראל רתם את עובדי רפא"ל ללמד בהתנדבות בבתי הספר בקריית-שמונה, פרויקט זה הורחב ל-22 יישובים בצפון. לאחר פרישתו, המשיך לתמוך בפרויקט ומדי שנה נסע ליישובים, מקריית שמונה ועד בית שאן, על מנת לבחור את התלמידה או התלמיד המצטיינים ביותר מכל ישוב. בשם רפא"ל הוא העניק להם תעודת הוקרה ומלגה כספית. עד היום, מעניקה רפא"ל מלגת הצטיינות לתלמידות ותלמידים מהצפון כחלק מתוכנית: "עידוד החינוך הטכנולוגי"[2][3], אותה היא מפעילה מאז החל הראל את הפרויקט. במקביל, ניהל הראל פעילות הסברתית בקרב בני נוער באזור הצפון, בדבר חשיבות רכישת השכלה במקצועות הטכנולוגיה וחיזוק גישתם למקצועות אלו. בשנת 1990 זכה בפרס יושב ראש הכנסת[1] על פועלו זה. את כספי הפרס, ייעד כתרומה לחברה. הוא ייסד פרויקט המעלה על נס את אומץ ליבן של אימהות בצפון הארץ, המגדלות ילדים תחת איום טילים וטרור. מאותה שנה, הראל חילק ב"יום האם" תעודת הוקרה בצירוף מענק כספי ל"אם אמיצה", שנבחרה על ידי ועדה ציבורית, אשר המליצה על מקבלת הפרס.
פעילות למען קליטת עולים
לאור גל העלייה הגדול של יהודים מברית המועצות לישראל בשנות ה-70, הראל ורעייתו אילנה, אימצו עולים חדשים. אילנה סייעה בהשגת ציוד לבית העולה ובשילוב ילדי העולים במערכת החינוך, ואילו הראל סייע לעולים מול נציגי משרדי הממשלה ובמציאת משרות. בסוף שנת 1974, לאחר שגיבש שורת דגשים בהיבט התעסוקתי כבסיס לתוכנית קליטת עולים, נפגש עם שר הקליטה שלמה רוזן לדיון בנושא. פעילותו למען העולים נמשכה גם לנוכח גל העלייה משנות ה-90, ומטרתו המרכזית הייתה לגבש פתרון לבעיית תעסוקתם. לאחר שחקר את פילוג התעסוקה וחישב את מספר מקומות העבודה החדשים שיידרשו בהתאם לקצב העלייה הצפוי, גיבש תוכנית מפורטת להרחבת התעשייה והשירותים בארץ. בין השנים 1989 ועד 1994, פעל להיפגש עם הגורמים הנוגעים לנושא ובשנת 1992 נפגש עם אריאל שרון, אשר שימש כשר הקליטה ועמד בראש קבינט הקליטה. התוכנית כללה: טיפול מקצועי בנושא השמה, הקמת מאגרי מידע רחבים ומבוזרים וניתוח צורכי העולים, אך מעולם לא יושמה.
חיים אישיים
הראל ורעייתו אילנה, גרו לאורך השנים בקריית מוצקין. נולדו להם שלושה ילדים.
קישורים חיצוניים
- זאב שרון, דף לכבוד\לזכר אליעזר קוזקובסקי, באתר עמותת דורות ההמשך, דצמבר 2012.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 מקבלי הפרסים של קרן פרס יו"ר הכנסת., באתר הכנסת
- ^ רפאל, חברת רפאל מערכות לחימה מתקדמות בע”מ העניקה בשנת תשפ”א מלגות לתלמידים מצטיינים על סך 162,500 אש”ח: עלייה של 14% לעומת אשתקד, באתר רפאל, 13.07.2021
- ^ משה כהן, "הפרויקט בונה תחושת מסוגלות": בוגרות מיזם של רפאל מועסקות כהנדסאיות בחטיבת החימוש, באתר מעריב, 25.11.2018
